תמונת ניצחון: בהקרנה החגיגית של סרטו "תמונת הניצחון" בפסטיבל הסרטים בחיפה, הבמאי אבי נשר לא יכול היה להימנע מהזיכרונות. אלה אותן מדרגות - ואותה רחבת כניסה שבהן ראה את בנו ארי ז"ל בפעם האחרונה. "אני בן אדם עם זיכרון ויזואלי. הכול נצרב לי ברשתית, וזה המקום שבו ראיתי את הילד בפעם האחרונה", סיפר נשר בכאב לכתבנו ציון נאנוס, שליווה אותו בשנתיים האחרונות.
לפני שלוש שנים, בתם של אבי ואיריס, תום, הייתה בחו"ל, וארי הגיע עם הוריו לפסטיבל. זה היה יממה בלבד לפני האסון שפקד את המשפחה, שבו נדרס ארי למוות בתאונת פגע וברח בתל אביב. שלוש שנים אחרי, כל חיבוק, ריאיון ופעולה הכי שגרתית לבמאי בפרימיירה הופכת לטעונה וקשה במיוחד.
אתה תצליח ליהנות היום?
"אני חושב שאצליח להתרגש. סערה גדולה בפנים, וצריך להחזיק פאסון. זה פסטיבל וזו הקרנה. וזה קשה".
"תמונת הניצחון" הוא כנראה הסרט המורכב והגדול ביותר בקולנוע הישראלי ב-50 השנים האחרונות מאז "תעלת בלאומליך". אתר צילומים שנבנה יש מאין במדבר במשך שלושה חודשים, מאות אנשי צוות, שעמלו לשחזר בתים, בגדים וכלי רכב משוריינים. סצנות המלחמה צולמו במשך ימים ברמה הוליוודית עם מאות ניצבים.
זו הייתה הפקה מטורפת שהיא משימה כמעט בלתי אפשרית - כשברקע מגפה עולמית שהכריחה את ההפקה לעבוד בקפסולות בהפרדה ועיכבה את הצילומים. זה תהליך של שנתיים מהרגע שהבמאי תיאר במשרדי ההפקה את הסצנה - ועד לרגע שבו היא הושלמה.
כמו בכל סרטיו - נשר עוסק במיתוסים הישראליים. עכשיו הוא חוזר לימי מלחמת השחרור בסיפור צדדי וכמעט נשכח על הקרב בקיבוץ ניצנים. צעירים שעלו על קרקע במקום מבודד ליד אשקלון ומחכים להתקפה של הצבא המצרי. "הלהקה" בלי הגיטרות, כינה זאת הבמאי. כי כמו ב"הלהקה" הסרט עוסק בנעורים המתפרצים, באנשים צעירים שמנסים לחיות, לאהוב וליהנות.
כדי להפיק את הסרט הייתה בעיה גדולה. קיבוץ ניצנים המקורי נהרס לחלוטין במלחמת השחרור והיום הוא לא נראה כמו אז בשנת 1948 – אבל זה לא מה שיעצור במאי נחוש. בפיסת מדבר מצפון לבאר שבע ייבנה אחד מאתרי הצילומים השאפתניים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. לצורך ההפקה יביאו לכאן יותר ממאה טונות של חול ים כדי לדמות את הדיונות של הקיבוץ.
המסע המטלטל: בין הדיון במשפט של מי שהפקיר את ארי - לסט הצילומים
חייו של נשר נעו ב-3 השנים האחרונות בין הפקת הסרט לבין המשפט שהתנהל נגד הכדורגלן יצחק אספה, שהורשע בהפקרת בנו ונגזרו עליו 4 שנות מאסר וחצי. אספה הורשע לאחר שהמשיך בנסיעתו ברכב - ולא ניסה לסייע לארי. שנה ושלושה חודשים אחרי התאונה שבה נהרג ארי, בני משפחת נשר נאלצו לשמוע שוב את התיאור המפורט של התאונה. יושבים באולם כמעט פנים מול פנים מול הנהג הדורס, שפגע בילד שלהם, ברח מהזירה והפקיר אותו למות.
מיד אחרי החוויה המטלטלת בבית המשפט - אשתו של נשר, איריס, מקפיצה אותו קילומטר דרומה. שם הוא באודישנים ללהק את הסרט החדש.
ידעת מראש שהיום הוא גזר הדין, יכולת שלא לקבוע פגישות עבודה להיום.
"אם הייתי עכשיו בבית לא היה קורה משהו טוב יותר".
אתה יכול להסתגר בחדר, לכבות את האור.
"לא, אין מרפא בחשכה".
אני לא בטוח שיש מרפא בעבודה.
"אבל בביטחון אני אומר שאין מרפא בחשכה"
"שום דבר לא יחזיר אלינו את ארי, שום דבר לא ישנה את החיסרון הנוראי שלו, את האובדן ואת העובדה שאנחנו בעצם נהיה אנשים פצועים עד סוף חיינו". המשפט הזה על הזמן שמרפא את הפצעים הוא שקר, אמר לנו אז אבי נשר. "יותר משנה בלי ארי שום דבר לא מתחיל להירפא, שום פצע לא מגליד. מה עכשיו? עכשיו הולכים לעבודה, יש עוזר במאי שמחכה, יש ליהוק. אולי יהיה סרט ואולי לא".
צפו בכתבה המלאה של ציון נאנוס מתוך "אולפן שישי"