זו הייתה אחת השנים העמוסות בחייו של מעיין בלום. לצד הצטרפותה של תינוקת חדשה למשפחה ולימודים אינטנסיביים, הסרט "עוד סיפור אחד" שגורי אלפי ביים ושבו הוא מככב, יצא לאקרנים. "סיימנו את הסרט עוד לפני הקורונה. חיכינו הרבה זמן שהוא יגיע לאוויר העולם", הוא מספר. "זה, איך לומר, קורה עכשיו, אבל גם קרה בעבר. יש תחושה של הווה מתמשך".
כשלצידו בקומדיה הרומנטית דינה סנדרסון ודניאל גל, בלום מגלם את אחת מהדמויות הראשיות שבסיפור שבתוך הסיפור הגדול. ירדן, עיתונאית מבריקה שלא מאמינה באהבה, אותה מגלמת סנדרסון, גוררת את אדם, חברה הטוב והרומנטיקן, שאותו מגלם בלום, לצאת לעשרות דייטים ולעמוד בעל כורחו במרכזה של כתבה שהיא כותבת. במסגרת הזו, הוא פוגש את מאיה, אותה מגלמת גל.
"למדתי על עצמי מאוד כשחקן בסרט הזה", הוא קובע. "יצא ממני דרכו צד רך מאוד". לאורך הקריירה שלו, שהחלה בגיל 13, בלום השתתף בין היתר בסרט של אבי נשר "סיפור אחר", בסדרות "תיק נעדר", "הנערים", "מותק בול באמצע" ו"שב"ס". "עשיתי הרבה דמויות, בדרך כלל הדברים שאני עושה הם מוקצנים לכיוון כזה או אחר. כאן יש דמות רכה מאוד. הוא הכי נורמלי מבין הדמויות שעשיתי. אומנם לא לגמרי יצאתי ממשבצת האאוטסיידריות, אבל יש לו עבודה נורמלית, שאיפות נורמליות, הוא לא פסיכופת".
"אדם בעצמו לא הולך לדייטים, הוא מאמין באהבה ממבט ראשון", אומר בלום בטון שמתרפק על מתיקותה של הדמות שגילם. "אני גם הייתי קצת כזה. דייטים לא בדיוק לא הלחיצו אותי, פשוט לא ידעתי ליזום, לא התחלתי עם בחורות. גם אם מישהי התחילה איתי, בדרך כלל פשוט לא הייתי שם לב. היא הייתה צריכה להגיד את זה בפירוש כדי שאבין".
אתה מוצא קווי דמיון בינך לבינו בתחום הזה?
"הוא מאוד רומנטיקן, מאמין באהבה ממבט ראשון. אני תירצתי את חוסר היוזמה שלי בכל מיני פנטזיות על זה שאהבה היא משהו שקורה בלי שאעשה משהו, בלי שאשקיע מחשבה. זה לא שלא שרציתי, לא ידעתי איך. הייתי בבעיה". 
אבל כן יצא שמצאת את עצמך בסיטואציה של דייט?
"בעיקר היו לי חברות טובות שהייתי מאוהב בהן. היו לי גם מערכות יחסים רומנטיות שבאמת קרו, אבל הן לא היו רבות בכלל. החברות שהייתי מאוהב בהן כנראה לא ידעו, זה היה שובר לב. האמנתי שאיכשהו הן יבינו. מה חשבתי לעצמי? שאלה טובה.
"חשבתי על מערכת יחסים בתור משהו לא מחובר לקרקע או למציאות, שנמצא איפשהו באוויר. לעומתי, לאדם יש תוכנית סדורה - הוא רוצה להתחתן ולהקים משפחה. אני תכננתי רק להיות שחקן תיאטרון. נתתי לעצמי רשות להיות אמורפי, לא הבנתי עד כמה אני זקוק לזה.אני זוכר בליינד דייט אחד בלבד. שתביני כמה זה נדיר. אחד. סיפרתי לה כמה אני שונא תיאטרון… היום זה תחום שהיא מתעסקת בו. הדייט נכשל, לא מצאנו שפה משותפת".
ואיך הכרת את אשתך, תמי?
"זה היה די בנאלי למען האמת. ימי ויסלר ("הבילויים") הוא חבר טוב שלי, והוא הכיר בינינו. הסיבה שזה עבד איתה היא שהיא הייתה הרבה יותר לחוצה ממני. היא הייתה חמודה כזאת. מצחיקה. היא מאוד מצחיקה. אנחנו יותר מ-10 שנים יחד".
"גורי הוא אדם נורמטיבי שהשתילו לו מוח של מדען מטורף"
את העבודה על הסט עם גורי אלפי הוא מתאר כחוויה מטורפת. "לא הכרנו לפני, אבל ידעתי שהוא מחבב אותי. הערכתי אותו מאוד אבל מרחוק. הוא במאי ייחודי, לא דומה לשום דבר אחר. קודם כל זאת ההצגה שלו - הסט הוא כמו במה וגורי בתפקיד הראשי. הוא בן אדם נורמטיבי שהשתילו לו מוח של מדען מטורף, כאילו הוא נחטף על ידי חוצנים".
"מבחינת הבימוי שלו", הוא מוסיף, "זה פשוט לא דומה לשום דבר אחר כי הוא פרפורמר. הוא יכול לדייק אותך בטיימינג עד לרמת המילימטר. אלה רזולוציות שרק מי שהיה על הבמה יכול לרדת אליהן. הוא חווה את זה. הוא היה מאוד מדויק במה הוא רוצה, אבל גם נתן חופש".
ואיך הייתה העבודה עם השחקניות לצידך? למשל, איך היה עם דינה?
"אני מאוד אוהב אותה. אני מכיר אותה מאז שהיא צעירה. אני מאוד גאה בה ובדרך שהיא עברה. איך זה לעבוד איתה? כמו לעבוד עם חברה. היא גם מאוד אוהבת לדבר על אוכל… היא לוקחת מעט מאוד דברים ברצינות".
את הבחורה שבה מתאהב אדם בסרט, מאיה, מגלמת כאמור גל. גם היא, לא בדיוק הטיפוס שיודע לשחק את המשחק הקלאסי של עולמות הדייטינג. "דניאל היא בן אדם מעורר השראה. הכרתי אותה על הסט, והסצנה הראשונה שצילמנו, ביום הצילומים הראשון, הייתה סצנת סקס. אי אפשר להתכונן לסצנה כזאת, פשוט נושמים עמוק וצוללים לזה. זו אומנם קומדיה רומנטית, אבל זו הסצנה, והיא קורית בתוך מיטה ובעירום חלקי".
"זה היה מאוד מביך, אבל זה התאים לדמויות וגם להומור של גורי", הוא נזכר. "זה היה מביך בעיקר בשבילנו, לכולם היו דברים יותר חשובים לעשות. בכל זאת, יום ראשון של צילומים. אבל זאת הייתה דרך להכיר אותה. בסיטואציות כאלה אתה קולט מי הבן אדם. היא חמודה מאוד, היא מאוד מחוברת לקרקע. וגם קצת מסתכלת על העולם מהצד, כמוני. היא אומרת דברים כמו 'וואי איזה מקצוע משונה יש לנו…', אלה לגמרי דברים שאני אומר".
"זו אומנם קומדיה רומנטית, אבל זו הסצנה, והיא קורית בתוך במיטה ובעירום חלקי"
הודשים האחרונים היו עבור בלום, כאמור, מהעמוסים שאפשר להעלות על הדעת. אשתו ילדה, הילד הבכור עלה לכיתה א', הסרט יצא לאקרנים, הצילומים ל"יהודים באים" התחילו והמועד של מבחן המתא"ם שהתכונן אליו במשך חודשים הגיע. "זה היה מטורף", הוא מספר. "הפרימיירה הייתה שבועיים אחרי הלידה ואז כיתה א' ואז המתא"ם שלי. הכל יחד".
איך עבר המבחן?
"היה לא קל. הסטטיסטיקה זה החלק הקשה… למדתי בטירוף. כל הדברים האלה הגיעו ביחד. הייתי בתוך מערבולת, הוריקן, בתוך טייפון".
אתה רוצה להיות פסיכולוג?
"לפני המתא"ם הייתי אומר שכן, אבל עכשיו אני צריך לחשוב על זה. גם המבחן הזה וגם השנתיים האחרונות של התואר גרמו לי להבין שמדובר בתהליך. נטו תהליך. זו שאלה שאני מן הסתם שומע הרבה. פרה, פרה. קודם שאתקבל לתואר שני. הדרך למקצוע הזה רצופה בשלבים שבכל אחד מהם אתה צריך לבדוק איפה אתה נמצא ביחס אליו.
מה גרם לך לגשת ללימודים האלה מלכתחילה?
"אחרי הרבה שנים שאני בתוך עולם המשחק והכתיבה חיפשתי משהו אחר. שמתי לב שאני קצת נשחק, שדברים אחרים גם מעניינים אותי, שיש עוד כיוונים להתפתח אליהם. ואז התחלתי טיפול, והוא מאוד עזר לי. זה היה שילוב של רצון ללמוד וטיפול שעבד טוב. זה באמת גם מאוד משיק גם למשחק באופן ספציפי וגם פשוט ליצירה באשר היא".
אנחנו מדברים פה על תואר באוניברסיטה הפתוחה. כמה שנים זה לקח?
8". יש אנשים שלקח להם יותר זמן. זו הברכה והקללה".
"לפעמים אבא שלי היה נשאר בלי כלום ומוצא את עצמו ישן ברחוב"
על אבא שלו, מעיין החליט לדבר רק לפני שנה באופן פומבי. "אבא שלי הוא איש מוזר. הוא גם מצחיק וגם מתבונן מבחוץ. זה מפגש שמהווה נקודת מוצא לחוש הומור. למשל, כשהייתי קטן הוא השאיל ספר לאמא שלי, כשהם כבר היו גרושים. הוא החזיר לה את הספר בלי כמה עמודים כי הוא אכל אותם מתוך שינה. דברים כאלה".
וואו. איזה עוד זכרונות ילדות כאלה יש לך ממנו?
"הוא היה מנהל איתי שיחות ארוכות עם משקפי שמש שחורים ועושה כאילו הוא מאפיונר. הוא היה גר בדירות חדר בתל אביב והיה מדבר איתי בשיא הרצינות כל ילו הוא מאפיונר. הוא גם היה יורד עליי כל הזמן. אני כילד קיבלתי את זה, זה גם הצחיק אותי. היינו פשוט יורדים אחד על השני כל הזמן. אני זוכר שבאיזשהו שלה הוא גם צייר קומיקס שכל מהות הסיפור שלו הוא כמה אני מעצבן וכמה הוא אדם נפלא".
זה רק הצחיק אותך?
"אני חושב שבגילים קטנים יותר זה הצחיק אותי, עד תחילת גיל ההתבגרות. בשלב הזה התחלתי לקחת את עצמי קצת יותר ברצינות והתחלתי להתעצבן עליו. למה אבא שלי יורד עליי כל הזמן? למה הוא קורא לי בשמות? אני ילד טוב".
בריאיון לפני שנה סיפרת שהוא גר ברחוב.
"כן, הוא היה גר ברחוב און אנד אוף במשך די הרבה זמן. עכשיו הוא בחו"ל, אבל גם כשהוא היה גר בארץ, לפעמים הוא היה מוצא את עצמו בלי כלום. היה ישן בחוץ".
במה הוא עסק לאורך השנים?
"עכשיו הוא פנסיונר, אבל הוא היה נהג מונית הרבה שנים. אבל הרבה עבודות שחורות. הוא היה פועל זבל בתל אביב וגם היה מתרגם הודעות פקס מעברית לאנגלית. הרבה עבודות שחורות".
ויוצא לכם לדבר? להתראות?
"אנחנו בקשר, אבל בגלל הקורונה התראינו רק לפני שנתיים".
ואמא שלך?
"היא הייתה הבית הלכאורה נורמטיבי. אבא היה גר בכל מיני מקומות ואני גדלתי בבית של אמא שלי. היא הייתה מאוד בעד כל דבר שקשור לאומנות ועודדה את הניצוץ היצירתי שהיה לי. היא הציגה בפניי את האפשרות להגיע לבית סיפר לאומניות ולמעשה לא עצרתי מאז".
"זו בעיה לדעת מה המקצוע שלך כבר בגיל 13, יש לזה מחירים אחר כך"
מגיל קטן הופעת מול מצלמה. איך זה קרה?
"כשהגעתי לבית ספר לאומניות מצאתי משהו שאני טוב ובאיזשהו אופן מצליח להגדיר אותי. הייתי מאוד לא מוגדר. מאוד אנרגטי. זה היה מבחינתי כמו למצוא אוצר. משם זה התגלגל. זה היה מוקדם מדי לדעתי. ילדים צריכים את הזמן הזה כדי לברר לעצמם. זו בעיה לדעת מה המקצוע שלך בגיל 13. כן, היו לזה מחירים אחר כך".
מה המחירים?
"כשמצאתי את עצמי בלי עבודה ופתאום תהיתי - אולי זה לא המקצוע שלי? הייתי על המסלול מגיל 13 - אומניות, תלמה ילין, ניסן נתיב. פתאום מעמד.י מות שוקת שבורה. שנים לא עצרתי לשאול את עצמי…".
אבל בסוף זה עבד.
"בסופו של דבר, בדרך לא דרך… היו 5 שנים של כלום. ממש כלום".
מה היה בשנים האלה?
"הייתה בעיקר התכנסות פנימה וכתבתי הרבה. ניסיתי להבין קצת מי אני בכלל. עשיתי את זה בדרך היחידה שידעתי איך - לכתוב".
הצלחת להתפרנס מזה?
"לא התפרסנתי הרבה. תליתי פוסטרים תקופה, די מהיד לפה. באיזשהו שלב התחילה הדרך חזרה והתחלתי לכתוב גם למחייתי".
מהכתיבה עברת, או יותר נכון חזרת, לקדמת הבמה. הכוכבות מעניינת אותך?
"נראה לי שלא. זאת אומרת, בא לי לעשות דברים שלא עשיתי בעבר. התוצר של זה שאתה בתפקיד מרכזי יותר, זה שיותר אנשים מזהים אותך. אנשים מאוד נחמדים אליי ברחוב. אין לי צורך ביותר מזה, מספיק אנשים מזהים אותי".
ומה אומרים לך ברחוב?
"שאוהבים אותי. זה מדהים. זה הכי כיף בעולם. אתה פשוט הולך ברחוב וזר מחייך אליך חיוך רחב. אישורים מהעולם שבאים אליך.
ברשתות החברתיות ובאינסטגרם בפרט, זירת קידום עצמי כמעט הכרחית, אתה כמעט ולא נוכח.
"זה יותר מדי עבודה. לוקח לי זמן לשחרר משהו. זה דבילי אבל אני פרקציוניסט, גם באינסטגרם. יש ערימות של תוכן, אם אהיה שם או לא אהיה שם - נראה לי זניח ברמות. אני כן שם כל הזמן, אבל זה קשה לי".
הפרויקט הבא - עונה חדשה של "היהודים באים" שמצטלמת בימים אלה.
"זו ממש ההתחלה, זה נהדר. השינוי שלי הוא שהתארחתי בעונות הקודמות ועכשיו קודמתי למעמד חבר קאסט. אני שם יותר, אבל זה להיות לצד אנשים שאני מכיר שנים. זה נפלא. מחכה לזה".