לואי עלי שוחה כבר כמה שנים בתעשיית המוזיקה. אחרי שהתחיל את הקריירה בבריכות המוכרות, ברזומה של עלי בן ה-30 כבר יש להיטים בעברית ובערבית, הופעות על במות הישראליות הכי גדולות ושתי תוכניות ריאליטי - ועכשיו הוא מגיע למסך, הפעם כשחקן.
השיחה שלנו מתקיימת בוקר אחרי הפרמיירה של העונה החדשה של "פאודה", אחת מהדרמות הטלוויזיוניות המדוברות שידעה ישראל. "הייתי בשיא ההתרגשות. זו הפעם הראשונה שלי בטלוויזיה הישראלית, או בטלוויזיה בכלל. פתאום כשראיתי את עצמי על המסך קיבלתי צמרמורת. זו הייתה תחושה שאני לא יודע איך להסביר", הוא מספר.
עלי, כיום אב לתינוקת בת 7 חודשים, נולד בכפר הדרוזי שלימים הפך לעיר - מע’אר. את דרכו החל עלי כזמר חתונות, אחר כך הגיע לריאליטי "אייל גולן קורא לך", שירת ההמנון בטקס המשואות, הופעה על בימת האירוויזיון ומצעד הגאווה - והגעה לשלבים המתקדמים של הריאליטי "הכוכב הבא". לתחום המשחק הוא הגיע לגמרי במקרה.
"תמיד כשהייתי רואה טלוויזיה, הייתי מתחבר לזה וחושב 'איזה כיף להם להיות במסך ולשחק', אבל זה אף פעם לא היה לי בראש. אני מכיר את פאודה, ראיתי את זה עוד לפני שהתחלתי עם המוזיקה, כשעוד גרתי במע'אר. אהבתי את הסדרה מאוד, אבל מי האמין שאני אשחק בה? פתאום זה הגיע משום מקום. הזמינו אותי לאודישן, כנראה שראו בי משהו שאני לא ראיתי אף פעם. לא הייתי ער לזה, הייתי עסוק במוזיקה".
ההתרגשות - והפציעה על הסט
"לפני שצילמתי את האודישן נעזרתי בהרבה חברים מתעשייה שהסבירו לי איך נכון לעשות את זה. די מהר קלטתי. אחרי שנבחנתי חיכיתי בערך חצי שנה. לא הצלחתי להירגע, הייתי שואל את המנהלים שלי כל הזמן: 'מה עם פאודה? מה עם פאודה?'. בסוף הגיעה התשובה החיובית".
"אהבתי את הסדרה מאוד, אבל מי האמין שאני אשחק בה? פתאום זה הגיע משום מקום. כנראה שראו בי משהו שאני לא ראיתי אף פעם. לא הייתי ער לזה, הייתי עסוק במוזיקה"
זה עדיין לא תפקיד ראשי, אבל חשיפה בסדרה שנצפית גם בנטפליקס העולמית היא דריסת רגל משמעותית בתעשיית הטלוויזיה. עלי מגלם בסדרה את ניזר, איש חיזבאללה: "הוא איש חכם, זהיר, מישהו שלא סומך על אף אחד", עלי מגדיר. "הוא תפקיד חיזוק משמעותי לקידום העלילה".
הוא כבר מחכה לתגובות - בחשש מסוים: "אני מקווה שהקהל יאהב אותי, כי לפעמים דמות מסוימת נדבקת גם על האדם עצמו. למשל הדמות של אל-מקדסי, ככה קוראים לשחקן ברחוב. זה מפחיד. מזל שהתחלתי קודם במוזיקה ואנשים כבר מכירים אותי. אני לא חושב שתהיה בעיה".
ספר לי על הצילומים
"לפני שהם התחילו ישבתי בבית, למדתי את הטקסטים. לא ישנתי כמעט מרוב אדרנלין. התעוררתי ב-4 לפנות בוקר ביקיצה טבעית ביום הצילומים הראשון. אני מגיע ומסתכל על כל הדבר הזה - הקאסט, הבמאי, האהבה באוויר של אנשים ששם מהעונה הראשונה… קיבלו אותי מאוד יפה, וזה שחרר את הלחצים ושיחקתי כמו שצריך".
אבל הדרך למסך הייתה כואבת: "היה לי משהו עם ליאור רז ביום הצילומים הראשון. הייתי צריך כביכול ליפול לאחור. אבל לא ידעתי איך ליפול אז פשוט זרקתי את עצמי אחורה על הרצפה וקיבלתי מכה חזקה בגב. באו אליי ואמרו לי שהיו צריכים לשים לי מגן, שהם התכוונו ללמד אותי איך לעשות את זה נכון. הייתי שבוע עם כאבים. רציתי להוכיח את עצמי, גם כשהיה כואב המשכנו את הצילומים. האדרנלין בגוף חגג. אבל למדתי שלא לקפוץ למים העמוקים מהר".
זה עשה תיאבון לעוד?
"לא רק שזה עשה לי תיאבון - זה פתח לי דלתות חדשות. עכשיו אני מתחיל לצלם סדרה חדשה וגם נמצא בשלבי אודישנים לתפקיד ראשי בין לאומי. בסדרה הישראלית אני משחק חייל מג"ב דרוזי. היה חשוב להביא גם ייצוג למישהו מהמגזר".
"נפגעתי מכמה תגובות אבל למדתי לשחרר"
“פאודה זה מעבר לשידור ב-yes, זה הולך להיות בנטפליקס. יכול להיות שאני אסתובב בעולם ואנשים יזהו אותו. אני אוהב לבנות את הקריירה מדרגה-מדרגה. להגיע ליעד לאט. אלה שבדרך כלל קופצים לפעמים נעלמים וקשה לשמור על המקום הזה. לפעמים זה תופס, אבל אני מאמין בדרך היותר בטוחה. ומזל שיש לי אישה בבית, ומזל שיש לי משפחה שתומכת בי.
אתה עדיין מבקר במעאר?
"אני שם שבועיים-שלושה, אני והילדה והאישה נוסעים אל ההורים, ככה מבקרים אותם יום-יומיים וחוזרים לפה, ולפעמים הם באים לפה".
"אני אוהב לבנות את הקריירה מדרגה-מדרגה. להגיע ליעד לאט. אני מאמין בדרך היותר בטוחה. ומזל שיש לי אישה בבית, ומזל שיש לי משפחה שתומכת בי"
ומה קורה ברחוב?
"זו שאלת השאלות, כשאני מגיע לכפר, איפה שאני נכנס, איפה שפוגשים אותי תמיד מפרגנים, אוהבים - 'גאים בך, תמשיך בדרך', זה עושה טוב לנשמה. כולם מפרגנים לך".
יש גם תגובות פחות טובות?
"אין דבר כזה שאין תגובות שהכול טוב. נתקלתי בהרבה… נפגעתי מכמה תגובות אבל למדתי לשחרר ולא לקחת ללב, אנשים יושבים מאחורי המקלדת, והם לא יודעים איך הבן אדם עובר מה הוא עובר, חושבים שאומן הוא לא רגשי, ואין לו רגשות, יש לנו רגשות… הגעתי למצב שאיחלו לי למות, ואני אומר לאשתי - למה? מה עשיתי? למה לרשום לי דבר כזה? כותבים לי: 'שיחזור לכפר, מה זה דרוזי? זה עדיין ערבי'. אבל בסדר, יש לי את הקהל שאוהב אותי".
"התחלתי מאפס ואני גאה מאיפה שהתחלתי"
ובעדה ובחברה הערבית מה אומרים?
"אני זוכר שהייתה תגובה 'שכח מאיפה הוא בא ומאיפה הוא התחיל'. כשרשמו את זה אמרתי - 'דווקא אני? דווקא הכי לא שכחתי'. תמיד אני אומר שהתחלתי מאפס ואני גאה מאיפה שהתחלתי. התחלתי מכלום".
"הגעתי למצב שאיחלו לי למות, ואני אומר לאשתי - למה? מה עשיתי? למה לרשום לי דבר כזה? כותבים לי: 'שיחזור לכפר, מה זה דרוזי? זה עדיין ערבי'"
היום אתה גר ברחובות
“כשהתחלתי את הקריירה עברתי לתל אביב, מתל אביב עברתי לראשון ומראשון לרחובות. החלטתי לעבור למרכז כי כל העבודה שלי כאן, כל האולפנים, הכול קרוב אליי, חצי שעה מכל כיוון. מהכפר היה לי לוקח לי המון זמן וזה היה יותר קשה. כמעט התמוטטתי, כל הזמן נסיעות, נסיעות. בסוף הבנתי שזה המקום שאני צריך להיות בו… בשביל הנפש שלי".
לאורך השנים הופעת בטקסים עם אופי יהודי מובהק. נוח לך במקומות האלה?
"אני חלק בלתי נפרד מהמדינה שאני חי בה, ומבחינתי להופיע בטקס הדלקת משואות זה גאווה גדולה, וגם בדובאי בטקס ליום השואה זה אותו דבר. מעבר להכול אנחנו בסופו של דבר אנחנו בני אדם, אני לא חושב שיש בן אדם בעולם שלא היה עושה את מה שעשיתי, כי זה הכי ישראלי והכי להיות בן אדם והכי שאתה רוצה שלום בין כל העמים. אני איש של אהבה, ואני תמיד אהיה הראשון להגיע לכל טקס אפשרי".
אתה מרגיש שאתה מייצג את העדה?
"כן. ללכת להופיע בהדלקת המשואות, ולהיות הדרוזי הראשון שהופיע שם - זה גאווה גדולה, אני כאילו הולך לייצג את העדה. כששרתי את ההמנון, 3-2 דקות לפני אני מסתכל ואומר - 'זה קורה? כן, אתה תעשה את זה ואתה תבצע את הכי טוב, אתה תייצג את העדה שלך ואת כל המדינה'. נכנסתי ועשיתי את זה, יצא לי קול מהנשמה - מטורף".
אתה חושב שהמדינה צריכה לשנות את היחס שלה לדרוזים?
"הדרוזים הם חלק בלתי נפרד מהמדינה. אני חושב שמגיע לנו להיות סוג א' כמו כולם".