צמד אמנים ואוצרי אמנות פעילים ודי מוכרים בסצנה הישראלית, מיקה ואבי מילגרום, פרסמו קול קורא מטעם קולקטיב אמנות צרפתי, להגשת מועמדות ל"תוכנית שהות אמן", "רזידנסי", בניגריה, הכולל סטודיו ומימון חלקי לטיסה, למגורים ולהפקת יצירת אמנות. מיקה, ראשת המחלקה לאמנות בבית הספר לאמנות "מנשר" בתל אביב, ואבי, בעלה, הקימו לצורך כך אתר שהופץ ב"מדינות עולם שלישי" וב"עיירות נידחות".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הקולקטיב המדובר, ההצעה והאתר עצמו היו פיקטיביים לחלוטין, ונמחקו, לטענת האוצרים, מיד אחרי שנאספו החומרים הרלוונטיים עבורם. מבין כל העבודות שנשלחו אליהם, נבחרו כמה שמשמשים חומר לתערוכה שמוצגת כיום בתל אביב תחת השם "הרזידנסי הניגרי", על משקל "העוקץ הניגרי" המפורסם. לאמנים שעבודתיהם "נגנבו" לא ניתן קרדיט, ואלה עומדות מיותמות מול קהל שיודע שהגיע לחזות בעוקץ.
שירה גלזרמן, אמנית שנחשפה לסיפור וכתבה פוסט זועם בפייסבוק שבעקבותיו צצו דומים לו ברשת החברתית, הסבירה כי: "מלגות, והצעות דומות המתפרסמות בקולות קוראים הם מטרות נחשקות שאמנים עובדים קשה מאוד כדי להשיג. אנחנו זקוקים לאפשרויות האלה כדי להתפרנס, כדי להרחיב את רשת הקשרים ולבנות את הקריירה שלנו".
בקרב האמנים שהתרעמו ברחבי הרשתות החברתיות נשאלה גם השאלה – האם ייתכן שמדובר בתרמית על תרמית? האם למעשה ההונאה לא הייתה ולא נבראה, ולמעשה רק הסיפור עליה קיים והוא נועד לקדם את הזוג?
ההשערות הללו הופרכו. קים אנגלן מהולנד, אחת האמניות שנעשה שימוש בעבודה שלה, מאשרת כי אינה יודעת דבר על קיום התערוכה. לצד זה שאין לה מושג שעבודה שלה מוצגת בגלריה תל אביבית בישראל, היא טוענת שמעולם לא שלחה בקשה ל"רזידנסי" המדובר. 
"אני פשוט בשוק", היא אומרת בשיחת וידאו עם N12 אחרי שהצליחה להבין מה בעצם קרה. בתום חיפוש במסמכים שעל המחשב היא מוסיפה: "שלחתי הרבה מאוד בקשות בשנה האחרונה, אבל אני לא מוצאת שום אזכור לניגריה". עוד סיפרה: "זה דבר כל כך מכוער לעשות, במיוחד בשנה כזאת. אילו אומנים מזוייפים. הם לא יכולים ליצור את האמנות שלהם? אני כל כך עצבנית ולא יודעת מה לעשות".
אמנית נוספת, נטליה זאבאדקובה מסלובקיה, כתבה בתגובה לפוסט בפייסבוק שפרסמה הגלריה שבה מוצגת התערוכה "המקרר": "אני רואה יצירה שלי מוצגת ולא ידעתי על זה שום דבר. לא נתתי רשות לעשות זאת. לא הייתי ב'רזידנסי הניגרי' או שום דבר כזה, ואני הבעלים של היצירה הזאת".
בריאיון שנערך עם השניים השבוע במגזין לאומנות "פורטפוליו" הם סיפרו על התערוכה: "זה רעיון שהיה לנו כבר לפני זמן די רב – להשתמש במכניקה של תרמית אינטרנטית כדי לייצר אמנות". לטענתם, הקול הקורא נשלח בכל מיני פורומים וקבוצות וואטסאפ של אמני שוליים, ב"מדינות עולם שלישי ועיירות נידחות", עם תנאים לא אטרקטיביים, כך שמי שפנה "היה מן הסתם אדם שצמא לכל דבר". אף אחת מהעבודות ש"התקבלה" היא לא מישראל.
"אנחנו מנסים להראות משהו על עולם האמנות, על המקום של אמן בהיררכיה וכמה כוח יש לו לגבי העבודות של עצמו" בריאיון מיקה הוסיפה: "הם לא יידעו על זה לעולם". בפוסטים סביב הנושא ברשתות זעקו אומנים ועוברי אורח: "יש פה קייס לתביעה", "כמה רוע וכיעור. עצם זה שיש כאלה שחושבים שזה סבבה ונותנים לזה במה – זה מבחיל לא פחות מהמעשה שלהם".
בפוסט בפייסבוק שנתכב אחרי פרסום הכתבה, כתבה מנהלת הגלרייה שבו מוצגת התערוכה, איריס פשדצקי: "אני לחלוטין צד בתוך הפעולה הזו. האם הייתי פותחת אתר וגורמת לאמנים לכלות זמן על הגשה פיקטיבית? לא. האם אני חושבת שחשוב לאפשר במה למהלכים האלה? מאוד".
עוד הוסיפה פשדצקי, כי התהודה שלה זכתה העבודה של הצמד, מאפשרת חזרה של שיח על אמנות פלסטית בישראל. "לא זכור לי שהרוחות כה סערו כמו מול 'תערוכת הרמייה הנוכחית'. הטענה שאין למחות כלפי ניצול באמצעות ניצול היא טענה רצינית, אבל אין ספק שדרכי הנועם שניסיתי בפועל ובעקביות - לא עוררו דיון עד כה".
ממיקה ואבי מילגרום נמסר: "אמנים שולחים עבודות מבלי לדעת לאן, מייצרים עבודות על חשבונם ללא שכר אמן. אמנים מתכופפים לרצונם של אוצרים ואוצרות. משלמים מכיסם בכדי להציג בחללים, להוביל עבודות, להפיק קטלוגים. אספנים מקבלים עבודות בחינם, מוזיאונים דורשים מימון עצמי של אמן. די!
"התערוכה ממחישה באיזו קלות מתמסר אמן, כמה הרבה הוא נותן מעצמו ללא תמורה. תערוכות מהסוג הזה הן לא נחמדות, האמינו לנו שאנחנו מכבדים אמניות, אמנים ואמנות והפגיעה פה היא מינימלית.
"כל סטודנט לאמנות מכיר תקדימים דוגמת ריצ׳ארד פרינס, סנטיאגו סיירה ודומיהם- זוהי פרקטיקה שגורה וחשובה שאי אפשר לערער על מקומה באמנות העכשווית. אנחנו מרגישים שנגענו בפצע פתוח ומקווים שאחרי שהוא יגליד יצא ממנו גם משהו קונסטרוקטיבי".