ההצגה "בוסתן ספרדי" היא אחד מהסמלים המובהקים של "הבימה". המחזמר הססגוני, פרי עטו של יצחק נבון, משחק על בימות התיאטרון הלאומי כבר יותר מ-22 שנה ברציפות ופועם על הבמה ברוח ירושלמית ישנה ומנגן מנגינות מעוטרות לאדינו. כשהתיאטרון נסגר בתחילת המגפה, נדם גם הבוסתן.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הערב (ראשון), יפתח התיאטרון את דלתותיו אחרי שישב מיותם מקהל במשך שנה, והדמויות האהובות משכונת אהל משה ישובו סוף סוף לחיים. הפעם עם קאסט חדש לגמרי.
"זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית", מספר טל מוסרי, שייכנס לראשונה לנעליה של הדמות הראשית, מושון, הילד שחוזר לנשום את ריחות ילדותו בשכונה שבה נולד. "במשך שנה ישבנו בפיג'מה, ופתאום מודיעים לנו שמעלים את בוסתן ספרדי בעוד חודש. 'היכון הכן צא'", הוא צוחק.
לפני 6 שנים מוסרי עוד היה אליל ערוץ הילדים. "בוגד" קראו לו כשבחר לעזוב לערוץ המתחרה, ניקולודיאון. הוא מבחינתו פשוט הרגיש שהגיע הזמן לעבור הלאה. לא הרבה אחרי, מצא עצמו חוזר שוב לאהובתו משכבר הימים, במת התיאטרון.
"היו לי שנים שהיה קשה לחזור לתיאטרון - הייתי מאוד מזוהה עם עולם הילדים", הוא מספר ומוסיף שבכל פעם שרצה לחזור לתיאטרון, הרגיש שהדלתות חסומות בפניו. "בוקר אחד קיבלתי טלפון ממשה קפטן, המנהל האומנותי של 'הבימה' והתייצבתי אצלו במשרד בשמונה בבוקר. הוא שאל אם אני רוצה לחזור. התחלתי לרעוד, פרצתי בדמעות של התרגשות".
הוא הפך לפנים החדשות של "הבימה", שם אימצו לחיקם גם את רוני דלומי בשלל תפקידים בולטים. ב"בוסתן ספרדי" ישחק מוסרי לצידה ולצד חני נחמיאס, שתגלם את אימו. "מדהים להיות הפנים של הבימה. ככה אני. אני טוטאלי. אני אדם שמזוהה מהר מאוד עם המקום שבו אני עובד, ככה זה היה גם עם ערוץ הילדים וגם עם הפסטיגל".
"היום אני יכול להגיד שהבימה זורם בעורקיי, זה חלק ממני לנצח", הוא משתף. "אני בדפי ההיסטוריה, הולך להוביל תפקיד ראשי בהצגה שהולכת לפתוח את התיאטרון הלאומי אחרי שנה שלמה שהוא היה סגור. בחזרה הגנרלית באתי להשתחוות ולא העזתי, פתאום תפסתי את עצמי והבנתי באיזה מעמד מכובד ויוקרתי אני נמצא".
הקול שלך רועד.
"זה רגע מכונן עבורי. מי שיהיה בתוך האולם ויזכה לראות את פתיחת עולם התרבות, את האורות נדלקים לראשונה… יזכה להיות חלק ממשהו מדהים. יש לי תחושה שתהיה חגיגה והתרגשות מאוד גדולה, אולי מילים שעוד לא נכתבו יכתבו על הרגע הזה, עוד לא היה כזה בהיסטוריה. מעבר לזה שצריך לעמוד בהצגה ויש שירים וריקודים שצריך לזכור אחרי חודש בלבד של חזרות, זו הולכת להיות הנשימה הראשונה של הבימה מזה שנה. זו לא עוד פרימיירה, זה רגע ענק".
איך הגבת כשקיבלת את הטלפון שבישר לך על התפקיד הזה?
"זה עדיין טרי כי זה היה לפני חודש כולה. התרגשתי מאוד, אבל לצד זה פתאום שטפה אותי פאניקה גדולה. לא רק בגלל לוח הזמנים. פתאום שאלתי את עצמי אם אני בכלל זוכר לשחק, אולי שכחתי? אולי איבדתי את זה? בכל זאת, שנה לא הייתי על במה מול קהל. נכנסתי לחרדה כזו".
איך מעלים מחזה של שעתיים עם שירים וריקודים וטקסטים מסובכים בחודש בלבד?
"כששמעתי את זה אמרתי שאין מצב, שזה משוגע. מדובר בשחקנים חדשים לגמרי שצריכים ללמוד הכל מאפס, לא האמנתי שזה אפשרי. עבדתי כמו מטורף, 24 שעות ביממה כמעט. אני לא זוכר את עצמי במרתון כזה בחיים, כולל לא בסדרות שהייתי צריך לקום ב-4 בבוקר לצילומים ולצלם 40 סצנות. אלו היו חזרות כל כך אינטנסיביות ותובעניות. בתכלס, הסוד להצלחה טמון בשתי מילים: צדי צרפתי".
צרפתי מביים את ההצגה זו השנה ה-22. תחת ידו היא רצה יותר מ-2,500 פעמים, תוך שהיא שוברת שיא גינס למחזמר שרץ יותר מ-400 פעמים בשני עשורים ברציפות. "האיש הייחודי והמשוגע הוא תופעת טבע", ממשיך מוסרי. "כשכולנו קורסים וצריכים הפסקה למים, הוא בכלל לא מבין על מה אנחנו מדברים, הוא בן 80 ורעב ומלא מרץ, רק רוצה עוד ועוד. ההצלחה של המחזה חתומה על שמו של יצחק נבון אבל גם על שם צדי".
יש לך המון טקסט. איך למדת אותו כל כך מהר?
"מיד אחרי שיחת הטלפון שבישרה לי על התפקיד, ישבתי בחדר עם הטקסט במשך סוף שבוע שלם ושיננתי כמו ילד שמתכונן לחידון התנ"ך. כל כך פחדתי מגודל התפקיד והמעמד, אז אמרתי לעצמי שלפחות את הטקסט אדע ואוכל לשים בצד את החשש הזה. לא היה זמן להתפנק, שמתי את הפאניקה בצד ונכנסתי לעבודה".
איפה הקורונה תפסה אותך?
"במרץ נסגר התיאטרון, והייתי בדיוק אחרי 350 הצגות של 'סימני דרך', הצגה משיריה של נעמי שמר. כל הלוח שלי היה מלא קדימה עם עוד הצגות, מלא עבודה. באמצע היום משה קפטן הגיע והודיע שסוגרים את התיאטרון בפעם הראשונה בהיסטוריה, כולל במלחמות ישראל. הייתי בהלם. כל הקורונה הזו הייתה נראית לי קצת הגזמה פראית".
הקורונה הגזמה פראית בעיניך?
"הייתה פאניקה קצת גדולה מדי, וטירוף שעלה על גדותיו. היה נראה לי קצת היסטרי המסכות, הריחוק החברתי. כשבאמת לא חזרנו יותר לתיאטרון, זה התחיל לחלחל. בהתחלה באמת לא האמנתי שזה יכול לקרות. בשנה הזאת אם משהו היה משהו עצוב בשבילי זה היה לרדת את רוטשילד, להגיע לכיכר הבימה, ולראות שהאור בפנים לא דולק. זה חושך אמיתי ולא מטאפורי.
"האור כבה כל השנה הזאת, בטח בחיי התרבות במדינה, שאיכשהו נדחקו לצד. הביקורת שלי על הממשלה היא לאו דווקא בשנה הזו, היא על היחס התמידי לתרבות. פעם היה פה שר החינוך והתרבות - בעיני הם הולכים יד ביד, והם חשובים יותר מביטחון, כלכלה ובריאות. אסור להזניח אותם, לא בימי קורונה ולא בימים רגילים".
מה עבורך רגע בלתי נשכח מהשנה החולפת?
"אחד הרגעים המשמעותיים שהיו לי היו כשהגשתי השנה את תוכנית הראיונות 'מרימים מסך', פרויקט של 'הבימה' ששודר בערוץ 8. שר התרבות והספורט חילי טרופר הגיע לבקר, בדיוק היינו בצילומים. נעם סמל, מנכ"ל הבימה, הציע בספונטניות שאראיין אותו לסדרה. התיישבנו, ניסיתי להתחיל את הראיון ואחרי שלושה משפטים פשוט התפרקתי. הכל צף לי, כל הקושי של השנה הזו, כל הקורונה, כל הנפילה של עולם התרבות, בכיתי, פשוט בכיתי שם".
מה היעד הבא בשבילך?
"אני עושה צעד ראשון בעולם המבוגרים עכשיו, יש לי רצון להגיע לעוד קהל בוגר, אני מרגיש שיש לי עוד מה לתת, שהקהל הזה עוד לא מכיר אותי עד הסוף. אני חולם על סדרות וקולנוע למבוגרים, וזה עוד יגיע אני מקווה. אני חייב לומר שעם כל הקושי שבשנה שחלפה, לא באמת הפסקתי לעבוד. המשכתי עם מופע הילדים שלי בזום, וצללתי עוד לעולם המבוגרים, הצלחתי לשלב את שני העולמות שאני אוהב".