מבחינת מעצבת האופנה דורין פרנקפורט, הידיעה על סגירת מפעל הרשת למעט החנות הווירטואלית והסניף המרכזי ברחוב דיזנגוף שבתל אביב - אינה חדשה לה בכלל. מדובר בתהליך שאותו היא מקדמת כבר ארבע שנים לפחות. "פתחנו במהלך עוד לפני הקורונה", אומרת דורין בריאיון ל-N12, "הלקוחות כבר ידעו, העובדים עודכנו, החברים מכירים. עכשיו אני כבר עם העיניים ליעד הבא".
"זמנים משתנים", מסבירה פרנקפורט על המניע מאחורי ההחלטה העסקית. "השותפה שלי מרגיט סגל ואני תכננו שבסביבות גיל 70 נעבור להתמקד בעיצוב, מיתוג ושיתופי פעולה. זו הייתה הפנטזיה של שתינו בהחלטה משותפת כדי לנסח משהו חדש. הרעיון הוא לעבור עם צוות קטן מעבודה בסטודיו לעיצוב ולהתמקד בעיצוב עצמו, במיתוג, באג'נדה, בשיתופי פעולה, בשיווק ובאונליין. בגלל זה לא מכרתי את השם. לא הכול סביב כסף. זה השם הפרטי שלי מהבית".
קיבלת הצעות?
"מה נראה לך? זה היה הכי מתבקש. אבל זה החותם האישי שלי".
לא היה שיקול כספי ששכנע אותך.
"בוא, כמה צריך? אני גרה בשכונת פלורנטין שאני אוהבת, שוק לוינסקי ליד הבית שלי, אחותי גרה מעליי באותו הבניין ובקורונה ישבנו ביחד על הגג. מה צריך יותר? אני רואה את עצמי ברת מזל. בשביל להיות מוגשם ומאושר - כן, רווחה כלכלית זה הכי כיף, אבל היום-יום הוא זה שעושה לנו את החיים והזיכרונות. חבל על כל ההייטרים".
"היום כבר יש לי לקוחות שיכולות להיות הנכדות שלי. זה נס"
דורין פרנקפורט
פרנקפורט בת ה-71, שלאורך השנים עיצבה בגדים לגדולי האומנים בארץ ובהם עפרה חזה, שלום חנוך וצביקה פיק, סיפרה כי את האהבה הפרטית שלה היא הפכה לבית אופנה שעם השנים הפך למוכר ונחשב. "באנו עם אג'נדה של עיצוב וייצור מקומי, שכר הוגן ושמירה על הסביבה - ואת כל זה התחלנו לעשות בשנת 1983 כשעוד לא היו לכך בדיוק שמות. בוא נגיד שבימים ההם זה לא היה סקסי במיוחד".
איך הלקוחות המושבעות הגיבו על הצמצום?
"פעם יכולתי לומר שהן יכולות להיות הבנות שלי, והיום כבר יש חלק גדול שאני יכולה להגיד שהן יכולות להיות הנכדות שלי. זה כבוד גדול. אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו, זה נס. אבל הן מגיבות שונה. יש נשים שהתרגלו שקניונים מנגישים להן חנויות, למרות שכולם הפכו להיות אותו הדבר. אם קניונים רוצים לחזור להיות כיכר העיר, הם צריכים לבנות את עצמם מחדש".
גם אחרי 40 שנות קריירה, רשימת היעדים והחלומות של דורין לא נגמרה והיא בוחרת להמשיך בתחום - אך פונה לדרך מעט אחרת. על חלקם היא יכולה לשתף: "כבר יש לנו כמה קולקציות עם ערד טקסטיל, ובכללי אני לא מכינה את הפריטים שלי לבד. לא את התכשיטים, התיקים, הנעליים או ההלבשה התחתונה". עוד במסגרת הפרויקטים שעל הפרק: תערוכת אופנה שכנראה תצא לדרך רק ב-2024 ואותה היא מתארת כ"לא רגילה, יש לי מה להגיד". פרט לכך, החליטה מעצבת האופנה לתרום מהידע והניסיון שלה ולהעביר הרצאות במרכז האקדמי ויצו שבחיפה.
"אני מלווה ועובדת עם מעצבים צעירים כבר במשך שנים", אומרת דורין. "שיתוף בידע לא מסתיים רק בשיתוף, ולכן אני מתחילה ללמד בוויצו. יש שם תמהיל של כל המגזרים ותלמידים שמגיעים מכל הארץ". יחד עם זאת, היא טוענת כי למדינה יש תפקיד חשוב בסיפור רגע אחרי שמסתיים התואר: "מדינת ישראל צריכה להתאפס על עצמה ולסייע. אני לא מדברת על תמיכה כלכלית, אלא יותר להקל מבחינה בירוקרטית כדי שתפרח כאן תעשייה קטנה ובינונית של עיצוב ויצירה, ולאו דווקא באופנה". פרנקפורט מדברת כמי שמקפידה לאורך השנים על ייצור ישראלי תחת המותג שבבעלותה, למרות הקשיים והעלויות הגבוהות בהשוואה ליבוא מחוץ לארץ.
"בגד שעולה כמו סלט? תחשבי חמש פעמים לפני שאת קונה"
דורין פרנקפורט
"המדינה איבדה את זה לגמרי בעשורים האחרונים", היא מוסיפה. "אנשים אומרים לי: 'איך הצלחת?' דבר ראשון, באתי מחינוך של עבודת כפיים, שהייתה אצלי בבית מקור לגאווה ושיצירה מקומית היא החוסן הכלכלי של כולנו. ככה גם בחקלאות. אנחנו מדינה שצריכה לשקול מה היתרונות ומה החסרונות. כשאנשים אומרים 'זה כל-כך יקר', תחשבו אילו מדינות סבסדו את היצרנים שלהן ואת שמן הזית שלהם כדי שאנחנו נוכל לרכוש אותו בפחות כסף".
מה לדעתך לא עושים נכון?
"יש כאן כישרונות צעירים ומוצלחים ששלחנו אותם לבתי ספר, הם התחנכו פה, ואנחנו דוחפים אותם לעבוד בחו"ל. זו החלטה מדינית. לשמור על הכישרונות זו תפקידה של המדינה. מצד שני, הצרכנים צריכים להבין לא לקנות בגדים שנעשים בתנאי עבדות מחפירים, שמזהמים את כדור הארץ וארון הבגדים, שמתכלים אחרי עונה אחת ועולים במחיר של סלט. בסכום כסף כזה תחשבי חמש פעמים לפני שאת קונה".
"זה כמובן לא גורף לגבי כל הבגדים של מותגים שמייצרים בכמויות, אבל תבדקו מה אתם רוכשים. שהעובדת שתפרה את הבגד במפעל מקבלת תנאים מינימליים טובים כמו שהייתם שואפים שיהיו". את דבריה אומרת פרנקפורט על רקע התחקיר האחרון שפורסם בערוץ 4 הבריטי וחשף את תנאי ההעסקה הקשים בענקית האופנה הסינית Shein: "תודה לאל שהתחקיר הזה יצא. פתאום כולם התעוררו".
את הדאגה כלפי הסביבה היא ממשיכה להשמיע ומציעה פתרון, אפילו די פשוט: "מה עם כדור הארץ? לאן נלך? מה עם הילדים והנכדים שלכם? תרבות הצריכה לא הייתה ככה בעבר. זה משהו חדש. לא הכול מגולם במחיר, כי אפשר לקנות הרבה פחות. גם ממני ומכולם. לא צריך כל-כך הרבה. תקנו את מה שאתם באמת צריכים ואל תשליכו כל פריט לפח".
במבט אופטימי לעתיד האישי, דורין איחלה לעצמה "שאוכל להשפיע על מוחות צעירים שיבינו את נפלאות המקצוע ולא יחששו לעבוד בו וירצו לברוח. וברוח הבחירות הקרובות, שנבחר ממשלה שתבין שהאומנות היא מה שמרכיבה אותנו. לא נוכל לבנות מורשת אם לא נשקיע".