"הסיפורים שמאחורי השירים": במשך שנים רבות הלך והתקבע השיר "אין לי ארץ אחרת" כאחד מהשירים המוכרים ביותר בקרב הציבור הישראלי. עם זאת, מעטים מודעים לעובדה שהוא בא לעולם בעקבות פתק קטן שהונח על שולחנה של קורין אלאל, שהוביל לכתיבתו של השיר על ידי אהוד מנור. ישבנו לשיחה עם יוצרי השיר גלי עטרי, קורין אלאל, אריק סיני ועופרה פוקס, שסיפרו כיצד נראה תהליך יצירת השיר מאחורי הקלעים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הסיפור שמאחורי השיר מתחיל לפני כמעט 30 שנה, בעקבות פרידה שחוותה הזמרת והיוצרת קורין אלאל. "התקשרתי לקורין במסגרת חיפושיי אחרי שירים לאלבום חדש", סיפר הזמר והיוצר אריק סיני, שהיה אחראי על החיבור בין אלאל לאהוד מנור. "היא גרה לא רחוק ממני, באתי ואני רואה אותה עצובה מאוד מאוד. היא רבה עם מישהי, לא אגיד את השם, אבל היא יצאה אז עם איזו אישה, וכשהאישה עזבה ויצאה מהבית היא השאירה לה פתק".
במהלך אותו הביקור, סיני שמע אותה מנגנת לחן חדש ומיד הוקסם לגמרי. "מה עושה מוזיקאית בשביל לרפד את הכאב? לוקחת את הגיטרה, וכותבת", הסביר סיני את התפתחות הדברים. "צלצלתי לאהוד מנור, זכרו לברכה, ואמרתי שיש איזה חתיכת שיר שקורין הלחינה למילים והוא אמר מיד 'לא, תשירו לי את זה בלה-לה-לה, כדי שזה לא יסחוב אותי לשום מקום'.
עופרה פוקס, אלמנתו של אהוד מנור ז"ל, מספרת כיצד היה נראה תהליך כתיבת השיר מאחורי הקלעים ומה הביא את מנור לכתוב דווקא את המילים האלו. "בוא אני אגיד לך עכשיו משהו שיסכם את כל שירי המחאה שלו. כל השירים האלה התחילו כאשר אחיו נהרג. נקודה", הסבירה פוקס. "השיר אין לי ארץ אחרת זה על אחיו גם. השיר נכתב כשהחיילים שלנו נכנסו לביירות, בזמן שאהוד ישב בבית. הוא היה בדיכאון שאין לי מילים לתאר את זה".
למרות הקשר בין השניים סיני התקשה עם המילים של מנור, והחליט שלא לשיר את השיר. "בשנים האלה, להגיד אין לי ארץ אחרת היה קשה לי. לא הייתי מסוגל. כי לא אהבתי להיות פה אז. אז אני זוכר שאמרתי ללואי להב, אומר לי, אריק, זה הולך להיות המנון. אמרתי - אני לא יכול. זה לשקר למיקרופון. מה, אתה דפוק? ואז סולו יורמן זכרו לברכה היה מנהל אישי של גלי ושלי, שעומד ואומר, וואו, תן לי את זה לגלי".
בסופו של דבר השיר אכן עבר לגלי עטרי, ומאז – השאר היסטוריה. "כששמעתי בקסטה את השיר, אז מה שנקרא, 'תצילנה אזניי' כששמעתי את אין לי ארץ אחרת", סיפרה עטרי על הפעם הראשונה ששמעה את השיר שהפך לכה מזוהה איתה. "אני זוכרת את הפנים שלי ואת העיניים שלי, והרגשתי שקורה לי משהו עם זה. שזה משהו מעבר לסתם שיר. זה הרבה יותר גדול מזה".
"יש פה שיר מחאה ולא הייתה לי בעיה לשיר שירי מחאה. אם היה חשש ממשהו, זה היה מזה שהקהל שלי אולי לא יקבל את זה ממני. אז אני לא אעשה את השיר הגדול הזה?. זה הרגיש לי לאומי, אבל לא שמשהו לא בסדר עם זה. בשמיעה ראשונה אני שמעתי שיר אהבה לארץ שלי. זו מדינה רעה ומפוארת - ואני מתה עליה".
במשך עשרות שנים הפך השיר לסלוגן מחאה ישראלי, אבל קורין אלאל מעולם לא חשבה שיש לכך משמעות. עם זאת, לאחרונה על רקע המהומות בגבעת הקפיטול, ציטטה אותו בסנאט לא אחרת מאשר יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, לאחר שהשיר הועבר על ידי יו"ר הסוכנות, יצחק בוז'י הרצוג. "אני תמיד אמרתי לעצמי, שירים זה לא יכול להיות פוליטי. זה לא יכול לשנות. כלומר, שירים זה בשביל לעשות כיף. זה שהיא בחרה להשתמש בטקסט ישראלי, אמרתי - זהו, כל מה שחשבתי על מוזיקה, אני לוקחת חזרה – מוזיקה כן יכולה לשנות".
