מאיר שלו, אחד מהסופרים החשובים והמשפיעים בעולם הספרות הישראלי, הובא היום (שישי) למנוחות בבית העלמין בנהלל. שלו, שהותיר אחריו אישה, רינה, ושני ילדים, נפטר ביום שלישי בגיל 74, אחרי שחלה לפני כשלושה חודשים במחלת הסרטן. מאות בני אדם הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה, והמשפחה והקרובים נשאו זרים של צמחי בר, כמחווה לשלו שטיפח בביתו גינת בר, עליה כתב בספרו "גינת בר" מ-2017.
זוהר בתו ספדה לו: "אבא שלי היה איש פרגמטי. קיבל את דין הסרטן וניגש להתמודדות עם המסע שלו בצורה עניינית, מקצועית ואמיצה. המסע שמסתיים עבורו פה היום. הוא התכונן למוות ותוך כדי גם שיתף פעולה עם האפשרות להחלמה, וקיבל את כל הטיפולים".
"עם האבחון, הגיע הפרויקט המשפחתי: 'למות בשקט'", סיפרה על ימיו האחרונים. "פתחנו קובץ משותף בו הוא הנחה אותנו. הוא קרא לקובץ הזה 'אבא עושה בושות'. הוא כלל רשימה של משימות, מה יהיה כתוב על המצבה, כולל הפונט, לוויה אורתודקסית נהללית, הוא הנחה אותנו לרשימת המספידים. אני בטוחה שלרבים מכם יש רצון להספיד, אבל זו ההנחיה של אבא".
"להיות הבת של אבא שלי היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. בתור אבא ולא אבא מפורסם", הוסיפה זוהר. "אבא היה המגדלור שלי, מאיר את הדרך להצלחה שבנויה מדרישה בלתי מתפשרת לדיוק, מוסר עבודה, יצירתיות והגשמה. תמיד יש לי לאן לשאוף ולהגיע בעזרת הדרך שהוא פרץ לעצמו. עורר בי השראה גם באופן שהוא חי את חייו וגם באופן שבו הוא קיבל את מותו המתקרב. לא פחד מהמוות ולא ויתר על החיים".
הסופר וחברו הקרוב אתגר קרת ספד לו גם הוא: "ב-55 השנים שאני נושם וקורא, למדתי איך לכתוב מלא מעט סופרים ויצירות, אבל ממאיר למדתי איך להיות בן אדם. הוא ידע לכתוב דמויות מורכבות ומעוררות השראה. מעבר לדמויות, דמותו שלו הייתה חד פעמית ומעוררת השראה לא פחות. היכולת שלו לדמיין הכי רחוק, הכי פרוע, מבלי לשקר לרגע. הוא היה מודל הרמוני של חיים ויצירה, מודל שבו הסופר לא נאלץ להקריב את חייו למען הכתיבה, אלא בוחר להתמסר להם, עם כל הלב, בכל הכוח. כאילו רק מי שמסוגל לחוות את החיים עצמם - יוכל לכתוב עליהם".
ד"ר צור שלו, אחיו של מאיר שלו אמר בהספד: "אובחנתי, הוא אמר בשיחת טלפון. מהרגע הזה הישרת מבט אל מוות, עמדת מולו כמו דמות מהמיתולוגיה היהודית שבראת בספריך. במהלך החודשים האחרונים ביקוריי הפכו תכופים יותר. למרות שהאהבה בינינו הייתה ברורה מאליה, אמרתי לך את המילים האלה כך בפשטות רק לפני כמה ימים, כשהיית על ערש דווי, כשקראת לי לחבק אותך. ואז בכית, גם לראשונה, על מותך שלך, שכבר שהה בינינו בחדר". הוא הוסיף: "הבעת קול ברור ונחרץ נגד המציאות המשתנה בימים אלה בישראל. קול שיחסר לנו מאוד".
מיכאל, בנו, אמר בהספדו: "תודה על כל הסיפורים שסיפרת לי, נתת כל כך הרבה. גם בחודשים האחרונים. הרפתקאות מרחיבות לב ושיחות סוגרות מעגלים, מחוות של קרבה ואהבה. צחוק מתפרע ובכי. עוד קצת דשן לאדמת הזיכרון, רגעים יפים להתרפק עליהם בעתיד. הלכת מאיתנו בחיוך, מוקף פרחים בגינתך, חייכת שוב, נהיה אפור וגשום, עכשיו גם זהבהב וירקרק כמו שאהבת - נוח אבא יקר".
שלו נולד במושב נהלל למשורר יצחק שלו ולבתיה לבית בן-ברק. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לקיבוץ גינוסר וב-1952 השתקעו בשכונת קריית משה שבירושלים. באוגוסט 1966 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת גולני. במלחמת ששת הימים השתתף בקרב תל פאחר ובנובמבר 1967 נפצע במלחמת ההתשה. אחרי שירותו הצבאי למד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
