אומנים, בני משפחה וקרובים נפרדו היום (חמישי) מהשחקנית דבורה קידר, שהלכה לעולמה בגיל 98, בטקס שנערך לכבודה ולזכרה בתיאטרון הבימה.
"חגגנו את חגיגת התיאטרון כל אחת בתפקידה, ואת - פרח הפרחים שבחממה", אמרה חברתה גילה אלמגור על הבמה בטקס הפרידה. "בערב אחד ראיתי אותך ממקום מושבי נופלת ומשתטחת על הבמה, ואני קראתי - 'יש רופא באולם?' זה לא היה חלק מההצגה. אחרי טיפול מסור הובלת לבית החולים ומשם שבת לביתך ולא אלינו. זו הייתה הצגת התיאטרון האחרונה שלך ועם שובך הביתה ירד המסך האחרון על עשייתך הענקית לאורך שנים ארוכות כל כך. שחקנית אדירה, מצחיקה עד דמעות ומרגשת גם כשאת רוצה לגעת בפן האחר שלך כי כזו היית. אישה קטנה בחיים ושחקנית גדולה על הבמה".
"כשלא חזרת לתיאטרון התחלת למות", המשיכה אלמגור, "השיחות הרבות שניהלנו הסתיימו ב'די כבר, לא רוצה יותר. אין טעם לחיים האלה'. אני התחננתי 'רק לא ככה, דבורה. רק לא דיבורים כאלה'. אנחנו כאן וההוא שם למעלה, שהרבה פעמים מאכזב, פתאום הוא מקשיב לך והוא מסדר את זה. מה פתאום? למה? אנחנו כאן התקבצנו אוהבייך כדי להיפרד ממך באולם רובינא, על הבמה המכובדת שאת כל כך ראויה לה. אמרו שאת רוצה פרידה צנועה, לא משהו נפוח. אני יודעת מה אנחנו, עדת מעריצייך, היינו רוצים: עוד קצת זמן איכות איתך, עוד קצת צחוקים, שנינות וחום כי במחוזותינו כבר אין הרבה מזה".
אלמגור חתמה את דבריה: "לאחרונה דיברנו על ה-8 ביוני שהיה אמור להיות יום הולדתך ה-99. אמרתי לך - 'דבורל'ה, תהיה חגיגה. עליי'. בן אדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק לו בפרצוף. מהמקום שבו את נמצאת עכשיו שמרי עלינו כי קשה כאן בימים האלה, קשה מאוד. לא נשכח אותך, איך אפשר לשכוח? תודה על החברות, החן והטוב שהבאת לחיינו". בין תפקידיה הבלתי נשכחים של קידר, נמנית דמות אימו של בנצי בסדרת הסרטים "אסקימו לימון".
משה קפטן, הבמאי והמנהל האומנותי של תיאטרון הבימה, נפרד גם הוא וסיפר על מפגש שזכור לו היטב עם קידר: "היא אמרה לי - 'אדוני הבמאי, אתה מרשה לי להציע לך משהו?' ואני לא מבין איך שחקנית כמוה מבקשת מבמאי כמוני משהו. היה צד חכם וממזרי בנקודת המבט שלה על התיאטרון, החיים ובני האדם. בכל פעם כשהייתי צוחק בחדר החזרות היא הייתה שואלת בעיניים פעורות 'למה אתה צוחק? אני מצחיקה?', איך שחקנית כזו נפלאה לא מבינה כמה היא נהדרת ואיזו השפעה אדירה ישלה על הסובבים אותה?".
קפטן הוסיף כי "בשנים האחרונות היא התקשתה לצאת מהבית. הייתי מתקשר מדי פעם לדרוש בשלומה והיא הייתה מופתעת שאני זוכר אותה. איך אפשר לשכוח אותה, הייתי עונה לה. לפני שלושה חודשים ביקשתי ממנה שתרשה לנו לחגוג לה יום הולדת 99 אבל ראיתי את הפחד בעיניה ושמעתי בקולה שהיא לא רוצה. אנחנו כאן נפרדים ממך ואת כנראה מסתכלת עלינו ומחייכת. ביקשת לסיים את מסע החיים בבית על המיטה ולא על על הבמה. אלוהים נשמע לך ונישק אותך בשינה". בחלק האומנותי מיקי קם שרה לזכרה את "שיר ערש" מתוך מחזהו האחרון של נתן אלתרמן, "אסתר המלכה", שקידר אהבה. השחקן תומר שרון ביצע את השיר "מישהו" של יהודית רביץ.
"הכרנו בהצגה 'מלכת היופי של לינאן' ב-2011", אמרה השחקנית ליליאן ברטו. "הבטתי בך בהערצה בחדות המחשבה שלך, בחוכמה, בהומור המושחז ובצלילות הפנומנלית שלך. לא היה לך ביטחון עצמי הכי-הכי, ראית את עצמך ככינור שני וכל מחמאה שקיבלת מאין-סוף אנשים שהעריצו אותך על הבמה הפתיעה אותך. כשהפסקת לשחק התחלת לדמם מכאב, והגיל לא ריכך בכלום את הירידה מהבמה. כשהצעתי לך שנעשה משהו על הבמה, או שלפחות תסכימי שאקח אותך לראות איתי הצגה, אמרת: 'אני לא יכולה להתקרב לשם, זה מכאיב לי'. אני חשבתי לעצמי, איך זה שאף פעם לא עובר הדיבוק הזה, ואיזה מקצוע נפלא ואכזרי יש לנו".
"פעם אמרת לי שלא חשוב לך להיות כוכבת", המשיכה ברטו, "אני דווקא הרגשתי שכן רק שלא העזת לקחת לעצמך מקום בולט כי הרגשת שהעולמות האלה שייכים לאחרות ולא לך. אז שתדעי שבעולמי את כוכבת. מלאת שכבות, מורכבות ועומק, בעלת יכולת כנה ואמיצה לצחוק על עצמך, לא מפספסת פואנטה מצחיקה עד שהבטן כואבת ואז דוקרת את הלב ומועכת את הנשמה ומאפשרת לנו, לקהל, להזדהות איתך ולקבל את הצד המכוער והמגוחך שבנו בהשלמה. פרטנרית מהחלומות". השחקן דניאל סבג סיפר על הפעם האחרונה שבה התראו: "לפני חודש בדיוק ביקרתי אותך. כבר בדלת ראיתי שאת עייפה ועדיין לא הפסקת להתעניין בנו, במשפחה ובחיים. אני חושב שגם כך רצית לנוח אז נוחי, אישה אדירה. חתיכת חיים יפים היו לך".
בני המשפחה נפרדו גם הם מהאמא והסבתא. בתה טלי אמרה: "לא מצאתי את המילים אבל גילה אלמגור הרימה לי להנחתה. אחרי הנפילה על הבמה זו הייתה ההתחלה של הסוף, אבל אמא תמיד אמרה את המשפט - 'בן אדם צריך לקחת את עצמו בידיים'. הכוחות האלה נחרטו בי והייתי רוצה שיהיו בי. לאחר מכן היא העלתה עוד הצגה של 'שלוש אחיות' ועוד כמה הצגות של 'מה עושים עם ג'ני'".
קידר, מהשחקניות הגדולות בישראל שעלתה על במות התיאטראות המובילים בארץ וגם כיכבה על המסך, סיפרה בסדרת הרשת "הבימה עד הבית" לפני כשלוש שנים כי המשחק הוא כל עולמה. "איך מרגיש גיל 96? מרגיש זקן. מרגיש שיש עוד חשק לעשות דברים, לתת מעצמי. חשק גדול אבל לכל אדם יש גבול". עוד אמרה: "אלה כל חיי, למרות שיש לי חיים פרטיים וילדים, והיה לי בעל, אבל אלה כל חיי. קשה לי לתאר מה יש בעניין הזה שמפיח בי כל כך הרבה חיים. אני לא מבינה את זה. אני לא הייתי קוראת לזה מקצוע, אדם נועד לזה. זה יעד בחיים. אי אפשר לחיות בלי זה. אני אומרת את זה היום ממרום גילי, אי אפשר לחיות בלי תיאטרון".