מחולון עד המולטיוורס: השחקניות הכי טובות של שנת 2022

10. מישל וויליאמס, "הפייבלמנים"

ראוי לדבר על מישל וויליאמס, שחקנית מוכשרת ואהובה, ועל הופעתה ב"הפייבלמנים". לא בגלל שהיא עשתה שם עבודה מוצלחת, אלא להפך - מדובר בתפקיד מחריד, ולמרבה ההפתעה בורסת ההימורים לאוסקר בינתיים לטובתה. זוהי ההוכחה לכך שגם שחקנית גדולה כמוה יכולה לפשל. לבי עוד מנסה להתאושש ממה שעשתה בסרטים כמו "הר ברוקבק" ו"מנצ'סטר ליד הים",  אבל בתפקיד מיצי פייבלמן (בת דמותה הבדיונית של לאה ספילברג, אמא של) היא צורמת במופת של אובראקטינג לא מבוקר ובמבטא יהודי-אמריקאי איום ונורא. את המקום הזה בדירוג היא הרוויחה כאות כבוד לשחקנית נפלאה שפישלה (ועשתה זאת באחד הסרטים היפים של השנה). כולנו מפשלים, מישל. רובנו לא נהיה מועמדים על כך לאוסקר, אז לפחות תוכלי להתנחם בזה. 

9. ג'ניפר לורנס, "Causeway"

לורנס קצת ירדה מהרדאר בשנים האחרונות, ואפשר להבין למה: הוליווד די התעללה בה מאז שמשחה אותה למלכתה החדשה. לכן כל כך משמח לראות אותה חוזרת דווקא בסרט אינדי מינורי, שבו היא לא נדרשת להיות גדולה מהחיים, אלא פשוט להיות - וכשאת ג'ניפר לורנס, זה בהחלט מספיק. מדובר באישה שבעווית אחת בעפעפיה יכולה לספר לנו סיפורים ששחקנים אחרים היו צריכים מונולוגים שלמים בשבילם, ולעורר הזדהות גם כשהדמות שלה, לינזי, חיילת שמתמודדת עם פגיעה מוחית ועדיין לומדת ללכת (בכל מובן אפשרי), פשוט רוצה שיעזבו אותה לנפשה. לורנס לא הלכה לשום מקום, אבל איזה כיף שהיא שוב איתנו. 

8. דולי דה-לאון, "משולש העצבות"

במשך רוב זוכה דקל הזהב "משולש העצבות" אנחנו בקושי רואים את אביגיל שאותה מגלמת דה-לאון. זאת עד המערכה השלישית, שבה היא נולדת מחדש ככוכבת מפתיעה, מרתיעה וחרמנית להפתיע. בתפקיד המנהיגה הבלתי צפויה בסיטואציית הבעל זבוב הביזארית שחותמת את הסרט, דה-לאון יוצקת שכל, משמעות וחריפות. וברגע השיא היא עדיין מצליחה לגרום לנו לרצות לתת לה חיבוק - בזמן שאנחנו גם מתים מפחד ממה שהיא מסוגלת לעשות. 

7. קיקי פאלמר, "אין מצב"

כמו הבאה בתור, גם פאלמר ראויה למקום ברשימה בין השאר בזכות התנהלותה בקמפיין יחסי הציבור שמסביב ל"אין מצב", שבו הבהירה שהיא אחת הנשים הכי מצחיקות בהוליווד. אפשר היה לראות זאת גם בתפקידה כאמרלד בסרט, שם התפוצצה מכריזמה, חן והומור, והגישה לנו דמות נלהבת ברמות פרודיות שרק רוצה שנשים לב אליה. ככל שהסרט ממשיך, אפשר להבין שאמרלד גם רוצה שהאנשים היקרים לה יחזירו לה אהבה - והיא עובדת ממש קשה כדי להשיג אותה. "אין מצב" הוא סרט אימה מד"בי ואינטנסיבי, אבל השיא החזק ביותר שלו מגיע ממש בסופו, וזאת בזכות חיוך אחד ממנה, שטומן בחובו עוצמות מהסוג ששחקניות אחרות לא יצליחו להעביר במשך קריירה שלמה. 

6. פלורנס פיו, "אל תדאגי יקירתי"

אי אפשר - ובמקרה של "אל תדאגי יקירתי", גם לא צריך - להבדיל בין פרסונה ציבורית של כוכבת קולנוע לתפקידים שהיא מגלמת. התפקוד של פיו בסערה התקשורתית סביב "אל תדאגי יקירתי" היא משהו שראוי ללמוד בבתי ספר (צריך רק להחליט באיזה בית ספר: למשחק, או לשיווק?): העולם לא הפסיק לדבר על היריבות שלה עם הבמאית אוליביה וויילד, אבל באותה נשימה הריע לפיו על הקלאס וההומור שהפגינה לאורך האירוע. את מחיאות הכפיים שלי היא הרוויחה בזכות העובדה שמדובר למעשה בסרט די מעפן, והיא בכל זאת יוצאת בו מלכה. פיו ראויה לכל שבח על הופעתה בסרט, ולפרס מיוחד על סרטון אחד שבו היא הולכת להנאתה בוונציה, רגע אחרי הבכורה הקטסטרופלית של הסרט ההוא, ובידה אפרול שפריץ מעורר צמא. יופי לך, מיס פלו! 

5. ג'אנל מונה, "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית"

זהו תפקיד מהסוג שיותר מדי מילים עליו יהוו ספוילר איום ונורא, ובגלל שהסרט עלה לנטפליקס רק לאחרונה כדאי שאסתפק במעט ואומר זאת כך: מונה מבלבלת אותנו לא מעט לאורך "תעלומה יוונית", וזה יפהפה. מיהי בתעלומת הרצח הזאת? האם היא הרוצחת? הקורבן? הבלשית? זה תעתוע שקשה מאוד לבצע בלי לעצבן את הצופים, אבל התוצאה לאורך הדרך מענגת, מצחיקה וחכמה, בדיוק כמו הסרט שבו היא מככבת. 

4. אמה תומפסון, "אף פעם לא מאוחר" ו"מטילדה - המחזמר"

אמה תומפסון יכולה לקבל כל דמות שהיא, בין אם בריטית מבוישת בגיל העמידה או מנהלת בית ספר אימתנית, וכמו לתפוס אותה מהעורף, שואלת אותה "של מי את?!". כי מדובר באלילה: ב"אף פעם לא מאוחר" היא גילמה אישה מבוגרת, מעוררת הזדהות ואמפתיה שלומדת לראשונה שהיא למעשה די סקסית ושאורגזמה אינה מותרות עבורה, ועשתה את זה בצורה שיכולה לגרום גם למי שלא הגיע עדיין לגיל הבלות לומר "פייר, אני מבין". ב"מטילדה - המחזמר" היא מגישה את אחת הנבליות המוזיקליות הטובות שראינו בעשורים האחרונים, מפחידה, גרוטסקית ומעוררת יראה, ובתוך כל זה שרה כמו אלופה. מסוג ההופעות שאפשר למחוא להן כפיים גם מול הנטפליקס. 

3. מיה גות', "X" ו"פרל"

ב"X", מיה גות' החצי-אלמונית גילמה תפקיד כפול: נערה צעירה שמופיעה בסרט פורנו, וזקנה מטורללת שרוצחת באכזריות את כל משתתפיו. "פרל", שיצא רגע אחריו (ולצערנו לא זמין חוקית במחוזותינו) חוזר כמה עשורים אחורה כדי לספר עוד על אותה זקנה, שחלמה להיות כוכבת ראינוע אבל נכשלה, קצת בגלל שהחיים קשים וקצת בגלל שהיא למרבה הצער גם פסיכופתית רצחנית. "פרל" הוא חקר דמות מתוחכם בדיוק כמו שהוא סרט אימה יפהפה, ושיאו לא מגיע ברגעי ה-Gore המבחילים אלא ברגע ענק אחד שבו המצלמה לא עוזבת את פניה של גות' דקות ארוכות והיא נושאת מונולוג מחלחל ומטריד אך אנושי ואינטנסיבי. זהו אתגר עבור כל שחקנית, וגות' עומדת בו כמו שחקנית גדולה. 

2. ריטה שוקרון, "קריוקי"

שוקרון של "קריוקי" עומדת בגאווה לצד כל השחקניות הבינלאומיות מהספירה שלנו. היא מתחילה את הסרט כפרודיה חביבה אך נלעגת על הדודה ששולחת תמונות "שבת שלום" בוואטסאפ המשפחתי, אבל ככל שהסרט ממשיך שוקרון מוציאה מטובה עוצמות שמבהירות שהיא לא רק דודה משעשעת: היא כוכבת, אישה שתמיד חלמה לחיות חיים זוהרים ונוצצים יותר, אבל התפשרה על דירה סבירה בבניין נובורישי כשלצדה מורה שתקן וביישן (ששון גבאי, שנותן לה קונטרה יפהפייה בעצמו). היא סקסית ומרגשת בו זמנית, ובסצנת הסיום הכבירה של הסרט - בריקוד אחד בלתי נשכח שהוא מבחינתי הסצנה הגדולה של השנה, בישראל ומחוצה לה - התחושה היא שאותה ריטה שוקרון מ"השיר שלנו" נולדת מולנו מחדש כסופיה לורן של חולון. 

1. מישל יאו, "הכל בכל מקום בבת אחת"

רבים מכתירים את "הכל בכל מקום בבת אחת" כסרט השנה, אבל הוא לא היה מגיע לשם בלי האישה הגדולה שבמרכזו. מישל יאו המלזית הייתה ידועה בעיקר ככוכבת סרטי אומנויות לחימה, ושחקנית משנה בסרטי אקשן הוליוודיים. אבל הפעם היא קיבלה תפקיד שהוא מתנה: אוולין, בעלת מכבסה קשוחה שנשואה לבעל שרק רוצה שתשים לב לכך שהוא אוהב אותה. אמא שמסרבת להכיר בעובדה שבתה האהובה לסבית, ויריבה מרה לפקידה אפרורית במס הכנסה. בתוך כל זה, היא מגלה שעליה להציל את היקום הזה וכל אלה שמקבילים לו. 

זו דרמה משפחתית שמתחפשת לקומדיית מדע-בדיוני מטורללת עם בדיחות על דברים לא צפויים שנכנסים לתחת, מחוות פתאומיות ל"רטטוי" ורומן לסבי עם ג'יימי לי קרטיס (ביקום מקביל שבו לכולנו יש נקניקיות במקום אצבעות) - ובמקום שזה יהיה כאוס מעייף, אוולין של יאו היא מצפן שמבהיר לנו לאן פנינו מועדות, ובאיזה קצב לבנו אמור לפעום. הוא פועם יחד איתה, אישה שבאותה מידה הייתה יכולה לעמוד מאחורינו בסופר ולנזוף בנו על כך שלא הלכנו לקופה המהירה, אבל במקרה היא זו שנבחרה להציל את היקום. זו גברת שהייתה יכולה להיות אישה בלתי נסבלת בידיים הלא נכונות, אבל בזכות יאו, אי אפשר שלא להבין אותה. ואז גם לאהוב אותה.