טלולה ויליס, בתו של שחקן העבר ברוס ויליס, חשפה בטור אישי שכתבה ופורסם אתמול (רביעי) במגזין ווג את קשייה להשלים עם הדמנציה המתקדמת שבה אובחן אביה וההשפעה של מצבו הבריאותי על חיי משפחתה.
"שום דבר לא יעצור אותי": הסרטון הוויראלי של ויליס
לאחר שנעלם מאור הזרקורים: ויליס בתמונה ראשונה עם המשפחה
"אני ממשיכה לקפוץ בין ההווה לעבר כשאני מדברת על ברוס: הוא כאן, הוא היה, הוא כאן, הוא היה. זאת מפני שיש לי תקוות לאבא שלי שאני כל כך נרתעת לשחרר", כתבה טלולה בת ה-29, בתם הקטנה של ויליס וגרושתו דמי מור. היא נזכרה בסימנים הראשונים למחלתו של אביה, כשהמשפחה הודיעה כי ויליס, כוכב "מת לחיות", לוקה באפזיה, תסמונת נוירולוגית שפוגעת בכושר הדיבור ובהבנת השפה. כעבור כמעט שנה לאחר שנאלץ לפרוש ממשחק, עדכנה המשפחה במצבו של ויליס בן ה-67 ובישרה כי הוא מתמודד עם דמנציה פרונטו-טמפורלית, הפוגעת גם היא בדיבור ובהבנה וגורמת לשינויים חדים באישיות ובהתנהגות.
"ידעתי שמשהו לא בסדר כבר הרבה זמן", כתבה טלולה, "זה התחיל עם סוג של חוסר היענות מעורפל, ומאוחר יותר זה החמיר ולפעמים לקחתי את זה באופן אישי. הוא הביא לעולם שתי בנות עם אמי החורגת, אמה המינג ויליס, וחשבתי שהוא איבד עניין בי. למרות שזה לא היה יכול להיות רחוק יותר מהאמת, מוחי המתבגר עינה את עצמו באיזו מתמטיקה שגויה: אני לא מספיק יפה בשביל אמא שלי, אני לא מספיק מעניינת בשביל אבא שלי".
ויליס הבת גם דיברה בגילוי לב על בריאותה שלה, כמי שאובחנה עם לקויות קשב וריכוז (ADHD) והפרעת אישיות גבולית (BPD) הגורמת לתנודות קיצוניות במצבי הרוח. פרט לכך, היא שיתפה בהתמודדותה עם אנורקסיה נרבוזה ונזכרה באביב שעבר, כששקלה 84 ק"ג ולא הייתה יכולה להסתובב בשכונה למקרה שלא תמצא מקום לשבת ולהסדיר את נשימתה.
"אני מודה שהדעיכה של ברוס בשנים האחרונות פגשה בחלק של התחמקות והכחשה שלי שאני לא גאה בהן. האמת היא שהייתי חולה מדי בשביל להתמודד עם זה", המשיכה את דבריה. "הרגשות הטובים לא באמת היו שם והרגשות הרעים לא באמת היו שם, אבל אני זוכרת רגע שבו זה היכה בי בכאב: לפני כשנתיים הייתי בחתונה ואביה של הכלה נשא נאום מרגש. פתאום הבנתי שלעולם לא אזכה לרגע הזה, שאבא שלי מדבר עליי בבגרות בחתונה שלי. זה היה הרסני. קמתי מהשולחן, יצאתי החוצה ובכיתי בין השיחים".
טלולה וברוס ויליס:
לאחר ששהתה במרכז החלמה בטקסס, טלולה ציינה כי מצבה טוב יותר משמעותית וכעת יש לה כלים להיות נוכחת בכל ההיבטים בחייה, ובמיוחד בקשר שלה עם אביה. לדבריה, בכל פעם שהיא מבקרת אותו בימים אלה, היא מצלמת כדי לתעד את זמנם יחד וכל הודעה קולית ממנו נשמרת בכונן קשיח. "אני כמו ארכיאולוגית, מחפשת אוצר בדברים שמעולם לא הקדשתי אליהם תשומת לב רבה. הבנתי שאני מנסה לתעד כדי ליצור עדות ליום שבו הוא לא יהיה שם כדי להזכיר לי אותו ואותנו".
"בעבר כל כך פחדתי להיהרס בגלל עצב, אבל סוף-סוף אני מרגישה שאני יכולה להופיע ושאפשר לסמוך עליי. אני יכולה ליהנות מהזמן הזה, להחזיק את היד של אבא שלי ולהרגיש נפלא. אני יודעת שיש צרות מאיימות, שזו ההתחלה של אבל, אבל כל הרעיון לאהוב את עצמך לפני שאת מסוגלת לאהוב אחרים - זה אמיתי".