בסוף השבוע האחרון עלה המסך על תיאטרון ערבי חדש בחיפה. תיאטרון סארד הוקם על חורבותיו של תיאטרון אל-מידאן, אשר נסגר לפני כשנה בעקבות שורה של ליקויים ניהוליים והיעדר תקצוב שנבע בין היתר מהעלאת ההצגה "הזמן המקביל" - שנוצרה בהשראת סיפורו של האסיר הביטחוני וליד דקה ועוררה זעם גדול במערכת הפוליטית ומחוצה לה. את התיאטרון החדש מנהל איימן נחאס, שחקן וסאטיריקן שהשתתף בעצמו באותה הצגה שנויה במחלוקת. בעיניו, לא היה בה שום דבר פסול, ואת הרוח הזו הוא מכניס בין שערי התיאטרון החדש.
"התחלנו את תקופת ההרצה של התיאטרון, ששייך למעשה לעמותת סארד שעוסקת בחינוך ספרותי ומורשת", מספר נחאס ל-N12. לדבריו, הם מקבלים תקציב מועט ממשרד התרבות והספורט, ואת התיאטרון הם הצליחו לפתוח בעזרת הדסטארט שבו גייסו יותר מ-120 אלף שקל - סכום קריטי במונחים של ענף התרבות.
ביום שישי הם חנכו את התיאטרון כשאירחו את הקולגות מתיאטרון אל-ג'וואל שיושב בסכנין עם הצגה בשם "האב", המבוססת על הסרט המפורסם. "מ-2015 אנחנו מפיקים הצגות ומופעים במסגרת העמותה, מילדים ועד מבוגרים", מסביר נחאס, "אין קו מנחה אחד. מעכשיו אנחנו נעבוד גם כאולם בית וגם כאולם מארח. בפברואר למשל תעלה הצגה בשם 'הפסל', על מיצג אומנותי שעמד שנים במרכז כפר, מחליטים להסיר אותו ואז מתחיל כל הקונפליקט שבין אומנות למסחריות".
בין המחזה אחת להפקה מקורית אחרת, התיאטרון הטרי יציג השבוע מופע מחול של הכוריאוגרפית שאדן אבו אל-עסל שמתמקד בפוסט טראומה המושפעת מהנכבה. כך נכתב בהזמנה לערב המופע שנקרא "כשהגוף זוכר": "המופע מתייחס לחוויה הפוסט-טראומטית שהתרחשה בעקבות הנכבה והשפעתה הבין-דורית. הטראומה נגרמה כתוצאה מקיני הנכבה מתחת לעור של כל אחד מאיתנו וצפה על הגוף שלנו בצורה של הפרעות פיזיות ופסיכולוגיות".
למרות ההיסטוריה של אל-מידאן, איימן לא מוטרד שינסו לסגור אותו בגלל הצגה פוליטית מסוג כלשהו: "אין לי חששות כי אנחנו לא באים לעשות פרובוקציות. אנחנו מתעסקים בתיאטרון ובאומנות, בדברים שקשורים להיסטוריה שלנו וגם להווה. ככה גם הייתה ההצגה שנחשבה תומכת טרור בעיני שרת התרבות לשעבר מירי רגב וכל הממשלה שהייתה אז, שחבריה חוזרים עכשיו שוב".
"אנחנו לא מבצעים כאן מעשי טרור"
ההצגה שאליה מתכוון נחאס היא "הזמן המקביל" בבימויו של בשאר מורקוס, אשר עלתה ב-2014 ונכתבה בהשראת סיפורו של האסיר הביטחוני וליד דקה, שהורשע במעורבות ברצח החייל משה תמם. נחאס, שהיה אחד משחקני ההצגה, טוען: "לא באמת היה גורם ממשלתי שמנע אותה. היא עוררה סערה בגלל התעסקות פוליטית. בבית משפט לא הייתה מניעה להציג אותה, וזה הצית עניינים שנוגעים לשלילת תקציב וסתימת פיות של התיאטרון. בלי קשר, היו בעיות של התיאטרון עצמו שסגרו אותו בגלל ליקויים ניהוליים. אנחנו מנסים להציג אמת ולעבוד באומנות אבל אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה".
לא יהיו הצגות פוליטיות?
"אני לא מגדיר את ההצגות שלנו פוליטיות. פוליטיקה קיימת רק בתוך ממשלות".
הצגה כמו "הזמן המקביל" יכולה לעלות אצלכם?
"כמנהל אומנותי אני לא פוסל שום דבר ולא מגביל את עצמי. בעיניי 'הזמן המקביל' לא הייתה הצגה בעייתית. אם הייתי מנהל של אותו תיאטרון אז, הייתי נלחם עליה. הייתי נאבק בשביל האומנות כדי להראות שאנחנו לא מבצעים כאן מעשי טרור. אבל כל מקרה לגופו".
התיאטרון שלכם פונה רק לקהל הערבי מבחינתך?
"ההצגות שאנחנו מפיקים יהיו בשפה הערבית. בוא נגיד שאת השאלה הזו לא היית שואל את תיאטרון חיפה. הם קיימים כבר 30 שנה, כמה הצגות בערבית הם עשו? אני כן חושב שחסר לנו תיאטרון ערבי שמתמקד בקהל שלו, בתרבות ובשפה ולכן צריך לחזק אחד כזה".
דברים אלו מתכתבים עם מה שאמר איימן לעמיתנו אוהד חמו בסדרת הכתבות "להיות ערבי בישראל" ששודרה לפני כשנה: "אני אזרח בישראל כי אין לי ברירה. פעם הייתי שומע שירים בעברית, אבל היום אני מרגיש שמשהו צורם לי באוזן. אני מרגיש את הצורך לשמור על הזהות הערבית והפלסטינית ועל השורשים שלי". עוד אמר אז: "אני לא רוצה להיות ערבי מחמד, אין לי צורך בזה".
נחאס, שכבר 20 שנה נמצא בתחום ונודד בין בימוי, כתיבה, משחק והפקה, מספר כי את התקופה הקרובה הוא יקדיש לתפקידו החדש כמנהל תיאטרון: "זה פרויקט בתחילת דרכו. סגירת אל-מידאן הייתה פצע תרבותי ואנחנו מתחילים להחזיר את הבמה לחיים. השאיפה שלי היא שאנחנו נהיה במה מרכזית לפחות באזור הצפון. היצירה התיאטרלית לא נעצרה, מה שחסר כאן זו האפשרות להציג כי אין הרבה מקומות. אנחנו רוצים לתת מענה לכך וגם לספק תיאטרון טוב".