סלוניקי הותירה צלקת ענקית באבא ואימא של יהודה פוליקר. זו הייתה העיר ממנה גורשו בבושת פנים ונשבעו לא לשוב לעולם. אבל יוון אף פעם לא יצאה ממחזור דמו של יהודה, והוא שחרר את טראומת סלוניקי המשפחתית דרך הבוזוקי, הגיטרה והמוזיקה היוונית המופלאה שיצר. שירי הילדות היווניים שהוא שמע נחרטו בו והוא הפך להיות האיש שחתום על מהפכת המוזיקה היוונית בישראל. עכשיו הוא לוקח את התשוקה המוזיקלית שספג בבית צעד אחד קדימה, ומעלה מופע שלם שכל כולו ביוונית. "כל פעם שאני שר ביוונית זה ניצחון בשבילי. אני תמיד אראה את ההורים שלי מול העיניים. זה השורש של החיבור שלי עם עצמי ועם יוון".

ג'קו פוליקר, אביו של יהודה, נלקח לרכבות יחד עם בנו הקטן ואשתו הראשונה. בדרך לאושוויץ, הילד הקטן מת בידיו של ג'קו, אשתו לא שרדה את המחנות, והוא חזר לבד אחרי המלחמה לסלוניקי. הוא עזב אותה בשנית אחרי שהעסק שלו הוחרם על ידי המקומיים, ופגש את שרה, אימו של יהודה, באונייה בדרך לישראל. היא הייתה אלמנה בהיריון ועם תינוק עליה, והוא היה לבד אחרי האסון שפקד אותו. יהודה נולד בחיפה כמה שנים לאחר מכן.

 

יהודה פוליקר (צילום: חדשות 12)
יהודה פוליקר, בגיל 72 מעלה סיבוב הופעות חדש ביוונית|צילום: חדשות 12

"סיכוי אחד למיליון זה הדבר הזה, מתוך כל מה שהבן אדם עבר. איך בכלל היה לך את ה.. איזה מקום היה לך להקים משפחה עוד פעם? איזה אומץ. זה הסיכוי האחד למיליון", מספר יהודה על אביו. "בגלל אהבתי הגדולה לאבא שלי, אפשר להגיד שאני הייתי בשואה. אני ניצול שואה. איך שנגמרה השואה, אני ספגתי את כל הסיפורים. הייתי מוכן לקבל הכול, רק שיהיה... שימשיך להיות אבא שלי".

הילדות בצל השואה הייתה רחוקה מלהיות קלה או פשוטה, וטראומת הילדות של יהודה משפיעה עליו עד היום. "אבא שלי היה חצי בן אדם. הוא השתגע בגלל הבן שלו שנהרג. כן, בתוך הדוחק ועם הגרמנים וזה... איך יש לך, נשארה לך מחשבה בכלל להביא עוד ילדים לעולם? אז הוא הביא. אותי. זה הפסד שלי. כי אני נדפקתי. אם היית שואל אותי אם הייתי צריך לבוא לעולם עוד פעם לא הייתי בא. הבאתי מוזיקה, ואני עוזר לאנשים, ואני יודע שאני נוגע באנשים. אבל אני עם החיים שלי... כשאני עולה לבמה זה כיף והכול, אבל אני... תשמע. אני לא הייתי צריך לבוא לעולם", הוא אומר בכאב.

 

יהודה פוליקר (צילום: גיא פריבס)
צילום: גיא פריבס

"אני תמיד, כשאני עושה משה, כזה, אני חושב על אבא שלי ואימא שלי. הם עברו את התופת, מסלוניקי, עד שהגיעו לארץ. זה משולש דרכים שאני קושר את כל הקצוות ואת כל השורשים ביחד. ואני אוהב את זה, וזה מרגש אותי. ההחלטה לעשות את המופע הזה, הגיעה מהרגש. כל שיר שגרם לי לבכי, לדמעות... וזה מהילדות. זה החיבור שלי לילדות, החיבור שלי עם השורשים היווניים", הוא מוסיף.

בחזרות השבוע ל"סלוניקי-חיפה-תל אביב", סיבוב ההופעות שיעלה מהשבוע הבא בהיכל התרבות בתל אביב, יהודה חוזר עם הפקת ענק בליווי עשרים נגנים, ובגיל 72 הוא רוקד על הבמה בקלילות מקסימה. הוא חי ונושם את המופע הזה בשנה האחרונה, מרגיש שזה הדבר הכי קרוב לליבו שהוא עשה, ואולי בגלל זה הוא אומר שהרגע לרדת מהבמה קרוב מתמיד: "אולי אחרי זה אני פורש. אין לי כבר כוח".