"לך לישון", "פנתרה", "מועבט", "שני משוגעים" או "דובשנייה" - כל השירים האלה נתקעו לכם בראש מתישהו. לא בכדי הכינוי שדבק בשנים האחרונות ברון ביטון, היוצר שמאחוריהם, הוא "מכונת להיטים": בגיל 32 הוא חתום על קטלוג של שירי פופ שמתנגנים ללא הפסקה ברדיו ובמסיבות, ולא פוסחים כמעט על אף בית בישראל (אם תרצו או לא). אחרי שורת ההצלחות, ביטון עכשיו כבר שותף להכנות לאירוויזיון 2023 ומקווה שנועה קירל תבחר בשיר שלו. אך גם ברגע הזה ביטון, שעבר בדרך התמודדות עם התקף חרדה משתק, טוען שמבחינתו אין נוסחה לכתיבת להיט - וזוכר איך הכול התחיל.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
עוד הרבה לפני שמצא את ההוק המדויק לאנה זק ואגם בוחבוט, החלום של רון מקריית טבעון היה שאפתני - לעשות מוזיקה, ובענק. הוא התאהב בהיפ הופ כבר בגיל 7: "הניצוץ הראשוני היה בשנת 1997", הוא מספר בריאיון למגזין N12. "ערוץ MTV שודר בכבלים, ובאותה השנה נרצח הראפר ביגי שבזכותו נוצר החיבור שלי למוזיקה. לאורך היום שידרו קליפים שלו בערוץ, ואני זוכר שחיכיתי על הספה לשמוע עוד ועוד שירים שלו. ההיפ הופ נכנס לי ללב ומאז לא יצא".
"כשהייתי בן 12 סאבלימינל פרץ עם האלבום הראשון שלו ונסעתי במיוחד לחיפה לחנות דיסקים כדי לקנות את התקליט", ממשיך ביטון. "זו הייתה התקופה של הסינגלים המצליחים 'חי לי מיום ליום' ו'אני יכול', וזה השלב שהבנתי שאני ממש רוצה לעבוד בתחום". עוד לפני שהגיע לגיל מצוות, התחיל לחפש אחר מפיקים מוזיקליים בסצנת ההיפ הופ המקומית - שלא הייתה קיימת באזור שלו.
"הרגשתי די אאוטסיידר", הוא אומר, "אתה מחפש אנשים עם תחביבים דומים לשלך ולא מוצא. גדלתי בקריית טבעון, ומרכז העניינים הכי קרוב אליי היה ברמת ישי. יום אחד נפגשנו בפארק כמה חבר'ה, וראיתי אנשים שעושים פריסטייל אז הצטרפתי. פתאום קלטתי את החבורה הזו והרגשתי שייך. בסופו של דבר, אחד מהם הזמין אותי אליו, והשיר הראשון שהקלטתי היה בגיל 13 או 14. כבר אז חשבתי מסחרית. זו הייתה טבילת האש הראשונה שלי, ודרך השיר הזה הכרתי עוד כמה יוצרים ושאלתי את עצמי - 'אוקיי, איך הדבר הזה מייצר כסף?' והחלטתי לעשות ראפ בר מצווה".
הלקוח הראשון היה שכן של ביטון, וכך הוא המשיך להופיע באירועי בר מצווה רבים, תוך כדי שהוא מתחיל להפיק מסיבות היפ הופ בצפון הארץ ולארח בהן אומנים: "הראפר הראשון שהזמנתי היה שי 360 ממשפחת תאקט, ואחריו באו אבי מסיקה ורועי קאשי. בגיל 16 ערכתי את המסיבה האחרונה כנער. התארח בה אלון דה לוקו, ומי שחימם אותו חוץ ממני היה הראפר עומרי 69 (עומרי סגל). אחרי שנפגשנו בהופעה עומרי אמר לי לקפוץ אליו, שמעתי את הביטים שלו באולפן ועפתי עליהם. באותו יום, באקראיות מוחלטת, הקמנו הרכב שנקרא 'רון B ו-69'. בתוך חודש הוצאנו אלבום שכלל אוסף שירים שלו ושלי, וזו הייתה תקופה של כמה שנים שהיינו שנינו ביחד נגד כל העולם. מנסים להגיע לסאבלימינל ולגעת בתהילה התל אביבית".
"לא ראיתי איך זה מניב לי כסף"
מעגל הקולגות התרחב, ובשלב מסוים השניים הכירו את הראפרים איזי ורון נשר. תחת הרכב משותף הם הוציאו את השיר "זוז כמו אידיוט", אולם לדברי רון הם לא שרדו זמן רב ביחד בעקבות אגו וחילוקי דעות: "זו הייתה נקודת המפנה של כל אחד. האחרים המשיכו לקריירות הראפ שלהם, ורק אני ברחתי מזה. לא ראיתי איך זה מניב לי כסף".
"באותה התקופה אבא שלי, שהיה 100% סיעודי בעקבות אירוע מוחי, נפטר. עברתי לתל אביב בלי שקל עליי כדי לנסות להתגבר על אובדן של אבא בגיל 20, והבנתי שאני צריך לבסס את עצמי כלכלית, אז חזרתי להפיק ליינים של מסיבות היפ הופ בעיר במשך כמה שנים. יוצרים מהסצנה שהכירו אותי באו לפרגן, וככה התחלתי להתברג לאט לאט בתעשייה גם מעבר להיפ הופ. בדרך הזו הכרתי למשל את פן חזות ('דולי ופן') שנתן לי את ההזדמנות הראשונה לכתוב שירים לזמרים. חיפשתי אותו בפייסבוק וראיתי שהוא כתב את 'מלכת השושנים' לעדן בן זקן, ואותי זה הדליק שאני מכיר מישהו שכתב כזה להיט".
מאותו הרגע החליט ביטון להסתגר בדירה שלו ולכתוב עשרות טקסטים בחודש. "ניגשתי איתם לפן וביקשתי ממנו עצה לצאת לדרך. הוא אמר לי: 'תמצא לך מישהו לעשות איתו מוזיקה'. לא ידעתי למי לפנות באותם ימים ובכלל רציתי להתנסות בסגנון של מוזיקה מזרחית ואני צריך מלודיסט, נגן שיודע להלחין. באחד המועדונים פגשתי את מאור שטרית. הוא בדיוק שקל לחזור לנהרייה, ואני אמרתי לו - 'תשמע, ברגע שאתה ממלא את המחסנית בשירים - אני יוצא עם הנשק הזה ומתחיל לירות לכל הכיוונים'. הפעלתי את כל הקשרים שהיו לי, והשיר הראשון שכתבתי שהצליח להימכר היה 'היפסטר' של אתי ביטון".
אז, ב-2016, התחיל להתגלגל מבחינת רון כדור השלג של כתיבת שירים: "איתי לוי היה בתחילת דרכו וקראתי לו לאולפן לעבוד ביחד. אחר-כך כתבתי עם דורון מדלי את השיר 'שורפת רחבות' לשלומי שבת. כשאני חושב על זה, הדבר הכי טוב שעשיתי באותה התקופה היה היח"צ העצמי. אמרתי לכולם שאני כותב השירים הכי גדול במדינת ישראל. בסך הכול היו לי שני שירים בחוץ, אבל דחפתי את עצמי חזק כל-כך שבשיחות עם אנשים בישרתי להם שיש עשרות להיטים על הקנה שעומדים לצאת. אז שלומי לקח ממני כמה שירים, איתי לקח כמה שירים, ובהמשך גם כתבתי את 'אחת כמוך' לליאור נרקיס, שהיה הלהיט הראשון שלי".
"פתאום זה נופל עליך בבום אחד"
ובדיוק כשהכול נראה יציב וברור יותר, ביטון התמוטט כתוצאה מהתקף חרדה קשה שעבר. "2018 הייתה שנה לא טובה בשבילי", הוא נזכר. "לא חששתי מהתחום אלא להפך. המוזיקה ריגשה אותי - אלא שהיא ריגשה אותי יתר על המידה. זה השלב שקיבלתי את התקפי החרדה. קמתי בבוקר במטרה לטרוף את העולם ובלי לקחת בחשבון את עצמי. בדיוק רכשתי אולפן חדש וכל הלחץ הכלכלי השפיע עליי מאוד כי יצאתי לדרך חדשה במקום חדש, ופתאום זה נופל עליך בבום אחד בזמן שיש אנשים רבים שאתה צריך לרצות".
"כעבור כמה חודשים הלחץ נתן אותותיו וקיבלתי התקף חרדה חמור מאוד. התעלפתי ארבע פעמים, פינו אותי לבית חולים, ומיד אחרי זה הסתגרתי בבית למשך חודשיים והתחלתי לקחת ציפרלקס. חזרתי לעצמי רק כשהצלחתי לנשום והבנתי שזו הייתה מכה בכנף. התאפסתי על עצמי, ואז הגיע 'פאוץ' שכתבתי לנועה קירל". את אותם ימים הוא מתאר בתור קו פרשת המים, שכן לאחריהם הוא לקח חלק בכתיבת אלבום ה-EP הראשון למרגי שכלל את "דיבור נגוע" עם סטפן לגר, ופתח את שנת 2020 עם "זוט עני" שהזניק את הקריירה של אלה לי.
מה קרה ב"פאוץ'" שהפך אותו ללהיט גדול והיה שונה מהשירים שקדמו לו?
"כשהייתי ילד, תמיד חשבתי שאם קורה לי משהו טוב, אחריו יקרה לי משהו רע ולהפך. 2018 הייתה השנה הכי נוראית שעברה עליי, הייתי בלופ שלא חשבתי שאני אצא ממנו, אבל ידעתי שאם אצא מזה - אלוהים ייתן לי משהו טוב. זה מה שקרה כשהכרתי את נועה ועשינו ביחד את 'פאוץ''. לקחת זמרת פופ ולעבוד איתה על שיר שמאפיין מוזיקת טראפ מהעולמות שאני באתי מהם, עם סימפול של הזמר הטורקי איברהים טטליסס, ופתאום כל הפאזל מתחבר באופן מושלם".
ואז התחיל רצף ארוך של להיטים, עד היום. עלית על נוסחה מסוימת?
"לא, לא נוסחה מסוימת. אני בן אדם שאוהב לחקור מוזיקה, את מה שקורה בשטח או תופעות מהעבר שיכולות להדליק אותי היום. ב'פאוץ'' למשל, ראיתי במועדונים שלי הרבה אנשים שיוצאים עם פאוץ' אז כתבתי על זה שיר, ואת 'זוט עני' כתבתי בהשראת הטרנד ברשת לכתוב 'זאת אני' בשגיאות כתיב. השיר 'מיליון דולר' לנועה התחיל מפעם אחת שהייתי אצלי במועדון, שמעתי ביט והתחלתי לשיר עליו 'איך אני נראית? מיליון דולר'. הגעתי עם בסיס לאולפן, היה לי את ההוק הראשוני, וסביבו אתה מתחיל ליצור את המוזיקה, הבתים וכל השאר".
לדברי ביטון, תהליך היצירה כולו מסתכם ביום אחד, "פחות או יותר". הוא גם נמנה עם כותביו של "בית משוגעים" לרן דנקר, ומביא אותו בתור דוגמה: "התחלנו ב-13:00 בצוהריים וב-22:00 בלילה, עוד באותו היום, הוא כבר נשמע כפי שיצא לקהל".
תכניס אותי לתוך האולפן. היה מקרה שזמר כלשהו לא היה שלם עם התוצאה?
"אני לא אוהב לכתוב או לקבל החלטות לבד. בסופו של דבר, הזמר או הזמרת הם הפרונט של השיר והולכים לבצע אותו ולהופיע איתו. אם יהיה מישהו להאשים, ברוב הפעמים זה יפול עליהם. ב'בית משוגעים' לדוגמה, יש את המשפט 'תגיד, זה לא אתה שהיה אז עם נינט?' - ורן התלבט אם כדאי לפתוח את הנושא. אמרתי לו - 'אחי, זה מדהים'. הוא זרם איתי. יום לפני שהשיר יצא, הוא אפילו העלה סטורי לאינסטגרם עם המשפט הזה, וזה מאוד דובר וקידם את השיר".
"הטקסטים פעם היו הרבה יותר גרועים"
במקביל להצלחה והוויראליות של השירים, ביטון וסביבתו נתקלים לא פעם בביקורת על איכות הטקסטים - מרמה ירודה וגסויות מיניות ועד מסרים בעייתים שפוגשים בסופו של דבר קהל של ילדים ובני נוער, שצורכים לרוב את המוזיקה של הכוכבים הצעירים. עם נועה קירל ועומר אדם הוא חידש את "התקווה" וטענו שמדובר בפרודיה נלעגת, לאגם בוחבוט הוא כתב את "יותר חזק, מה?" וזעקו שהשיר מכיל רמיזות מיניות לגניחות.
כיוצר, יש לך אחריות על השירים שמגיעים לקהל הצעיר. אתה לוקח את זה בחשבון?
"לא, אגיד גם למה. הסיבה היחידה שיש כיום באז סביב הדבר הזה, זה נטו כי הילדים חשופים. הטקסטים של היום הם הרבה יותר מתונים מהלהיטים של פעם. למשל: 'תזיזי ת'ישבן, תנענעי ת'תחת, תראי לי מתוקה איך את עליי רותחת' (תזיזי ת'ישבן / הישראלים), או 'נו, בוא לשירותים, ניתן אחד מהיר' (הקיץ בא / רונית ראסטה). אני בחיים לא אעז לכתוב טקסט כזה".
אך ביטון לא מסתפק בדוגמאות לזמרים של להיט אחד: "אני אלך איתך עוד אחורה. אריק ברמן בשיר 'המתוקות האחרונות' מ-2007: 'לא מקפיץ אותך הביתה, כאן למטה בפינה יש תחנה'. אני אלך איתך עוד אחורה. אריק איינשטיין בשיר "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" ('האם כבר מישהו פיתה את המלכה של הכיתה? האם כבר מישהו ידע את המלכה של האוגדה?') או 'כשאת אומרת שלא' של התרנגולים ('למה את מתכוונת כשאת אומרת 'לא'?'). הטקסטים פעם היו הרבה יותר גרועים".
"אז כשבאים אליי וזועקים איך אתה כותב 'יותר חזק, מה?' - אני עונה שלא אני המצאתי את זה. זה התחיל בטיקטוק בתור טרנד שאגם בוחבוט שרה מול הקהל. הקהל עשה את זה, ואני אוהב להביא תמונת מראה. הקהל פענח את זה כגניחה ואני בכלל לא הסתכלתי על זה בתור משהו מיני".
את הביקורת על השירים הוא מגלגל בחזרה להורים: "בוודאי שיש אחריות. לטיקטוק יש גיל מסוים. אם ההורים לא רוצים שהילדים ייחשפו לתכנים כאלה, אל תתנו להם גישה לא לטיקטוק ולא ליוטיוב. ואם כבר נתתם, אל תאשימו אותי כי אני לא יכול לכתוב שירים על פי מה שהורים יגידו או יקבעו אם זו איכות. אני כותב את המציאות דרך העיניים שלי".
"זו בעיניי לא פחות מצביעות"
"קיבלתי הרבה תגובות על WTF של עדן בן זקן ('ג'ינס עור שחור, אני קניתי, ימבה שקיות - אוי מה עשיתי… עשיתי שפם גבות ולק'). אחד ההורים אמר לי - 'הילדה שלי, בת 5, אומרת וואט דה פאק'. אותי זה משגע. היו שלושה להיטים בשנים האחרונות עם המילה WTF. כשזמרות עושות את זה באנגלית, אתם לא אומרים כלום. ברגע שעשינו את זה בעברית, כולם באו וקפצו עלינו".
"ליאור סושרד עשה לא מזמן קסם לבני גנץ, והוא ענה לו 'WTF'. כשגנץ, שהיה מועמד לראשות ממשלה, עושה את זה - לא אמרתם כלום, אבל כשזמרת מזרחית עושה את זה, מרימים גבה או שולחים לי הודעות כמו 'רצחת את הנשמה של הילדה שלי', כאילו אני אנס. זו בעיניי לא פחות מצביעות ויכול להיות שזה קטע מזרחי".
לאחרונה היית שותף בכתיבת הסינגל "ראשון בבוקר" של נונו, אנה זק ועדן בן זקן. הן הציגו אותו ברשתות החברתיות בתור שיר של העצמה נשית, ונדמה שגם כשיש ניסיון לעשות משהו טוב וערכי - אתם חוטפים אש. איך זו העצמה נשית אם שלושה גברים כתבו, עיבדו והפיקו את השיר?
"זה מהמם בעיניי שהן התחברו והוציאו שיר כזה. לא כל טקסט צריך להיות על העצמה נשית. למה שלא נשיר על איזו באסה זה לקום בראשון בבוקר וללכת לעבודה? חוץ מזה, העצמה נשית הייתה ב'לך לישון' וב'מי זאת' של אנה זק, עם נועה עשינו אותו הדבר ב'פאוץ'' נגד הטרדות מיניות ('תשמור על הידיים, אתה קצת מתבלבל') ועם אגם ב'דובשנייה' ('למי אתה קורא דובשנייה? בוא, אני אזרוק עליך אלפייה'). אנחנו יודעים שהנשים היום נמצאות במקום אחר".
כשאתה מסתכל על השירים שכתבת, אתה מעריך שיש להם חיי מדף ארוכים?
"אי אפשר באמת לדעת. כשהוצאנו את 'פאוץ'', אמרו שהוא ייעלם אחרי חודשיים ועד היום משמיעים אותו. מה שאני כן יכול להגיד זה שאם פעם היו משחררים 50 שירים בחודש, היום יוצאים אלף. יש יותר תחרות ולמאזינים יש יותר מה לשמוע. נעשה קשה יותר ליצור שיר שיחזיק לאורך זמן, אבל מה שישרוד אלו כנראה השירים הטובים ביותר".
לצד הביקורת, אם למישהו היה ספק אם רון ביטון הוא כותב השנה, אז אקו"ם סיפקה את הגושפנקא לכך בטקס הפרסים האחרון של הארגון - שבו זכה בפרס מחבר השנה. ביטון מצידו לא חושש שיגמרו הרעיונות: "אנחנו חיים במדינה שאפשר לקום בכל בוקר עם 40 רעיונות לשירים. כל פעם אני ממציא את עצמי מחדש. עשינו את 'לך לישון', תהינו איך נתעלה על זה ואז עשינו את 'מי זאת'. עשינו את 'טרילילי טרללה', בום - 'פעמון' ואז 'פנתרה'. המוח שלי עובד על הדבר הזה שנקרא מוזיקה בווריאציות שונות".
עם כניסתה של השנה האזרחית החדשה, החלו גם ההכנות לקראת אירוויזיון 2023 שייערך השנה בליברפול, בהשתתפותה של נועה קירל. על כך מספר ביטון: "אנחנו בשלב שיש כמה שירים מועמדים. ג'ורדי (ירדן פלג), איתי שמעוני, נועה ואני נגיש את אחד מהם ונתפלל ונחזיק אצבעות שזה יהיה השיר הנבחר. נועה גם שותפה ליצירת השירים האחרים, והיא בעצם מסתובבת בין הסשנים ובסופו של דבר תקבל את ההחלטה איזה שיר ייבחר. אין לי מושג מי המתחרים שלנו, אני רק מקווה ששלנו יהיה השיר שייצג את ישראל. אנחנו בדיוק בתהליך ההקלטות".
איך אתה מעריך את הסיכויים של השיר?
"אני תמיד סומך על האינטואיציה של השותפים ושלי, ובכללי מנמיך ציפיות. אני משתדל לומר לעצמי - 'לא, לא, זה לא יקרה', ואם זה קורה אני שמח, ואם לא - הכול רגיל".
מה אתה יכול לספר על השיר?
"חכו ותשמעו. שיר פגז".
ביטים מרימים של "פנתרה" או בלדה של קובי מרימי?
(צוחק) "לא, לא קובי מרימי".
את נועה אתה מכיר לא מהיום. אתה חושב שהיא יכולה להחזיר את האירוויזיון לארץ?
"אם יש מישהי שיכולה לעשות את זה, זו נועה. האירוויזיון יכול לעשות לה רק טוב. זה לא עלול לעשות לה נזק כי זו נועה - אני מכיר את בחירת השירים שלה. היא בחיים לא תבחר משהו שלא נשמע לה טוב. היא יודעת מה היא שווה, שומעים את זה בבחירות השירים שלה בארץ, ומתוך כל השירים שמשתתפים בתחרות, בסוף יש רק 3-2 בולטים שהם טובים באמת. אני מאמין שנועה תהיה אחת מהם. אנשים יכולים רק להתאהב בה, בחיוך, בכריזמה ובעמידה שלה על הבמה".
מה היא משתפת אתכם בתחושות שלה?
"היא כמובן מאוד מתרגשת, מתחילה להיערך להכנות מקסימליות. רק עכשיו מניעים את כל הפרויקט שנקרא אירוויזיון, אז בחודש-חודשיים הקרובים יתחילו להעלות הילוך".
ביטון, שמעיד על עצמו כמי שמנסה להמציא את עצמו בכל יום מחדש, הוציא לאחרונה שיר תחת שמו שנקרא "לק על הלק", שנוצר בשיתוף פעולה מסחרי עם רשת הגלידות "גולדה". וכך זה קרה: "ב-1 בספטמבר שלחתי לבעלי הרשת את השיר, הוא היה עם הילדים בדרך לבית הספר, והם שמעו והתלהבו. לדעתי זה מה שקנה אותו, וככה מצאתי את עצמי פרזנטור בקמפיין של גלידה".
"מעניין אותי להיות ג. יפית החדש. בכל פעם שחשבתי על רעיון לפרסומת הזהירו אותי שאני צריך לעבור דרך משרדי פרסום, להתייעץ איתם, ואם זה לא נראה להם אז אני לא יכול לעשות את זה. חשבתי לעצמי - אנחנו ב-2023, על מה אתם מדברים? וככה שיתפתי פעולה עם 'גולדה'".
את עסקת הגלידה הוא ערך בחממת היצירה החדשה והלא כל-כך רגילה שלו - "סשן 42". הוא מסביר למה: "הרעיון הוא להקים בית עם אולפנים למוזיקאים ולקחת אותו למחוזות ההיי-טק. הרבה מהזמן שלי אני כאן, ואיתי עובדים פה מפיקים שאני אוהב להיות במחיצתם - טל פורר, סתיו בגר וינון יהל. אני מבצע כאן הרבה מהעסקאות שלי ויש עוד כמה קמפיינים על הפרק. אפשר לומר שזה בסיס האם".
"המייסד שלנו אודי ענתבי בא מעולם ההיי-טק אחרי שעשה כמה אקזיטים בחו"ל. הוא שואף לקחת את המוזיקה בארץ צעד קדימה לכיוון הטק - אם זה לייצא מוזיקה מישראל לעולם, מרקטפלייס שבו כל אחד יכול לרכוש NFT (נכס דיגיטלי ייחודי) ולהפוך לשותף בשירים האהובים עליו ולהרוויח מהם, להחתים אומנים ולפרוץ איתם גבולות, ליצור מוזיקה לפסקולים ולמשחקי מחשב, ועוד ועוד".
אז אתם מתייחסים למוזיקה בתור מוצר.
"בטח, זה מוצר לכל דבר. מוצר שיכול לעשות שמח, לעשות עצוב, וגם יכול להפוך אותך למיליונר ברגע".
עד כמה עושים בזה כסף?
"תלוי את מי שואלים. אני מרוויח סבבה. אין לי בית עדיין אבל מתפרנס יפה. לא במצב שאני יכול להכריז שמהיום אני רק כותב שירים. יש לי את המועדונים בבעלותי, את האולפנים, את עסקי הפרסומות. לא קל במדינה ולכן אני שומר על כמה כיוונים".