"הבמה זה המקום שבו אני מעבירה את המסר של אנשים כמוני"

בשנת 2004 הוקמה עמותת "כנפיים" ששמה לעצמה למטרה לתת במה לעשייה אומנותית ליוצרים עם צרכים מיוחדים וליוצרים המתמודדים עם פגיעה נפשית. העמותה הוקמה על ידי השחקנית רינה פדווה, ומאז העלתה מספר לא מבוטל של הצגות שהוצגו גם בארץ וגם בחו"ל.

הצגת הדגל של העמותה נקראת "כפית זהב", ובה כל החברים בקבוצה, משתתפים ומעלים על הבמה מונולוגים שכתבו בעצמם. "המשתתפים מספרים את החלומות שלהם, שמתנגשים במציאות", מספרת פדווה, שמשמשת גם כמנהלת האומנותית. "העבודה איתם תמיד נעימה. הם אנשים מאוד שמחים, מאוד אוהבים, שרגש השנאה כמעט לא פגש אותם".

ההצגה שבעריכת התסריט שלה לקחה חלק גם שירה גפן, מוצגת בין היתר גם בצוותא ("אנחנו עובדים קשה על להביא קהל, כמו כל קבוצת תיאטרון"), וגם כחלק מסל התרבות הארצי של משרד החינוך. "בהתחלה אמרו לנו – 'מה, הם לא שחקנים מקצועיים', אבל הם באו להצגה וראו כמה הם מקצועיים", אומרת בחיוך פדווה. "כל אחד מחברי הקבוצה מביא את העולם הפנימי שלו. נושא שמדובר הרבה זה הטרדה מינית – כל הבנות אצלנו, למעט אחת, עברה הטרדה על ידי אנשים שניצלו את המוגבלות שלהן".

סיוון סלמה, בת 39, על הרצף האוטיסטי, בהצגה "כפית של זהב", מעלה מונולוג של 12 דקות, שבו בין היתר משתפת על הקשיים במציאת עבודה ובהטרדה המינית שעברה. "הגעתי דרך אודישן", היא מספרת. "שמעתי על העמותה דרך מדריכים שלי. היו לי כמה שותפים שהיו איתי בתיאטרון, ונסענו כולם יחד".

ההופעה על הבמה, היא מספרת, זה חלום שמתגשם. "זה שיא ההתרגשות, לא חשבתי שאני אקבל הרבה תגובות". את המונולוג שלה כתבה יחד יואב קריים, ראש מטה מאבק הנכים. "הכי חשוב במונולוג שלי זה שלא הצלחתי להשתלב בשוק העבודה. עבדתי במפעל תרופות, וזו עבודה שלא התאימה לי".

"זה המקום שבו אני מעבירה מסר גם על ההטרדה המינית שעברתי, או כל מיני חלומות שאני רוצה להגשים, אני ואנשים כמוני", אומרת סיוון. לשאלה מה החלום שלה היא עונה: "להתחתן ולעבוד בעבודה שמתגמלת אותי. להרוויח כסף ממה שאני אוהבת לעשות".

בימים אלה בוחנים במשרד התרבות את האפשרות לעזור לעמותות ולגופים המעניקים במה לבעלי המוגבליות, כמו עמותת "כנפיים". "לכל אדם צריך להיות מקום", אומר שר התרבות חילי טרופר. "אם למישהו יש חלום לעלות על הבמה, אפילו אם הוא עם מגבלות – אסור למנוע את זה ממנו. זאת התפיסה הערכית שלנו".