"הפחד הכי גדול שלנו במוות זה הפרדה. טאק, נגמר, זהו, סוף " - מירית הררי ז"ל, שנפטרה אתמול (ראשון) אחרי התמודדות ארוכה עם מחלת הסרטן, חייכה גם כשדיברה על המוות, היא לא חששה ממנו, ידעה שלא ירחק היום והוא יגיע, הסתכלה למוות בעיניים. ליווינו אותה בחדשות 12 מאז הפוסט שכתבה בפייסבוק ובו סיפרה לעולם על המחלה, וכעת הגיע הזמן לומר תודה ולהיפרד מאישה שנתנה השראה לרבים כל כך.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הרומן שלנו עם מירית, כמו של רבים אחרים, התחיל ביום ההוא, בפברואר 2019, כשסיפרה לכל עם ישראל שהיא חולה בסרטן. עד אז היא הייתה בעיקר אשתו של דידי הררי, שדרן הרדיו.
"לפני כארבעה חודשים, התגלה סרטן אצל אשתי מירית", סיפר אז דידי בתוכנית הרדיו שלו. "הלם, התרסקות, שיברון לב, זה מה שחווינו בהתחלה, ואז, מתוך כל ההרס הזה, התרוממה האישה הנדירה הזו והחליטה שהיא, היא לא נכנעת לסרטן".
הגילוי וההתמודדות:
זה היה ארבעה חודשים אחרי שגילו לה סרטן לבלב עם גרורות בכבד. הרופאים לא חשבו שתחזיק הרבה זמן, אבל היא לא רצתה לדעת, המשיכה לחיות את החיים ולשתף כל הזמן. בתוך כל זה מירית אפשרה גם לנו להתלוות לרכבת ההרים של חייה.
היא עברה אין-ספור טיפולים, השיער נשר, היו תקופות טובות וגם כאלה שפחות, מעולם לא ביקשה שנכבה את המצלמה. המשפחה, ובעיקר דידי, נאלצו גם הם להתרגל בעל כורחם למצב החדש. מירית הכתיבה את הטון - מותר הכול, לדבר על זה, לצחוק על זה, לעשות מה שמתחשק.
באחת הכתבות סיפר דידי: "אני בשידור ברדיו והיא מתקשרת אליי כדי להגיד לי: 'היי, קניתי לך מתנה, קניתי לנו מתנה ל-30 שנה ביחד וזה', ואני אומר: 'איזה יופי, מה?' והיא אומרת לי: 'חלקת קבר'. ואז אני שותק, לא יודע מה לעשות עם האינפורמציה הזאת".
"ואללה, לפי דעתי זה מתנה מהממת, מה, לא?", עונה לו מירית. "לקבל מבן הזוג שלך את ההבטחה שהוא רוצה להיות איתך גם בעולם הבא".
גם שלוש הבנות, החתנים והנכדים התמודדו עם החששות ועם השינויים. גם לפני המחלה הם היו משפחה מאוד קרובה, אבל הסרטן הפך אותם ליחידה אחת, צמודה מתמיד. "אני בחיים שלי לא הייתי כל כך רגועה כמו שאני עכשיו, אני חושבת שאתם רואים את זה", אמרה מירית לבני המשפחה באחת הארוחות המשותפות. כולם הסכימו ובתה הוסיפה: "את פשוט באמת בן אדם מיוחד שחושב אחרת. כל מוח הגיוני אחר לא מצליח להגיע לרמה כזאת".
והייתה גם החתונה של שוגי, הבת האמצעית, שריחפה כעננה מעל המחלה. התאריך הראשון נקבע לאפריל ואז בגלל הקורונה נדחה לספטמבר. בתחילת החודש שעבר המצב של מירית לפתע הידרדר. החתן והכלה הבינו שאין מה לחכות ותוך שבוע הרימו חתונה.
גם אז הצליחה מירית להסתכל על חצי הכוס המלאה: "יותר מזל מזה אין. זה אימא של המזל טוב. אני שבוע שעבר הייתי בחדר הלם בבית חולים באיכילוב. ממש לא חשבנו שהדבר הזה יקרה. אין יותר מדהים מזה ומבחינתי אחרי זה, אחריי המבול, זהו, אין לי התחייבויות".
בוחרת לחיות: "חוגגת כל רגע"
אפילו סמוך למותה מירית לא התחבאה מתחת לשמיכות. מול פני האומה, כשקיבלה את אות הנשיא למתנדב, עדכנה את כולם שאלו ימיה האחרונים. "אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל אני בסוף דרכי", סיפרה לנשיא ולצופים. "ובשבילי, בסוף דרכי, לקבל את הפרס המשמעותי הזה, זה לצאת לדרך עם וואו, באמת עם ברכה עצומה".
כמה ימים אחרי החתונה היינו אצלה בפעם האחרונה. זה היה במסגרת כתבה אחרת בכלל, על מירית גרינברג, מלכת היופי לשעבר שגם היא חולה בסרטן. הררי, איך לא, היוותה השראה גדולה גם עבורה.
"אני אוהבת את המשפט – 'להיות אתה'", אמרה לגרינברג. "אני משוגעת הרי, אז זה נותן לי לגיטימציה למשפט הזה, כאילו להיות בשמחה תמיד. אז אני אומרת: אני מופרעת, מה לעשות. עדיף להיות שמח ולא לחשוב יותר מדי. בואי נשאיר את ההשלכות לכל הדאגנים, אנחנו בואי נהיה בלה-לה לנד.
"העצה הכי טובה בעיניי זה לחיות את הרגע כאן ועכשיו, כי אין לנו זמן אחר. אין, המציאות היא כל כך אשלייתית והזמן הוא פה, כי באמת אף אחד לא יודע מה יהיה עוד דקה".
מאז הפגישה הזאת היא שוב התאשפזה וכשהבינה שבבית החולים כבר לא יכולים לעזור לה יותר ביקשה את ימיה האחרונים לעשות בבית עם המשפחה. "סיטואציה הזויה לכל הדעות", שיתפה בפוסט האחרון שלה. "כל יום אני שואלת את עצמי אם היום זה היום. יש המון פתיחות, שיחות מופלאות, מכתבים נכתבו. הכול מוכן לשעת השין".
היום בבוקר השעה הזו הגיעה. "בשמי ובשם משפחתי, אנו מודים לעם ישראל על החיבוק החם שאנו זוכים לו בשעות קשות אלו עם לכתה של מירית אהובתנו", כתב דידי הררי. "נוכח השעה הקשה בהתמודדות עם מגיפת הקורונה, אנו נפעל רק לפי הנחיות משרד הבריאות ולמען הבריאות של כולנו - הלוויה תתקיים בחיק המשפחה הגרעינית בלבד".
שנה וחצי אנחנו מלווים את מירית, יש משהו בצחוק המתגלגל הזה שלה, בחיוך הענק, בעיניים הטובות, שנתן תחושה שאפשר לשאול מה שרוצים ולקבל תשובה. גם כשהמצלמה נדלקה, גם כשנכבתה, מירית הייתה אותה המירית. אהבת האדם והחיים, האופטימיות שלה, היו מדבקים, גרמו לנו להאמין לרגע שאולי הפעם, רק הפעם, זה ייגמר אחרת.
"המסר הוא של אהבה", אומרת מירית באחת הכתבות. "מסר של להיות אמיתיים, לצחוק, לשמוח, להעניק מעצמך, לתת, להתאמץ להיות טובים, זה הדבר היחידי. אנחנו, האנשים הפשוטים, מה אנחנו רוצים? רוצים אהבה, זה הכול".