יש לה מיליוני צפיות ביוטיוב, היא שרפה את טיקטוק, וגם הוכתרה לתגלית השנה בטקס פרסי אקו"ם האחרון. המשפטים שכתבה הפכו למטבע לשון ברחוב הישראלי ("בוקר ציח וצח, צהריים שאכט"), לסלוגנים של פוליטיקאים ("איפה אתה, אתה פה?"), והיה גם ציטוט על מודעת אבל לצד חיקוי ב"ארץ נהדרת". זו הרי ההוכחה הרשמית שנונו, הלא היא נעמי אהרוני גל, היא כוכבת ענקית.
"בחיים לא חשבתי שאני אוכל להגיד את המשפט הזה ברצינות: 'אני הולכת להיות כוכבת פופ'. זה הרגיש לי כל כך רחוק ממני", היא מספרת בריאיון. "משהו בבטן כל הזמן בער בי, אבל לא הרשיתי לעצמי להגיד שזה משהו שהוא באמת קשור אליי". עכשיו כשכולם מכירים את נונו, היא מוכנה להסיר את תוספות השיער והציפורניים המודבקות ולחשוף גם את נעמי, צעירה תל אביבית שמתניידת באופניים מיד שנייה וגרה בדירה קטנה ללא סלון עם שני שותפים בשוק לוינסקי. "לא צריך סלון, ככה יש את השקט", היא אומרת.
איפה היית לפני שנה בדיוק?
"לימדתי פסנתר ופיתוח קול במשך ארבעה ימים בשבוע. נסעתי באוטובוסים להרצליה ולצפון תל אביב. בתכלס, כשהרשיתי לעצמי לפנטז, חשבתי שאני אכתוב מוזיקת פופ לאומנים".
לכאורה, נעמי הייתה במסלול הנכון להיות זמרת, אלא שהכול היה קצת עקום בסיפור שלה. היא לקחה חלק בלהקה השכונתית אבל התמודדה עם פחד במה, למדה במגמת ג'אז בתיכון יוקרתי בתל אביב אבל מעולם לא קיבלה סולואים, וגם בצבא שירתה בלהקה צבאית אבל כזו שמופיעה רק בבתי אבות. שום דבר לא צעק "כוכבת פופ". הכול התרחש במקרה אחרי שאיבדה את אביה למחלה קשה, נסעה למזרח עם החבר שלה, וכשחזרו, הוא שבר לה את הלב. מתוך הכאב היא התחילה לכתוב.
"זה באמת היה ממקום של קשה לי עכשיו, אבל אז כשעלה לי ה'הוק' - 'מרגיש לי שאני לא טובה עם בנים כי לא הייתי עם בנים כמעט שלוש שנים' - אז זה הצחיק אותי. וואלה, אני חוגגת את זה שחרא לפעמים".
את הסקיצה היא השמיעה לשני החברים הכי טובים שלה – אדם גבאי, בנו של השחקן ששון גבאי, ועיליי אשדות, הבן של יזהר אשדות ואלונה קמחי. אלו היו ימי קורונה ומתוך השעמום הם החליטו להפוך את הבדיחה לדבר רציני כשאשדות הפיק מוזיקלית וגבאי ביים את הקליפ. "את שני הקליפים הראשונים 'בנים' ו'אוהב לא אוהב' אנחנו אשכרה העמדנו סט בחדר הזה וצילמנו", נונו מספרת בחדר שלה. "זה היה אולפן הצילומים הרשמי של נונו הפקות", מוסיף אדם. "זו גם הייתה הפעם הראשונה מאז ומעולם שהצטלמתי לקליפ. לא ידעתי איך עושים את זה", אומרת נעמי.
"אף אחד לא מלמד אותך איך מוציאים שיר ובמה זה כרוך", היא ממשיכה. "מסתבר שזה לא פשוט. ניסיתי לכתוב לכל מיני חברות הפצה בארץ שינסו להוציא את זה ואף אחד לא זרם, אז פשוט שחררתי עצמאית דרך חברה כשדיברתי עם רובוט. בסוף שאלו אותי מה שם האומן – נונו זה קל".
וביום אחד השיר התפוצץ. התקשורת התחילה להתעניין, ונעמי מבינה שהחיים שלה עומדים לתפוס תפנית: "קרסתי לחלוטין, הייתי פשוט בחרדה. שלחתי וואטסאפ לפסיכולוג שלי שאני חייבת שנדבר. הוא אמר לי 'תאכלי שוקולד, תעשי כל מיני דברים'. נתן לי טכניקות".
אך הפרסום הגדול הגיע בזכות השיר "ליבינג דה דרים". "את השירה האמיתית שיש בשיר אני הקלטתי לבד בחדר שלי", היא נזכרת. אז מיהו אותו יאיר שמוזכר בשיר ו"לא צריך להסביר"? "זו לא דמות אחת", עונה נעמי, "זו בעצם אסופה של כל מיני אנשים. בטיול אחרי הצבא שעשיתי, הגיעו שני הייטקיסטים כאלה שהתחילו לספר לי איך בגלל שאני שותה מבקבוק שמטהר מים אז כל המתכות הכבדות שלא מסוננות הולכות לעשות לי אלצהיימר בעתיד. זה לא נעים לי מה שאתה אומר לי עכשיו, אני לא כל כך נהנית".
אחר כך, היא גם ביקשה מהם המלצות לאן אפשר להמשיך את הטיול במזרח, והתשובה ככל הנראה סיפקה השראה לכמה שורות נוספות בשיר: "יאיר, אתה לא צריך להבהיר שהיית במקום הכי שווה בהודו, ועכשיו הוא נסגר ואף אחד לא יכול לבוא לשם כבר ורק אתה הספקת".
"כשהשמעתי את השיר לעיליי ואדם הם אמרו לי – 'את יודעת שזה לא בעברית'. אמרתי 'כן'. משהו בזה הצחיק אותי שכשהיא קמה בבוקר אז היא כאילו ליבינג דה דרים. אני מצחצחת שיניים ולהגיד על דבר כזה 'ליבינג דה דרים' ו'צהריים שאכט' - מה שבני אדם רבים עושים בצהריים", היא צוחקת.
השיר שיצא בהמשך השנה, "קיוט בוי", הצליח להתפוצץ אפילו יותר. "ה'פה? לא פה? לא, פה? פה' מגיע מאימוני הכדורגל וה'פולו פולו פופו'. כשאני רוצה להיות מצחיקה, אז אני עונה לשליח של וולט – 'הלו, איפה אתה, אתה פה?' לרוב הם אדישים".
מאז, החיים שלה בקצב מהיר. נונו מופיעה כמעט בכל ערב וכבר לא מבקשת טובה מחברה שתבוא לאפר אותה, אלא עטופה בצוות שלם שכולל סטייליסט צמוד ואפילו מורה לפיתוח קול. רגע לפני שהיא עולה לבמה, היא מקבלת חיבוק מאימה ואחיה התאום. "עכשיו אני כבר לא אני, עכשיו זה כבר משהו אחר", היא אומרת אחרי שעלתה על הלוק המלא של נונו.
הקהל במועדון הבארבי בתל אביב מעיד יותר מהכול על הפופולריות שלה. מדובר במשפחות וילדים מגיל חמש ועד 50. "בפועל זה ממש לא התחיל כמוזיקה לילדים", היא מסבירה, "הטקסט מאוד מדבר את החיים שלי – טינדר, דייטים אהבה ושברון". אבל בניגוד לזמרות כמו אנה זק שהתחילה כדוגמנית וכוכבת רשת, ונועה קירל שהגיעה עם ניהול מקצועי וכסף רב מגיל 14, נונו עושה את זה לבד עם החבר'ה בתקציבים מזעריים וללא גב כלכלי.
התחנה הבאה בלו"ז - ביקור באולפן של יזהר אשדות ועבודה עם עיליי על האלבום הבא שינסה להתעלות על ההצלחה של קודמו. "היו כאן רונה קינן, הראל סקעת, מיכה שטרית וברי סחרוף", מדגים עיליי, "אבל כל המוזיקה שלנו נוצרת באמצעות המחשב הקטן שלי". "את כל האלבום 'סטטוס' עשינו בחדר על מיטת הנוער של עיליי", מוסיפה נעמי. "כמו בילי אייליש", הוא אומר. "אפשר לעשות להיט ענק בחדר ששלשלת במכנסיים בו כשהיית תינוק".
האולפן משמש בעיקר למוזה. העבודה המתבצעת כולה על מחשב קטן היא כנראה סוד ההצלחה של נונו, שהפכה במובן מסוים לקול של הדור הזה. "אמן שאני אמשיך לעשות את מה שאני הכי אוהבת לעשות ושאמשיך להתרגש מזה, להופיע ולהיות עם החברים".
דירה תעברי?
"דירה, כן. אולי הגיע הזמן".
איך השותפים מתייחסים אלייך עכשיו? שואלים אותך למה לא שטפת את הכיור?
"לא (צוחקת), הכיור תמיד נקי. זה החוק".