טדי נגוסה משחרר הבוקר (שלישי) שיר נוסף מתוך האלבום השלישי שלו "זה בדם שלי". האלבום שיצא לפני חצי שנה היה אחד מהמשמעותיים והמדוברים בסצנת ההיפ הופ המקומית. השיר החדש, "אפ'חד לא יגיד לי" מצייר את המציאות הפרטית של טדי והקליפ שמלווה אותו שם תמונה ריאליסטית לתכנים, ומכיל רפרנסים למקרה הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר.
"אני מרגיש שהשיר הזה ולמעשה כל האלבום הזה הוא כמו סניגור שהולך לפניי", מספר טדי בריאיון ל-N12. "זו הפעם הראשונה שבה אני מוציא עבודה שלמה מא' עד ת' שמסבירה את ההשקפה שלי. הכל שקוף, ברור, בחוץ. שני האלבומים הראשונים שלי היו כמו הכנה לאלבום הזה. בראשון הסיפור היה האהבה שלי להיפ הופ. אני בא מלוד, הייתי מודע לאספקט הקשה וזה תמיד בא לידי ביטוי במוזיקה שלי. כאן אני תוקף את הנושאים הקשים במכוון. עברתי חוויות שביגרו אותי והביאו אותי לרמת הבשלות הזאת".
נגוסה בן ה-26, מספר שהנושאים שבהם הוא נגע עד כה הגיעו אל תוך המוזיקה עצמה בטבעיות. "כשכתבתי את 'אזיקים על הידיים' הייתי כעוס והרגשות האלה יצאו החוצה בלי להתחשבן. זה לא בא להרים אותך ולא בא לתת בוקס בבטן, זה בא להיות מה שזה. אני אומר דברים שמזוהים עבור מי שהיה בסיטואציות כאלה, זה פשוט סטרייט פורוורד. בשיר החדש יש לי שורה תחתונה והשורה התחתונה היא אצל הקהל".
בעבר הזהות של מי שהגיע מלוד הייתה נוכחת, באלבום הזה הזהות האתיופית באה עוד יותר לידי ביטוי.
"יש כאן סיי מאוד אישי. אני אתיופי וההורים שלי באו מאתיופיה. לא ראיתי ייצוג מאדיר של התרבות שלנו וזה משהו שיסכימו איתי הרבה חבר'ה בגיל שלי. כולם יודעים מתי אנחנו רואים אתיופים על המסך. חסר לי הייצוג של המלכותיות, הטוהר והיופי שאני רואה בתרבות הזאת. והקליפ שכתבה וביימה חן אשרוב מראה את זה. חן עשתה תהליך מדהים של עיבוד כל כך הרבה מידע ששפכתי לתוך פגישה מאוד קצרה. יש הרבה שכבות לקליפ. אני יודע שיש הרבה אנשים בשכונה שלי שרצו להיות ראפרים ויראו את הקליפ הזה ויזדהו".
אתה רואה בכל זאת שינויים בייצוג בשנים האחרונות?
"אני רואה שאנחנו מתפתחים. כל התקופה של הקורונה לימדה אותי שצריך להפסיק להתעסק במה שאין ולהתרכז במה שיש. אני כמובן לא חושב שהגענו לאן שאנחנו צריכים להגיע, אבל מבחינתי זה הקליפ הוא עוד דרך לשם. עוד צעד לעבר ציור התמונה המציאותית".
האלבום האחרון הצליח וקיבל הרבה מאוד אהבה מהקהל. הופתעת?
"אני פשוט רגיל לעשות את המוזיקה שלי כל כך הרבה זמן בלי שאף אחד מסתכל ובלי שזה מעניין אף אחד. אני עושה את זה רק בשביל עצמי. הייתי צריך לעבור חוויות אישיות כדי שאני אצליח להיכנס לאולפן עם אדם כמו איתמר ציגלר. הייתי צריך להגיע לאמיתות עם עצמי. להיות שם עד הסוף. נשארתי רעב אחרי האלבום ויש לי הרבה דמיונות בראש".
איזה דמיונות?
"זה לא נגמר. אני לא יכול לדלות אחד מהראש שלי עכשיו, אבל יש לי השראה ורצון ואופטימיות לגביי יצירה. פתחתי משהו ואני רוצה להמשיך לגדל אותו ולגדול איתו ולהבין. זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני עוצר ואומר תודה. תודה שאני יכול לעשות את זה, שאני יכול לכלכל את עצמי בדבר הזה, אחרי שהייתי בטוח שזה לא יכול לקרות".
ספר לי על התגובות של המשפחה שלך לאלבום ובכלל.
"הם עשו הרבה עבודה כדי לקבל את זה. אין לי במשפחה עוד אנשים שהם מוזיקאים, את המוזיקה קיבלתי מבחוץ. ההורים שלי היו בהופעה שלי בבארבי. אבא שלי סמך עליי כל הזמן ואמא שלי, שיש לנו מערכת יחסים מאוד קרובה ומיוחדת, ראתה לראשונה איפה טבעי לי להיות. על הבמה אני מרגיש הכי ילד של אמא. היא ראתה את המומנט הזה ואני לא אשכח את זה".
איך קרה החיבור עם איתמר ציגלר המפיק?
"לפעמים אתה נכנס לאולפן ויש אנרגיות בחדר, בלי שמישהו מוציא מילה. הבן אדם גאון. הצלחנו לתקשר מעבר למוזיקה, שזה היה סופר חשוב. הוא גרם לי להרגיש בנוח, זה כיף להיות בסביבה שבה הכל תקשורתי".
ב-18 באפריל יופיע טדי נגוסה בבארבי בתל אביב ויארח את טונה