11 פעמים נאנחה האישה שישבה בשורה מאחוריי בקולנוע. גם בעלה הדביק את שנינו בפיהוקים ארוכים, ובצדק. הסרט "לילה בחיפה", דרמה קומית-סאטירית של עמוס גיתאי, שבינו ובין קומדיה או סאטירה אין כל קשר, הצליח לשעמם אותנו - כמעט כמו תגית השעמום והתרדמת שמדביקים לעיר הצפונית בכל שני וחמישי. או בכל ימות השבוע.
העלילה נמשכת לאורך לילה אחד במועדון "פטוש" ששוכן בעיר התחתית של חיפה, ומספקת הצצה לסצנה ההיפסטרית של תושבי העיר. בתי קפה, מסעדות ומקומות בילוי שלא נופלים מהמגוון הרחב שמציעה תל אביב. בתוך כך, הסרט עוקב אחר כמה סיפורים על מערכות יחסים של דמויות המבלות במקום - כשבפועל התוצאה היא בלאגן, דמויות חד-מימדיות והנורא מכל - שתיקות ארוכות ומייסרות. לא שקט מהסוג המותח או המסקרן.
הסרט הוקרן בבכורה כבר בחוג הקורונה המצומצם של פסטיבל ונציה 2020, והגיע לתפוצת הקולנוע הרחבה בארץ רק לאחרונה. כשנתקלתי בו במקרה, אמרתי לעצמי - סוף-סוף. איזה כיף. סרט שינסה להציג את חיפה באור תרבותי אחר - צעיר, בלייני, חי ונושם. אך לא זה המקרה וייתכן שקרה בדיוק ההפך. לא צחי הלוי, לא הישאם סלימאן, לא חנה לסלאו ולא אמיר חורי הצליחו להציל את הסרט מטביעה סופית סופנית.
בר ה"פטוש", לוקיישן הצילום היחיד של הסרט, הוא עסק בבעלות של ערבים חיפאים שמביא לידי ביטוי את הדו-קיום המדובר של העיר באופן הכי ניכר לעין (גילוי נאות: הכותב פקד את המקום כמה פעמים). הרוח האלטרנטיבית ששוררת במקום - בין אם מדובר בעיצוב הגלרי שלו שמשלב השפעות ממזרח ומערב, המוזיקה הערבית שממנה נהנים גם יהודים, והאווירה הצבעונית שלא רואים במוסדות הכי ליברליים של תל אביב - היא ההתגלמות של השותפות היהודית-ערבית שעליה מדברים במצע של מרצ. בסופו של הסרט, הדבר היחיד שמצאתי בו עניין היה הליהוק הגיאוגרפי המגניב שממוקם כשעה נסיעה מבירת התרבות שבמרכז הארץ.
נכון, לא מתוקף תפקידם של היוצרים לערוך יחסי ציבור לחיפה, גם אם גיתאי הוא חיפאי במקור וגם אם חלק בלתי מבוטל מהשחקנים הערבים הם חיפאים. אבל עד שכבר נעשה סרט עלילתי אחד שמניח במרכז את חיי הלילה של העיר, חבל שהקצב האיטי שלו והריגושים שאינם ברורים עד הסוף - לא עומדים בהלימה עם ערב שגרתי בפאב הפופולרי. את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כאילו ניסו לדחוף בכוח כדי להראות יצירה בועטת שלא נכנעת לתכתיבים פוליטיים, וזאת באמצעות תערוכת הצילום "הארכיטקטורה של הכיבוש" של זיו קורן, שלוקחת חלק בסרט.
אחרי שעה של קיפאון כמעט מוחלט על המסך, חנה לסלאו הגיחה - ואם נרצה או לא, הפעם אנחנו נצטרך להדביק את הקצב שלה. במסגרת הסרט מביאים את סיפוריהן של כמה נשים - ובהן של הדמות שאותה משחקת לסלאו. כאן החל דיאלוג מעניין עם גבר שהכירה באפליקציית היכרויות ועימו יצאה לדייט, אך מסיבות כלשהן הוחלט לדלג על החלק הזה די מהר. כך גם קרה קודם לכן במקרה של נעמה, הדמות שאותה משחקת נעמה פרייס, שמצאה את עצמה בסטוץ עם מג'ד, שאותו משחק אמיר חורי המעולה.
מן הצד השני, בדמויות שכן בחרו להתעכב עליהן, תוך ניסיון להציג בגידות, מערכת יחסים לא מאושרת בין אישה לגבר ערבים, וקשר מורכב נוסף שבו הבעל גדול מאשתו בעשרות שנים, לא ברור מאיפה כולם באו ולאן הם הולכים. ואף מילה על המשחק הלא אמין של טום באום.