לא בטוח שהנערים במתנ"ס שבאשדוד ידעו בהתחלה שהמורים שלהם למשחק ולקולנוע, אדוארד שפרוכמן וסלומון צ'קול, היו בנעוריהם ממש כמוהם - שקופים בבית, בבית הספר וברחוב. "אהבתי להסתובב כל הזמן בחוץ, ואיפה שאני גדלתי הייתה חברה של 'עזוב, מי אוהב אותך בבית?'", סיפר אדוארד.
"בכיתה ח' הייתי מחוץ למסגרת וביליתי את הזמן שלי טיפה בחוץ, מחפש מה אני רוצה לעשות", שיתף סלומון. "הייתי מאוד מתוסכל, לא הבנתי לאן אני הולך. בבית גם היה לי מאוד קשה. ההורים שלנו, ברוך השם, עשו את כל המאמץ לגדל אותנו הכי טוב אבל לא תמיד היו שם כדי להבין אותנו, ולהגיד 'אוקיי, הילד שלי צריך ככה וככה, או לשבת ולהקשיב לו'. כשאין לך את ההקשבה הזאת, אתה מחפש אותה בחוץ".
כך הגיעו סלומון ואדוארד לפנימייה בירושלים ומשם נשלחו לעמותת "רואים רחוק" (שייסדה ומנהלת מרב דמרי, וחברה בוועד המנהל, טלי גורן) אשר חוגגת 20 שנים של עשייה חברתית. שם הם למדו קולנוע, משחק, מוזיקה ואומנות. "פתאום אתה מוערך", אמר אדוארד. "כן, שמים לב אליך ומקשיבים לך", הצטרף אליו סלומון, "כשאתה ילד בתוך שכונה אתה לא רואה את האפשרויות שאתה יכול לעשות, אתה לא אומר 'אני אהיה במאי' או 'אני אהיה מנהל היי-טק'. אין לחלום בגדול. כשאתה מגיע לפרויקט כזה אתה רואה רחוק, ואז אתה באמת יכול לחלום".
סלומון הוא היום במאי קולנוע צעיר ומבטיח שזכה בפרס בפסטיבל ברלין היהודי על סרטו "מה נשתנה". אדוארד סיים השנה בהצלחה את לימודיו בבית הספר למשחק "ניסן נתיב", ולעמותה עוד בוגרים נוספים שכבר מופיעים היום בקולנוע ובטלוויזיה. "כשאני מגיע ופוגש את הילדים בפעם הראשונה, אז תמיד אני רואה את עצמי יושב שם בין הכיסאות", סיפר אדוארד. "זו איזושהי סגירת מעגל שאני הייתי שם, ועכשיו אני נותן את הפירות שלי יש לתת".
"זה מקום שנוח לי ברמה האישית לבטא את עצמי, אחרי שנים שהייתי סגורה בין הקירות בחדר רק עם עצמי", ציינה חרות בלאי, חניכה בעמותה. "לא משנה מי אתה, לא משנה מאיפה באת או למה אתה נמשך, מקבלים אותך כאן וזה דבר שחיפשתי באופן אישי הרבה זמן".
"רואים רחוק" היא עמותה מבית קשת, בעלי N12