אבי ביטר מבסוט. בגיל 56 הוא מסתכל אחורה על יותר מ-3 עשורים של קריירה ובטוח שכמוהו יש רק אחד. שהוא סמל. הדברים האלה מקבלים לאחרונה הדהוד מכיוון מפתיע עבורו - קהל צעיר ותל אביבי שהעלה את יצירותיו הקולנועיות של ביטר לדרגת סרטי קאלט. בשנתיים האחרונות, אולם "קולנוע קנדה" העצמאי מתמלא פעם אחר פעם עד אפס מקום בהקרנות של סרטיו, אלו שלאורך השנים לא מצאו את מקומם במיינסטרים.
גם סרטו האחרון, "השוד האחרון", נוצר בעזרת אנשי קולנוע מאותו דור צעיר: "כתבתי את הסרט והחלטתי שאני רוצה לעשות את זה הפעם בצורה מקצועית, עם אנשים שיודעים מה הם עושים", הוא מסביר בריאיון. "היה לי ברור שתקציב אני לא אצליח לקבל, אז פרסמתי מודעה בפייסבוק שאני מחפש חבר'ה שסיימו בית ספר לקולנוע ומעוניינים לעשות איתי סרט בהתנדבות. הגיעו המון טלפונים, וככה התחברתי למי שעומדים מאחורי קולנוע קנדה. נתתי להם את התסריט כדי שישפצו ויסדרו אותו".
העלילה סובבת סביב הדמות שאותה משחק ביטר, אדם שחוזר לשוד אחרון כדי להחזיר את אהובתו הנצחית - מרגריטה. אחרי שפצחו בקמפיין מימון המונים, הם יצאו לדרך. "היה לנו צלם מעולה, מפיקה מדהימה - ממש ילדים למופת. איזו התלהבות, איזה דיוק, איזו אכפתיות. משהו. יש להם הרבה מאוד כבוד לקולנוע וגם כבוד לבני אדם", הוא מספר.
ואיך היה על סט שמתנהל במקצועיות?
"הם הגיעו למתחם של הפאב שלי לשעבר שנקרא ביטרבר, היום הוא הפך לפיאנו בר. זה היה ב-5 בבוקר, אני בכלל עדיין ישנתי. כשהגעתי… אני לא רגיל לדברים האלה, אני הייתי עושה הכול לבד בסרטים שלי. זה היה מקצועי מאוד. יש הרבה דברים אגב שהם לא הסכימו להעביר".
מה זאת אומרת?
"לפעמים אני כבר עייף ומחפף סצינה. הם לא הסכימו לזה. האמת, תראי, לא השקעתי הרבה כסף בסרט, לא היה. מי שהיה לו מצלמה בא עם המצלמה, עם גנרטור ותאורה הצלחתי להסתדר. שילמתי על דלק ואוכל אשתי הכינה להם, חבל על הזמן. הם צמחונים וטבעונים, היא דאגה להם".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הופתעת מההיענות שלהם?
"במוצאי שבת שעברה עשינו הקרנה נוספת של הסרט והגיעו הרבה חבר'ה. היה גם מבקר הקולנוע שמוליק דובדבני. בקהל יש הרבה חבר'ה שהם לא מה שנקרא בז'אנר שלי. הסרטים שלי נכנסו למודעות של 'הצפונים', נקרא לזה. אני שמח שאנשים שלא משתייכים לז'אנר עדיין מוצאים חיבור".
איך אתה מסביר את זה?
"אולי כי אני סמל של משהו. לא היה מישהו בארץ שלא למד קולנוע, לא למד משחק, לא למד עריכה ועדיין עושה סרטים והופך אחד-אחד מהם לסרט מצליח. למדתי מהרחוב, ממה שראיתי. פעם יצפאן אמר שסרט של אבי ביטר בלי בום בפריים זה לא סרט".
זה כבר הפך לבדיחה באיזשהו שלב?
"לא. זה בא מחוסר ניסיון. פה בסרט הזה הכול היה מקצועי כמו בסרטים של אבי נשר".
מה אתה מרגיש כשאתה יושב באולם ויש כל כך הרבה קהל?
"אני מדבר לעצמי ואומר: 'שמע, אבי, אתה ניצחת'. יש כאן אנשים שמבינים בקולנוע ואוהבים את מה שאתה עושה, שמוחאים לך כפיים".
"כשאתה המאסטר, כל השאר הם חיקוי"
עברו כבר 30 שנה מהסרט הראשון שלך.
"וואו. אין, זה לא היה כמו היום. לא עבדנו עם שחקנים שיש להם ניסיון, הכול נעשה מתוך התלהבות, אבל לא עם ידע. כשהסרטים הראשונים יצאו הם היו הצלחה, נמכרו במאות אלפים. כמה קולגות ניסו לעשות את זה גם, אבל לא הצליח להם, לא עשה היסטריה כמו הסרטים שלי. לא כל אחד יכול להיות אבי ביטר".
למה לדעתך לך זה כן הצליח?
"כל הילדות שלי חלמתי להיות שחקן קולנוע ועשיתי הצגות לחברים בגן, בבית ספר. אהבתי את זה. אני הראשון שהתחלתי עם הדבר הזה. כשאתה המאסטר, כל השאר הם חיקוי. עשיתי דברים טובים והקהל אוהב - בכל המגזרים. ערבים, יהודים, להט"בים, סטרייטים, שמאל, ימין. אני בין כולם".
אתה מזדהה כימין או שמאל?
"אני מזדהה בתור ישראלי שאוהב את העם שלו. זאת המדינה שלנו, זו לא המדינה של אף אחד אחר. אני אוהב את היהדות כי אני יהודי, ואני חושב שאני מכבד כל אחד. אני חושב שהממשלה שלנו כושלת כי היא ממשלה שבנויה מכל מיני טלאים ולכל אחד יש דעות שונות. רוצים פה את השמאל? תביאו מנהיג נורמלי. זו המדינה שלנו ואנחנו צריכים לדעת להתנהל. אנחנו עם סבלני אבל יש קו אדום שנחצה ואני מקווה שיקבלו שכל. שמישהו יציל את המדינה הזאת, זה נהיה קטסטרופה".
"יש לנו הרבה שלמה גרוניך"
למרות שלא פעם הוא מתבטא באזורים הפוליטיים, ביטר אומר שהוא מעדיף לדבר על אומנות, על מוזיקה, על סרטים. לגבי אחריות של אומנים להשתמש בכוח שלהם הוא אומר: "אנשי תרבות, כמו מה שגרוניך עשה, צריכים לשמור את הדעת שלהם לעצמם. זמרים גדולים בעולם, בטורקיה למשל, לא מתערבים. צריך לעזוב את הנושא ושפוליטיקאים ידברו על פוליטיקה".
מה חשבת על הסערה בעקבות דבריו של שלמה גרוניך?
"מאוד כעסתי. כעסתי עליו חזק, זה לא יפה. נפגעתי. זו הייתה חציית קו אדום. 'אין צ'חצ'ח אחד באולם'... כשאנחנו הולכים למלחמה, זה משנה מי נהרג? אנחנו מדינה מעורבת. ממש התפלאתי על מוזיקאי כמוהו. אני לא מאמין גם שכמו שאמרו, שיש לו דמנציה".
הרגשת גזענות כלפיך לאורך השנים?
"יש לנו הרבה שלמה גרוניך. לא אגיד את השם של אותו אומן, אבל הנה דוגמה למשהו ששמעתי. כשהיינו בתוכנית 'היכל התהילה', בא זמר מצליח ים תיכוני. אנחנו ישבנו בלובי, ואותו אומן אמר כשהזמר שר: 'נו, עוד פעם השחורים האלה'. זה גועל נפש. מה זה? זה לא גזענות?"
"את יודעת איפה אני מרגיש גזענות היום? התקשורת אוהבת אותי, אבל הרדיו לא. אני שר לכולם, מכל העולם שולחים לי סרטונים - בסעודיה, בכווית, בסוריה. אבל ברדיו בישראל לא".
היית רוצה להיכנס לפלייליסט של גלגלצ?
"חידשתי את השיר 'קוצים' של אביב גפן, כל מי שעבד איתי עליו, האנשים הגדולים אמרו - לא ישמיעו את זה פעם אחת ברדיו. אז מה זה? זה לא מראה על רדיפה? לא שמעתי את השירים שלי בחיים בגלגלצ ואני כבר לא לוקח את זה ללב וזה לא מתייחס, כי זה כל כך הרבה שנים ככה. תיכנסי ליוטיוב, יש לי המון להיטים חזקים… ברדיו נאדה".
קובי אפללו אמר לא מזמן שהדור הצעיר מתחרה מי כותב שירים מטומטמים יותר.
"באמת כותבים טקסטים מטומטמים, אבל הטמטום הזה הולך חזק. מי שמצליח צריך להצדיע לו - יש אנשים שלא יודעים לשיר אבל הם מצליחים. אין עם זה ויכוח".
הפך בגיל 55 לסבא
מלבד הטוויסטים העקביים בחיים המקצועיים, התהפוכות בחיים האישיים לא מדלגות על ביטר. לפני שנה וחצי הפך בגיל 55 לסבא ("אין דבר שגורם לי יותר מאושר מזה") ותוך חצי שנה הצליח להוריד 40 קילו ממשקל גופו.
"הייתי אצל רופאת סכרת, שאמרה לי שאנסה את הזריקות החדשות או - שישלחו אותי לניתוח, הוא מספר. "הזריקות הצליחו, זה סתם לי את התיאבון ופתאום לא התלהבתי לאכול כמו שהייתי אוכל. פעם הייתי חי בשביל האוכל, היום אני אוכל בשביל לאכול".
איך זה בא לידי ביטוי?
"הכול בכמויות קטנות, נגיד, חצי פיתה".
עד כמה זה מרגיש אחרת?
"זו שגרת חיים שונה. אני יכול להתאמן, פעם בקושי הייתי עולה מדרגות. מרגיש בריא יותר".
נסיים עם ברכת הצלחה להמשך הדרך, והשאלה, מה המטרה הבאה שלך?
"קיסריה. אין דבר שרציתי בקריירה ולא השגתי. היעד הבא - קיסריה".