מירי מסיקה לא חשבה שהיא מסוגלת לגור רחוק מהמשפחה שלה, להיות לבד. המטרה שיש לאומנים ישראלים לכבוש את העולם - לא הייתה מנת חלקה עד לא מזמן. אולם אז לפתע הגיעה שיחה מההפקה החדשה של "ביקור התזמורת" בלונדון. היא החליטה להיענות בחיוב, ארזה את חפציה ועברה ללונדון לנסות את מזלה. "בגיל 44, אני כאילו מרגישה כמו מישהי בת 22 שעברה לעיר הגדולה לבד פעם ראשונה, והיא מצליחה לחיות", היא שיתפה.
"התגעגעתי לבנות שלי - לא ראיתי אותן חודש"
אלא שלצד הרגעים הגדולים על הבמה ישנם גם הרגעים מאחורי הקלעים בחדר ההלבשה, בהם היא מוצאת את עצמה מוצפת בהמון תחושות: "לא ראיתי את הבנות שלי חודש. בחיים לא נהניתי לעבוד ככה על משהו. היה כל כך כיף, אבל התגעגעתי אליהן. עכשיו הן באו ואני לא יכולה להיות איתן - כי יש חזרות".
עם הגעגועים למשפחה - מגיעים גם הגעגועים לישראל, דבר שמתבטא אצלה גם בהסברה ישראלית. "אנשים יוצאים מההצגה ואומרים 'אני רוצה להיות בישראל'", סיפרה מסיקה. "אני לא כועסת על מי ששונא אותנו, כי זה כל כך מעוות, כל כך חד צדדי. המציאות גם קשה - אבל זה לא מי שאנחנו. זה לא מייצג את מי שאנחנו, את העם שלנו, שהוא באמת שוחר שלום".
בכל התקופה הזו מסיקה ויתרה על ההופעות שלה בארץ. במשך הקריירה שלה היא הייתה קודם כול זמרת ואז שחקנית. בלונדון היא מתמקדת רק במשחק, חוששת שהזמרת תישאר מאחור. אתמול נערכה ההצגה האחרונה של "ביקור התזמורת" ב"דונמר".
שני תיאטראות בווסט אנד כבר הביעו עניין להעביר את ההצגה אליהם. אולי מירי תשוב לככב גם שם. בינתיים היא מסיימת את המסע שלה בלונדון, חוזרת לחיים שהשאירה בצד. בפברואר כבר תופיע שוב בהיכל התרבות עם השירים הישנים, עם האורות שמכוונים אליה, הפמליה הישנה, אבל גם עם הרבה תובנות חדשות, ובמידה רבה, כשהיא מירי חדשה.