לרועי רשף יש חלומות גדולים לפרוץ לא רק במסך של הצעירים, אלא גם להשתתף בהפקות של הגדולים. בגיל 21 הוא משתתף בסדרת המתח לנוער "בת השוטר" של yes, והחל מחודש יולי תוכלו לראות אותו גם בסדרת הדרמה "מיוחדת" שתעלה בכאן חינוכית, על חייה של נערה אוטיסטית שמוקפת בחברים עם צרכים מיוחדים. השחקן הצעיר מכיר מקרוב את התחושה להרגיש שונה, ומספר בריאיון על המשפחה שממנה הוא מגיע.
"אני בן להורות משותפת", הוא פותח, "אבא ואבא שלי, שמגיל קטן אני קורא להם 'אבא ודודו', רצו ילד. גיסתה של אמא שלי באותה התקופה הכירה אותם וכמובן את אמא שלי, שהייתה אז רווקה סטרייטית שרצתה להביא ילד. היא בעצם הכירה ביניהם ואז הם הביאו אותי לעולם בהורות משותפת. בערך בגיל 3, אמא התחתנה עם אבא נוסף שלי, שגם מגדל אותי מאז גיל 3".
כך יצא שלרועי יש ארבעה הורים שעימם גדל - ולכל אחד מהם יש ילדים. "נהיינו משפחה כזו", הוא מספר, "כמה שנים לאחר מכן אבא ואבא רצו עוד ילדים ואמא כבר לא הייתה אופציה, אז הם מצאו אמא אחרת והביאו איתה לעולם עוד שני ילדים. אומנם לא כל האחים שלי הם ביולוגיים, אבל מבחינתי כולם אחים באותה המידה".
אנחנו בעיצומו של חודש הגאווה והמאבק לשוויון זכויות עבור הקהילה הלהט"בית עדיין נמשך. כבן למשפחה גאה אתה נתקל בתגובות עוינות?
"בבית הספר היסודי זרקו לי 'אבא שלך הומו, אבא שלך הומו', אבל זה לא נגע בי אף פעם. מבחינתי החיים כמו שהכרתי אותם וכמו שנולדתי לתוכם אמורים להיות תקינים, כי למה אתם חושבים שזה לא? אין נכון ולא נכון בשום דבר. זה מצחיק לחשוב שצריך למצוא תשובה מסוימת ולדבוק בה. הרגשתי אחר לאורך חיי מכל מיני בחינות. אז כן, גם סיפור החיים שלי הוא עוד חזית שבה אני מרגיש שונה, אבל נורמלי. כשהתבגרתי הבנתי שכל אחד שונה וכל אחד אחר ומיוחד. אני מבין שזה מקום שלא צריך לפחד ממנו, אלא דווקא לחבק אותו".
רועי גר בשכונת לוינסקי שבתל אביב, שם גם גדל עם משפחתו כל חייו. את הקריירה שלו התחיל בתיכון כשחקן מסוג אחר - שחקן כדורסל, עד שהודעה אחת במחנה אימונים בארצות הברית שינתה את התמונה: "הייתי בקבוצת הפועל תל אביב לנוער במשך שלוש שנים, ועם הכסף שחסכתי מבר המצווה נסעתי למחנה אימונים בלאס וגאס בקיץ שלפני כיתה י"ב. תוך כדי המחנה, קיבלתי הודעה מסוכנות בריק מודלס לדוגמנות, והם אמרו לי שהם אהבו את הלוק שלי ושישמחו לקבוע פגישה".
"זה לא היה בראש שלי בכלל בהתחלה ואמרתי להם שאין מצב שאני מוותר על כדורסל", נזכר רועי, "אבל העונה של י"ב לא הלכה כמו שתכננתי ובו-זמנית הדוגמנות התחילה לנסוק. הרגשתי שם טוב והיה לי כיף, עד שבסוף התיכון טסתי לחו"ל כדי לעבוד בדוגמנות. העברתי חודשיים במילאנו ובספרד לגמרי לבד, חקרתי וחוויתי תרבויות, ומתוך הדוגמנות התחלתי להיכנס גם לתחום המשחק מתוך מחשבה של - 'אה, אני כבר עובד עם מצלמות. מעניין איך זה יהיה לשחק'".
מקורס משחק למתחילים ועד סרט פיצ'ר בשם "השחיין" שמוצג כיום בפסטיבלים שונים בעולם, רשף נכנס די מהר לסוכנות של פרי כפרי. גם בעולם המקצועי יש עליו "הורות משותפת" ביחד עם סוכנות בריק מודלס. "התחלתי לקבל אודישנים, ומפה לשם הגיע האודישן ל'בת השוטר'", מספר רועי. "זה היה התפקיד הראשון שקיבלתי, ולא הצלחתי לצאת מזה. אני זוכר שקראתי את התסריט לקראת הצילומים ועפתי עליו ועל הדמות שלי. עכשיו העונה השנייה רצה".
במקביל, החל רועי לקבל תגובות ועוד אודישנים, ובהם גם לסדרת הנעורים "מיוחדת". "זו סדרת דרמה מיוחדת על צעירים עם מוגבלות שעומדת לצאת ביולי. הופתעתי כל כך בפרמיירה כי זה אפילו נראה טוב יותר ממה שציפיתי".
אז גילית את האהבה שלך למשחק רק בשנים האחרונות?
"לאבא ואבא שלי יש קבוצת תיאטרון פרינג', אז זה תמיד היה שם. דוד שלי, גלי רשף, הוא תאורן ידוע בתעשייה, ומעבר לזה, דווקא הרגשתי שזה תמיד היה בי. החיבור למשחק היה שם, אני free spirit שכזה, מוציא את עצמי החוצה, ולכן זו גם הפכה להיות העבודה שלי, בזמן שאני לומד ומשתפר".
איך קיבלת את החשיפה?
"לא ציפיתי לזה. פתאום לקבל הודעות כמו 'אתה שחקן נפלא ואנחנו נהנים, ורוצים לראות אותך בסדרות נוספות', זה לא מובן מאליו. איזה קטע זה לכתוב משפט כזה לבן אדם, ואיזה קטע זה לשמוע דבר כזה כשזה החלום שלך. שאנשים רוצים עוד ממך. זה משהו על-חושי, כי מה שקורה זה שאתה מגיש את האומנות שלך ואתה מניח את הלב שלך ככה שכולם יראו - ואז יש כאלה שאומרים לך שהם אוהבים את זה. קונספט שאני עוד לא רגיל אליו".
לרשף יש עוד דרך ארוכה לפניו, אך הוא כבר מסמן לעצמו את היעד - או היעדים הבאים: "הרבה מחשבות לשלוח אודישנים לבתי ספר למשחק בארץ ובעולם, לצד הרצון לפרוץ עוד בהפקות לנוער וגם להראות את עצמי בעולם של המבוגרים. אני יודע שיש לי פנים של בן 17 ומודה על זה, אבל אני כבר לא יכול לחכות לקפיצת המדרגה הזו".