50 שנה עברו מאז שמנחם גולן הקים אותם מדי בוקר לפני הזריחה במשך ימים ארוכים כדי לצלם את הסצנות האייקוניות בשיר "כל הכבוד". עכשיו נמצאים ארבעה מנערי הכנופייה של קזבלן בדיוק במקום שבו רקדו את השיר בסרט "קזבלן": עמוס טלשיר שהיה בוגר להקת הנח"ל בזמנו, דוד דביר שבדיוק השתחרר מקבע כסגן בצנחנים, אריה מוסקונה שהיה שחקן מתחיל ושלמה רוזמרין (רוזה) שהיה רקדן בלהקת ג'אז. קראו להם "המעופפים באוויר" בגלל קפיצות הריקוד המרשימות שלהם בסרט.
"תראה איזה דשא עשו פה, אני לא זוכר שהיה פה דשא", הם אומרים, "היה פה גבעת חול". "הצילום של השיר הזה לקח כמה ימים", משחזר דביר, "זה היה השיר המרכזי". 50 שנה עברו אבל הם משחזרים את התנועות, כולל הקפיצות שלהם, באופן מדויק.
יפה שאתם מסוגלים אחרי 50 שנה.
"אם היה בגדים נכונים ולא היה דשא היינו עושים את זה יותר טוב", הם אומרים.
זאת הייתה הפקה בסדר גודל שמדינת ישראל לא ראתה עד אז. תקציב של יותר מ-2.5 מיליון לירות, פי 4 או 5 מסרט רגיל. חודשיים של צילומים ביפו, אלפי משתתפים ושירים וריקודים ששאבו השראה מהמיוזיקלס האמריקאיים, כמו "שיער" או "סיפור הפרברים".
"זה הכובע של הסרט"
הסרט צולם בעצם פעמיים, פעם בעברית ופעם באנגלית לשוק הבין-לאומי. "צילמנו שני סרטים. היינו מצלמים סצנה והתחלנו מהתחלה באנגלית", נזכר יהורם גאון. "כל סצנה".
"מנחם גולן רצה לעשות אמריקה מישראל. זה היה במונחים של אז ספקטקל. אני חושב שגם במונחים של היום"
יהורם גאון
"בוא אני אראה לך עכשיו, יש לי כאן כובעים", הוא מחפש את הכובע המקורי של קזבלן. "זה צריך להיות פה, בין הכובעים".
"הינה זה, זה הכובע של הסרט", הוא אומר.
זה המקורי?
"כן, זה הקזבלן המקורי".
כמה כובעים היו לך?
"זה".
לא, בטוח היו עוד אופציות למקרה שזה ילך לאיבוד, לא?
"זה. אחד. אחר כך קנו כל מיני, ראיתי כל מיני אנשים שסביבי עם הכובע הזה, אבל זה הכובע של קזבלן".
ההצגה הפכה את גאון לכוכב
קזבלן התחיל בכלל כמחזה נטול שירים בקאמרי ב-1954 בכיכובו של יוסי ידין. עשור מאוחר יותר הוא הפך למחזמר בתיאטרון אלהמברה שמפיק גיורא גודיק. לתפקיד הראשי נבחר הזמר הצעיר יוצא שלישיית גשר הירקון יהורם גאון.
הסיפור על צעיר ממוצא מרוקאי שמתאהב בבת השכנים האשכנזייה ומואשם בפשע שלא עשה עלה על הבמות יותר מ-600 פעם, הפך את גאון לכוכב - לאחד שמילולית לא יכול לעבור ברחוב. מנחם גולן האיש שדי המציא את הקולנוע הישראלי הוא זה שהגה את הרעיון להעביר את המחזמר המצליח למסך הגדול.
"הוא רצה לעשות אמריקה מישראל. זה היה במונחים של אז ספקטקל. אני חושב שגם במונחים של היום", אומר גאון.
"איזה צעיר אתה, וואו"
טלשיר, דביר, מוסקונה ורוזמרין צופים בסרט. דביר אומר למוסקונה בהתפעלות "איזה צעיר אתה, וואו".
"אני לבשתי את המכנסיים של אישתי. למה השתמשתי בהם? כי הייתה להן גמישות מסוימת, כדי שאני לא אקרע אותם, כי קופצים ומסתובבים והכול יכול להיקרע. באנו כמו פועלים עם העבודה הכי קשה"
דוד דביר, מרקדני הסרט
מוסקונה: "חלק גדול מהחבר'ה האלה לא בחיים".
"אבל השיער, השיער, איזה רעמה", מתפעלת החבורה.
זאת הייתה הפקת ענק אבל אצל הרקדנים והשחקנים הצעירים, נערי הכנופייה של קזבלן, זה לא בדיוק הורגש.
מוסקונה: "כל אחד הגיע עם אוטו מהבית ובגדים מהבית".
דביר: "וגם את האוכל".
מוסקונה: "ולא פעם גם את האוכל", הוא מאשר.
רוזמרין: "כשרואים אותי באפודה האדומה, זה אחותי שתהיה בריאה סרגה במיוחד. האפודה עם הפרנזים".
דביר: "אני לבשתי את המכנסיים של אישתי. למה השתמשתי בהם? כי הייתה להם גמישות מסוימת, כדי שאני לא אקרע אותם, כי קופצים ומסתובבים והכול יכול להיקרע. באנו כמו פועלים עם העבודה הכי קשה".
סידרו לכם מוניות וזה?
"איזה מוניות באנו באוטובוס".
טלשיר: "אוטובוס 10 עד היום מגיע ליפו".
"יפו הייתה שייכת למנחם גולן"
הסרט כולו צולם ברחובות יפו במשך חודשיים פי שתיים מכל סרט ממוצע בימים ההם. על הכול ניצחו הצלם המיומן דוד גורפינקל והבמאי עם החזון מנחם גולן ז"ל, שהיה נחוש להפוך את השירים של דובי זלצר למיוזיקל סוחף.
מוסקונה: "יפו הייתה שייכת למנחם גולן, שום דבר לא יפריע לו לעשות את הסרט. אני לא אשכח שיום אחד כולנו מפוזרים מנחם אומר, עם הלשון, הוא לועס לשון, 'אקשן'", הוא אומר ומחקה את גולן. "הצלם דוד גורפינקל אומר אי אפשר, יש שמה על הגג אימא והבת שלה מסתכלים איך מצלמים".
"אז מנחם אומר 'מרטין תטפל בזה'", מוסקונה ממשיך. "אז מרטין הולך אליה ואומר לה גברת מצלמים פה, היא אומרת 'לא רוצה, אני גרה פה'", מוסקונה מחקה גם אותה. "מנחם מהצד השני היה לו מגפון, אמר לה: 'אינעל אבי אבי אבי אביך, את יורדת או שאני מחסל אותך'. ההיא עמדה עם הילדה הקטנה, אמרה 'לא, אני אלך, הוא משוגע הוא יהרוג אותנו'. זה היה מנחם".
קיבל קרוואן כמו באמריקה
יהורם גאון, שהיה כבר אמרנו כוכב ענק, חשש שהניצבים הרבים יטרידו אותו. הוא קיבל קרוואן כמו באמריקה.
"זה סרט המוני ואמרתי למנחם 'אתה מאמין שאני אוכל לעבור בין כולם ולשיר וכו' בלי שיפריעו? זה המון אנשים'. בסוף, לא האמנתי מה שקורה. אף אחד לא מסתכל עליי אפילו. כלום"
יהורם גאון
יהורם: "זה סרט המוני ואמרתי למנחם 'אתה מאמין שאני אוכל לעבור בין כולם ולשיר וכו' בלי שיפריעו? זה המון אנשים'. אז הוא אמר 'תראה מה שנעשה, אתה אתה תהיה בקרוואן, שב בקראוון ורק כשתשמע את האוברטורה תצא החוצה ותתחיל".
"והייתה אוברטורה", הוא ממשיך. "ויצאתי החוצה, המון המון ילדים, המון, בלי סוף, ולא האמנתי מה שקורה. אף אחד לא מסתכל עליי אפילו. כלום. היייתי הולך ושר ולא מאמין מה שקורה. ועבר הכול והסתכלתי אחר כך על כולם ועדיין אף אחד לא רץ. אמרתי למנחם 'מה זה הדבר הזה?' אז הוא אמר 'אספתי כאן שני בתי ספר ערבים מיפו, הבאתי את כל הילדים האלה, אף אחד לא מכיר אותך, לא יודע מי אתה בכלל. יפו. הילדים ערבים'".
ומה היה השיר?
"כולנו יהודים", יהורם גאון אומר ופורץ בצחוק.
מוסקונה: "הוא הביא אותם ועמד עם המיקרופון", שוב מחקה אותו, "מוטי שים פלייבק, כולכם, כל הערבים וואחד תנין תלתה, כולנו יהודים",
הסיפור המפתיע של רוזה
אתי גרוטס, היום בת 80, שיחקה בתור מריומה אישתו של אריה אליאס. "זאת אני, בת 30, לא יאומן", היא אומרת תוך כדי צפייה בסרט. שרה את המילים. גם בנה הבכור, אז בן חודשיים, גויס לסצנת הברית. "אני משחקת את הסבתא שלו בסרט. במציאות הוא הבן שלי". והוא לא בן המשפחה האחרון בסרט.
"מנחם גולן הוא לא עשה לה שום אודישן, הוא רק הסתכל עליה ואמר לה 'את רוזה'"
אתי גרוטס, היא, אימה ובנה התינוק שיחקו בסרט
"זאתי אימא שלי, זיכרונה לברכה, היא כל כך אהבה לשחק", היא אומרת."לאימא שלי קראו רגינה גרוטס. היא כל הזמן רצתה להיות שחקנית וזמרת. היא נולדה בסלוניקי, אבל שם להיות שחקנית וזמרת זה לצאת לתרבות רעה, אז שלחו אותה לארץ ישראל".
רגינה עבדה כעוזרת לחייט ובעיקר גידלה את הילדים לאחר שבעלה נהרג בתאונה.
"היא נשארה עם החלום, הדבר היחידי שנשאר ממנו זה שהיא הייתה שרה לנו בבית ולמשפחה אם היו אירועים משפחתיים", היא אומרת.
השיר "רוזה" של יהורם גאון לא היה קשור למחזמר קזבלן. מנחם גולן רצה להוסיף אותו לסרט. אבל באמצע הצילומים הייתה לו בעיה, אין שחקנית שמשחקת את רוזה. אבל אז במקרה אמא של אתי באה לבקר. "מנחם גולן הוא לא עשה לה שום אודישן, הוא רק הסתכל עליה ואמר לה 'את רוזה'".
"איך שהיא נהנית", אומרת בתה כשהיא צופה בסרט ושרה את השיר יחד עם יהורם גאון. "פשוט אי אפשר להאמין, היא כל כך נהנית, כאילו שהיא הסטאר שם. קזבלן בשביל אימא שלי זה היה הסרט הראשון והאחרון שהיא שיחקה בו. היא נפטרה בגיל צעיר, לצערי, לפחות היא הגשימה חלק מהחלומות שלה, חלק קטן שהיא רצתה".
"סגרנו עסקה באמצע הסרט"
קזבלן יצא לבתי הקולנוע ב-1973 והיה הצלחה מיידית. "פתחנו את אולם קולנוע הסינרמה, האולם הגדול ביותר בתל אביב", סיפר מנחם גולן ז"ל באחד הריאיונות שנערכו איתו, "והזמנו את נשיא MGM לראות את הסרט".
"עיר כמו נתניה, שהיו בה שהיו בה בזמנו 40 אלף תושבים, מכרנו בזמנו 80 אלף כרטיסים"
יורם גלובוס, שותפו של גולן
את קזבלן ראו בישראל 1.25 מיליון איש, כמעט מחצית מתושבי המדינה באותם ימים. "אם אני אספר לך שעיר כמו נתניה, שהיו בה שהיו בה בזמנו 40 אלף תושבים, מכרנו בזמנו 80 אלף כרטיסים. אנשים הלכו לסרט הזה פעמיים שלוש לראותו אותו", נזכר שותפו של גולן, יורם גלובוס.
עד היום הוא הסרט השני הכי נצפה בתולדות המדינה. כבר בהצגת הבכורה גולן וגלובוס מכרו את הסרט להפצה בין-לאומית.
גלובוס: "נשיא MGM באמצע הסרט שאל אותי 'כמה אתה רוצה בשביל הסרט'".
"הוא אמר 'חצי מיליון מספיק?'", סיפר גולן. "אמרתי לו דולר או שקל? הוא אמר לי דולרים. גמרנו עסקה באותו רגע באמצע הסרט".
"גולן נתן לנהג 10 דולר והנהג נתן לו את הכובע. אני מופיע עם כובע של נהג. 200 מיליון איש ראו אותי שר עם כובע של נהג. זה היה מרגש באופן יוצא מהכלל"
יהורם גאון
קזבלו היה מועמד לפרס גלובוס הזהב בהוליווד וכך גם השיר "רוזה". גאון נסע ללוס אנגלס להופיע בטקס עם השיר. איתו במשלחת היו מנחם גולן והמלחין דובי זלצר.
גאון: "לפני ששרתי את השיר מנחם אומר למה בלי כובע של קזבלן? אמרתי לו 'לא הבאתי כובע, מה אתה רוצה שאני אביא כובע?' אז הוא יוצא החוצה ללובי של המלון. עומדים שם כל השופרים, הנהגים של האנשים המכובדים שהגיעו. והוא סיפר לי 'הלכתי שם לאחד ואמרתי לו 'Give me the hat'", גאון מחקה אותו. "הנהג נבהל, אז הוא נתן לו 10 דולר והנהג נתן לו את הכובע. אני מופיע עם כובע של שופר. 200 מיליון איש ראו אותי שר עם כובע של נהג. זה היה מרגש באופן יוצא מהכלל".
תודה לד"ר אסנת גולדפרב-ארזואן.