כש"הפרויקט של רביבו" מסתובבים בשוק התקווה, מכל מקום צועקים להם "החייתם את המוזיקה שלנו" ו"אף פעם לא לשכוח מאיפה באנו", ולא סתם - בימים אלה הם מציינים עשור של יצירה עם רזומה מפואר שכולל הופעה על הבמות הכי גדולות בארץ, אך לא שוכחים איפה התחילה הקריירה שלהם. לפני עשר שנים הם היו הרכב חדש עם טעם של פעם, להקה שביקשה לעשות צדק היסטורי עם דור המייסדים של המוזיקה הישראלית. הם לקחו קלאסיקות גדולות והפכו אותן לחפלה אחת גדולה, במחרוזות שהפכו אותם לאחת הלהקות המצליחות בארץ. צפו בכתבה
"אני לא אשכח שבאתי ליעקב לקנות פיתות בנעלי בית וברמודה וכשהגעתי כולם פה רוקדים באטרף על השולחנות ועל הכיסאות", מספר רביב (רם) בן מנחם, "היו שלוש מחרוזות בלבד ביוטיוב, זה מה שהיה. אני מתקשר לניר ואלירן, אני אומר, אתם לא מבינים מה קורה פה, אני שולח לכם משהו, אתם תהיו בהלם". תוך כמה שבועות האטרף הזה היה בכל שוק בארץ. "כאן אנחנו מתחילים להבין שאם השטח מתחיל להשמיע אותך ולשמוע אותך מאוד מאוד חזק, אז משהו קורה", מספר אלירן צור.
מי שהתחיל הכל הוא רביב בן מנחם, להלן רביבו, שעצר קריירה מצליחה מאחורי הקלעים בתור יוצר: "הגעתי לאיזושהי נקודה שמשהו בי היה ריק, משהו לא עבד, והנפש שלי משכה לכיוון המוזיקה שהייתי שומע בשכונות". רביב עבד עם אומנים כמו עומר אדם, ליאור נרקיס וישי לוי. הוא גם זה שחיבר בין אלירן צור, זמר צעיר שהקליט באותם ימים אלבום וניסה לפתח קריירה עצמאית, ובין אחיו, ניר, שניסה בעבר את מזלו בתעשיית המוזיקה אך עבר לעבוד בשיפוצים אחרי שכולם הפנו לו גב.
"אני יושב במטבח והוא באולפן, ורביב אומר לי תשמע אני רוצה לעשות סקיצת שירה", מספר ניר. למרות שרביב בדרך כלל מקליט סקיצות לעצמו, באותו יום הוא היה צרוד, וכך אחיו ניר הוא זה שהקליט את המחרוזת הראשונה של ההרכב. "השירים שהוא הרכיב במחרוזת הראשונה, זה שירים שאני ורביב היינו מופיעים איתם בגילי 17-18, אתה יודע, אנחנו בגילי הצבא מופיעים במועדונים ובכל מיני מקומות -אלו השירים", מספר ניר.
בינתיים, האומנים עליהם גדלו הפכו לקולגות, ועדיין כל מפגש איתם מרגיש לשליישה כמו מפגש מעריצים. בביקור בבית של אביהו מדינה, אליו הגיע גם חיים משה, הם נזכרים בשיריו של מדינה, שלעיתים אפילו הוא לא זוכר. משה מספר כי לפעמים השירים שלו כבר לא מזוהים כשלו: "כאשר אני פוגש איזה צעיר, וסתם בצחוק אומר לו, אתה יודע, זה שיר של חיים משה... מה פתאום? זה של הפרויקט של רביבו", הוא מספר בצחוק. גם מדינה מכיר את הסיטואציה: "לפעמים אני שר חלק מהשירים שאתם שרים אני גם שר בהופעות שלי והם אומרים: אבל אמרת שאתה לא שר שירים של אחרים".
אבל מדינה ומשה לא מרגישים שהפרויקט עושה להם עוול, ההפך הוא הנכון: "אני גם הרווחתי מזה", מבהיר חיים משה, "כיוון שחזרתי לשיר את השירים האלו הישנים. והם ה-להיטים". וגם אביהו מדינה מחזק: "הם הרחיבו את הקהל. פתאום יש קהל צעיר יותר שמכיר את הרפרטואר שלי. הוא לא היה מכיר את הרפרטואר שלי אם לא היו קמים אלה, ומעבירים לו. מבחינתי הם דור ההמשך. ואני רוצה שהם יצליחו".
צריך לומר שמאחורי התדמית השמחה והמקפיצה של הפרויקט, יש טרגדיה משפחתית. ניר ורביב שכלו את אביהם, רב סרן צדוק בן מנחם ז"ל, שנפל במלחמת לבנון הראשונה כשהם היו רק בני תשע ושמונה. שאלת השאלות כל הזמן, אם אבא שלי היה חי היום, האם הייתי מתעסק במוזיקה? אני לא חושב", מספר רביב בכנות. "המוזיקה זה הפסיכולוג הכי גדול שיש וזו השפיות. המוזיקה היא זו שהצילה אותי מלהיות מטופל על כדורים".
לרגל חגיגות העשור שלהם, הפרויקט של רביבו יוצאים עכשיו לסיבוב הופעות חגיגי בכל הארץ כשגולת הכותרת היא מופעי קבלת השבת. השחקן עופר חיון והזמר איתי לוי שנצפו בקהל, מספרים שהחיבור למוזיקה הוא מהבית: אומרים שהעולם שייך לצעירים וזה לא נכון", אומר לוי, "הוא שייך גם למבוגרים. והנה, זאת להקה, בעיניי, כמו הביטלס".
אם לפני עשור התחלתם כדי להביא את הקלסיקה למיינסטרים, אפשר לומר שהצלחתם. אז מה עכשיו?
"יש לנו עוד הרבה עבודה, יש דור צעיר", מודיע רביב, וניר חושף רעיון חדש: "גם חשבנו על זה, במרוצת הדרך לעשות איזושהי קלטת ילדים. אני לא צוחק!"