"אם היו אומרים לי שאני אהיה בן הזוג של החבר שלי..." זה סיפור על אהבה, ועל המחיר שלה כשהיא מגיעה באמצע החיים ומטלטלת את כל מה שנבנה בדרך - ובטח שזה קורה עם החבר הכי טוב מהיסודי. בסיפור הזה האהבה מגיעה גם עם יציאה מהארון - ומפרקת על הדרך שני זוגות שהיו לחבורה מלוכדת. זה הסיפור של הקומיקאי ניקי גולדשטיין, ובן זוגו אייל שלום שאמש (שבת) חשפו לראשונה את הזוגיות שלהם. בריאיון ל"חדשות סוף השבוע" הם משתפים במערבולת שיצרה, ובקושי מול בנות הזוג והמשפחה שנפגעו בדרך.
שנים שהשחקן והקומיקאי ניקי גולדשטיין מבדר אותנו. האיש שלצידו הוא מעצב הפנים אייל שלום, החבר הכי טוב שלו, ובעצם כבר הרבה יותר. במהלך הצילומים הם ננעלים מאחורי דלת, וניקי מתבדח: "מה פרויד היה אומר על זה"? בעוד רגע, הסוד הפרטי שלהם יהיה נחלת הכלל. אחרי שנתיים מטלטלות, הם הרגישו שהגיע הזמן - שהם כבר יכולים לשבת על הספה ביחד ולחשוף את הסטטוס החדש שתפס אותם ככה באמצע החיים.
זה קורה סוף-סוף.
ניקי: "כן. סוף-סוף, כן, זה קורה. בהתחלה, כשהייתי בתוך הסיטואציה הזו, לא תיארתי לעצמי שאני בסוף אשב במהדורת חדשות ואספר את הסיפור הזה, אם היו אומרים לי את זה הייתי שולח אותם לאשפוז בכפייה. ובכלל אם היו אומרים לי דבר כזה שהיום אני אהיה בן הזוג של החבר הכי טוב שלי, גם הייתי אומר שאנשים איבדו את זה - אבל כנראה שיש הפתעות בחיים".
זה אכן מה שנקרא תפנית חדה בעלילה. תחשבו רגע על החבר או החברה הכי טובים שלכם, אלה שמופיעים אצלכם בתמונות המצהיבות באלבום. ניקי ואייל, שהתחברו בגיל 13 ביסודי, המשיכו לתיכון, שירתו יחד בלהקה צבאית. אחר כך ניקי המשיך על הבמות, אייל עבר לנדל"ן, אבל החברות נשארה.
בדרך נוספו בנות זוג - שירלי של ניקי, מירב של אייל - שהפכו גם הן לחברות הכי טובות. ואז באו הילדים שגדלו ביחד עם ארוחות וטיולים משותפים. זו הייתה חבורה מלוכדת שפוסעת בשביל החיים, ועכשיו רק תנסו לדמיין את הדרמה כשמתברר שאיפשהו אחרי גיל 40, שני החברים הכי טובים מתאהבים מחדש דווקא אחד עם השני.
"הוא בן זוגי - אני לא מתבייש בזה"
כשאתה מסתכל עליו היום, מה אתה רואה?
אייל" "מה אני רואה? איש שאני אוהב ברמות".
ומה לא ראית בו קודם שאתה רואה עכשיו?
אייל: "זה אותו דבר אבל אחרת לגמרי. בהמון דברים זה אותו דבר - בדינמיקה, בתקשורת, בכיף שלנו, בצחוקים שלנו".
אז במה זה שונה?
אייל: "הכול שונה, החלפנו... בעצם עשינו ריסטארט למערכת היחסים הזאת, לקשר הזה בינינו, באמצע החיים פשוט".
איך קראתם אחד לשני לפני? היה לך איזה כינוי בשבילו?
אייל: "ניקניק, ניקוס"
ניקי: "איילש"
והיום?
ניקי: "באבא, בייב, לאב"
אייל: "מאמי שלי, כן,. הקונוטציה של המילים השתנתה".
ניקי: "בהתחלה להגיד 'תכירו, אייל, בן זוגי', זה לא הסתדר לי רגע. מה זה, מה זאת אומרת בן זוגי? אבל זה אייל. היום אני כבר בשלב שאני מקבל את זה, אוהב את זה ולא מתבייש בזה".
.
"לא ראיתי את עצמי מממש אהבה עם גבר"
מאיפה צריך להתחיל את הסיפור הזה?
ניקי: "אני חושב שמחטיבת קלמן בכיתה ח' ברמת השרון. 1 בספטמבר 1990, דורון מדלי שהוא חבר ילדות שלי בא ואומר לי: 'בן דוד שלי מגיע מכפר סבא, קוראים לו אייל וזרמו איתו, תקבלו אותו'. אייל הגיע, נעים מאוד, ונהיינו חברים - הוא ישר נכנס לחבר'ה שלנו ומשם זה קרה, שם התחיל הקשר שלנו, היה חיבור". אייל מתערב ומוסיף: "כי ישר גילינו שיש בינינו איזשהם ממשקים וקליקים, היה משהו".
בשלב זה אייל מפתיע: "אני חייב להראות לך משהו, אתה לא ראית. כשפתחתי את ספר המחזור, כתבתי את מה שכתבת לי בזיכרונות". ניקי הנרגש הקריא: 'איילוש, הייתי איתך שש שנים ונהניתי מכל רגע במגמה, בכיתה, בחטיבה ובשיחות בארבע בבוקר. אתה שחקן מעולה, מוכשר בצורה מדהימה ואולי ניפגש בהמשך הדרך. אוהב לנצח, ניקי גולדשטיין'" - ואייל סיכם: "נמשכנו, אז נמשכנו".
כשאתה כותב לו את הדבר הזה זה בלי גרם של שום דבר...
ניקי: "דנה, זה כמו שאני אגיד לך 'את ורינה מצליח תהיו זוג'. זה לא היה שם בשום צורה. אין פה אהבה מתיכון שלא מימשנו. אני הייתי המצחיק, אייל היה בגדר החתיך הזה שמתחילים איתו".
כן, אתה היית החתיך שמתחילים איתו?
אייל: "כן, היו לי קשרים עם נשים, בנות, את יודעת, גיל ההתבגרות כזה, קלאסי".
ניקי: "תראי, מי שיסתכל על התמונות מאז אולי לא יופתע אבל זה לא היה שם. אני, ניקי, לא ראיתי את עצמי כגיי, כהומו. בעיניי, הומו זה היה מישהו שנמשך לגברים ורוצה להתחתן עם גבר ולהקים איתו משפחה - לא בקטע רע, חברים הכי טובים שלי יצאו מהארון. לא באנו מאירן והייתה לי את הקרקע הכי פורייה לעשות את זה - יש לי משפחה מדהימה ותומכת, גם היום הם תומכים ומחזקים אותי. לא ראיתי את עצמי מממש אהבה עם גבר".
אז אם זה לא היה קורה עם אייל, זה לא היה קורה?
ניקי: "כנראה שלא".
באמת?
"כנראה שלא. זה שילוב. זה אייל, זה הקורונה, שפתאום נתנה לי רגע להבין רגע מה קורה פה. הבנתי שבקורונה, שזה תהליך שכבר עברתי עם עצמי בלי שום קשר אליו כבר מגיל 40, שאני מרגיש משהו לא בסדר. אני חושב שהקורונה מאוד זירזה את זה, ריכזה כמה שנים בשנה אחת".
אתה זוכר את הרגע הראשון שזה קרה לך, את הפעם הראשונה?
ניקי: "אני חושב שזה היה אחרי איזו שיחה מאוד אינטימית שקרתה בינינו. אני הייתי בן-אדם שרק מצחיק, שישר בורח להומור, שאם מדברים איתו על משהו עצוב הוא ישר מצחיק. ועם אייל, במפגשים שלנו כשהיינו לבד, הרגשתי שאני מתחיל רגע להבין מה קורה לי ולשתף אותו, והדבר הזה יצר איזו אינטימיות. כמובן לא של מגע או דבר כזה, אבל איזו אינטימיות באווירה. הרבה פעמים היינו עם הנשים ועם הילדים, אבל כל הזמן היינו יחד".
אבל צריך להיות משהו שאחרי 27 שנה של חברות כזאת אמיצה שאתם בעצם "האחד של השני" אבל שום דבר מעבר לזה - פתאום אתם כאן על הספה מדברים איתי בתור זוג. אז מה קרה שם?
ניקי: "זה רגע מאוד אישי שלנו, פרטי, שאני לא חושב שצריך לשתף אותו"
אני רק שואלת שברגע הזה, דקה אחר כך, מה עבר בראש?
ניקי: "וואו, אימא'לה, וואו, אימא'לה".
אייל: "וואו, אימא'לה ואימא'לה לשני הצדדים - כלומר 'אוי ואבוי, למה, מה עשינו?"
ניקי מתנער: "לא, טוב, אצלך אולי, אבל אצלי זה היה משהו אחר. אצלי זה היה מיליון תחושות. בהלה - רגע לחשוב על שירלי, על הילדים - 'מה עשינו פה, טוב, אולי זה סתם שטויות'. עכשיו, אני אשף ההדחקות, אז זה מודחק הלאה, ו'יאללה, לא קרה כלום, עברנו הלאה'".
אייל: "הייתה פה בהלה כפולה, כי זו בעצם פעם ראשונה סוג של התנסות עם גבר, ואחר כך 'זה ניקי', כלומר, זה קרה עם החבר הכי טוב".
היה איזשהו שלב שאמרתם: "טוב, אולי רק נשמור את זה על אש קטנה, לא נפרק את המסגרת, נשים את זה בצד, זה יהיה רק שלנו"?
ניקי: "אני חייב לומר לך שעברו כאלה מחשבות, אמרתי: 'טוב, טוב, די, זה סתם... די, זה יעבור לנו".
אתה חיכית לו?
אייל: "היה שלב מסוים שבו כבר הבנתי שזה מה שאני רוצה, כבר עזבתי את הבית, וחשבתי שזה הדבר הנכון בשבילי, והוא לרגע עוד אולי היסס, התלבט, וברור שהתלבט".
ניקי: "מעבר לזה אמרתי: 'מה, יכול להיות שמישהו באמת נמשך אליי? יכול להיות שמישהו באמת רואה בי משהו אחר? לא, זה לא יכול להיות, זה אייל. אולי אני השתגעתי? זה לא יכול להיות. עזוב, עזוב"
כן, גם אתה חשבת שהשתגעת?
אייל: "בוודאי, מה זאת אומרת? הדבר הזה מערער את הבסיס המאוד קיומי שלך".
אמרו לכם את זה הרבה?
ניקי: "בוודאי, מלא. הם חשבו שהשתגענו, שאני עם הקורונה השתגעתי והוא השתגע בגיל 44 ואנחנו רוצים עכשיו למרוד מהחיים ו'נהיינו בני 18'".
"לא הייתי רוצה שהיא תיפגע כמו שהיא נפגעה"
עברה איזו מחשבה "מה החמצנו כל השנים האלה, חבל שזה קרה כל כך מאוחר"?
ניקי: "לא, בשום צורה לא. אני באתי, וגם אייל, ממערכות יחסים שהן היו על הכיפאק".
אייל: "בחרנו כל אחד בחירה שהייתה לנו אז נראית מאוד הגיונית בחיים - שזה מסלול החיים שלנו, להתחתן, לעשות ילדים. לחיות חיים של שגרה, נורמטיביים, טובים, יפים... לא הרגשתי בחיים בשום שלב בחיי שאני מעמיד פנים, לא כלפי בת הזוג שלי, לא כלפי הילדים שלי, לא כלפי הסביבה שלי. זה גם המון אשמה עצמית כלפי הדבר הזה..."
רגע, למה אשמה עצמית?
אייל: "כי יש משהו בעולם הזה שהוא מטיף לנורמליזציה, לאיזושהי מוסכמה חברתית - לך בתלם, אל תסטה'
אז ניסיתם לא לסטות?
"כן, מאוד מאוד", עונים שניהם, וניקי מוסיף: "ולא קיבלו את זה, אנשים, זה היה להם מוזר, ואני גם יכול להבין למה".
אייל: "אם רק אנחנו היינו צד בעניין, באמת, החיים שלנו היו הרבה יותר קלים, בגלל שמאחורינו יש אנשים שהם באמת יקרים לנו, הם באמת חשובים לנו, הם לא נעלמו מהסיפור, הם עדיין חיים בתוך הסיפור ודעתם חשובה לנו".
אם הייתם יודעים היום, אז, ברגעים האלה שזה יוביל אתכם לכאן, הייתם עוצרים?
ניקי: "אני לא הייתי עוצר. אני מתחרט על דבר אחד - על הדרך ועל שאשתי שירלי נפגעה מזה, כולל גם אשתו מירב, שיש פה פגיעה כפולה. כי זה מצד אחד בעל שלה, שהיה החבר הכי טוב שלה, ומצד שני שירלי - אני מאוד אוהב את שירלי, מאוד. שירלי ואני עברנו כברת דרך מדהימה. יש לנו מלא זיכרונות יפים, מלא דברים טובים".
"גם כשיצאתי מהבית אמרתי לה: 'אני לא אהיה מאושר אם את לא תהיי מאושרת'. אם הייתי יכול כן להחזיר את הגלגל אחורה, לא הייתי רוצה שהיא תיפגע כמו שהיא נפגעה. אני ראיתי את שירלי לפני 16 שנה בתור לארומה - אני לא אשכח את זה בחיים, בחורה יפהפייה, והתאהבתי אהבה מטורפת ונהיינו חברים. גם היא ספגה במערכת היחסים שלנו 'מה, הוא לא גיי? הוא לא...' אבל זה לא היה שם. היא הייתה צוחקת מזה".
הוא מוסיף ומכה על חטא: "גם כשהיינו בשפל של השפל, לא האמנתי שאני עושה דבר כזה לשירלי. לשירלי?! שירלי של ניקי?? אם היית אומרת לי שאני אתגרש משירלי לפני חמש שנים, הייתי אומר לך: 'דנה, את השתגעת? מה, את נורמלית?' וזה מה שלא נותן לי מנוחה".
"אני באתי היום לכתבה הזו כדי גם לשחרר את שירלי", מצהיר ניקי בדמעות. "מגיע לשירלי ללכת כמו מלכה ברחוב כי מגיע לה, כי לא היה לי רע בבית וברחתי ממנה. ופה היה הקונפליקט הכי הכי גדול שלי בחיים שקרה לי - זה בין האהבה הזאת לחבר הכי טוב שאני מרגיש שאני לא יכול לעצור את זה".
ולא רק בפני שירלי הוא רוצה להתנצל: "יש לי גם מצפון מאוד מאוד כבד לומר למירב שאני מתנצל - לא עבדנו עלייך, לא עבדנו עליכן. זה קרה בלי שליטה".
אייל: "גם עכשיו אנחנו יושבים פה ואנחנו לא הסיפור של הזוג המחויך עכשיו שיושב ומחייך מאוזן לאוזן על איזה יופי החיים שלו. כי אנחנו יודעים שב'גב' שלנו יש אנשים שבעבורם זה אולי יותר מורכב. שהם עדיין עוברים, הם עדיין מתמודדים".
הילדים שלכם חברים הכי טובים, לא?
ניקי: "כן. נורא חששנו מאיך הילדים יגיבו. לא רק שאני עם גבר אלא זה גם אייל, שהוא כמו דוד שלהם, שמכיר אותם מלידה".
אייל: "יש לי שני מתבגרים וזו הייתה הנקודה בזמן שאני הכי חששתי ממנה, הכי הפחידה אותי, כי הלחיצה אותי. באמצע החיים, בגיל של יותר מ-40 פתאום אבא שלהם קם ואומר: 'עזוב שהתגרשתי מאימא שלכם, אני גם עכשיו יוצא מהארון, ולא רק יוצא מהארון אני גם עם החבר הכי טוב".
מה התמונה שאתם חולמים עליה?
ניקי: "שכולנו יחד, משפחה אחת גדולה ומאושרת. ששירלי תהיה איתנו ובן הזוג החדש שלה. שמירב תהיה עם בן הזוג החדש שלה. והילדים יהיו יחד ואנשים יחיו עם זה בשלום".
כמה זמן זה יחזיק מעמד ביניכם?
ניקי: "עד הסוף".
אייל: "אני אציף את זה פשוט בשאלה - מי לא היה רוצה שבן הזוג שלו יהיה גם בסופו של יום החבר הכי טוב שלו? זה פשוט זה. זה חלומו של כל אדם, נראה לי, לא? אז לפי התשובה הזאת של ניקי, זה עד שהמוות יעשה את שלו"