אגדת הקולנוע הלכה לעולמה: יהודה בארקן (לשעבר ברקן), שבמשך שנים כיכב ואף הפיק וביים סרטים אהובים שהפכו לקלאסיקות, הלך אמש (שישי) לעולמו. משפחתו ביקשה לכבד את בקשתו ולפרסם את דבר פטירתו רק בצאת השבת. בחודש שעבר נדבק בארקן בקורונה, אושפז ומצבו הידרדר. בארקן, שהיה נשוי שלוש פעמים והותיר ארבעה ילדים, יובא למנוחות ביום ראשון בשעה 16:00 בבית העלמין ברחובות.
מבית החולים נמסר כי בארקן "פונה להדסה עין כרם לפני כארבעה שבועות, לאחר שחלה בקורונה וחלה הידרדרות במצבו. עם הגעתו טופל ביחידה לטיפול נמרץ עקב התדרדרות נשימתית ולאחר מספר ימים הונשם והורדם. צוות היחידה לטיפול נמרץ בהדסה עין כרם טיפל יום ולילה בבארקן במסירות רבה, תוך שהוא מנסה מספר אפשרויות טיפול על מנת לאוששו. אתמול בערב נפטר בארקן, משפחתו הספיקה להגיע ולהפרד ממנו והודתה בחום לצוות הרפואי שטיפל בו בשבועות האחרונים. אנו משתתפים בצערם העמוק".
צ'רלי וחצי, חגיגה בסנוקר, אבא גנוב, כץ וקרסו, נשיקה במצ"ח - אלו הם רק חלק קטן מהסרטים בכיכוב בארקן, או פרי עטו, שהפכו לעמודי התווך בתרבות הישראלית. למרות שבשנות ה-70' וה-80' היה אחד השחקנים והיוצרים המצליחים והפופולריים בישראל, החל משנות ה-90' - במקביל לחזרתו בתשובה - נחתו עליו צרות אישיות וכלכליות.
טוביה צפיר, שעבד עם יהודה בארקן, ספד לו הערב בריאיון ל"פגוש את העיתונות". "מאוד עצוב וחבל", אמר. "כבר מהסרט הראשון היה ברור לגמרי שיש סיפור אהבה בין יהודה לבין המצלמה. הוא היה פוטוגני. חתיך, שובר לבבות וכובש לבבות. איש מלא קסם גם בחיים האישיים". עוד הוסיף: "הוא היה שחקן מבטן ומלידה, היינו בקשר עד השנים האחרונות, גם אחרי שחזר בתשובה. הייתי בקשר עם הבן שלו, רציתי לבקר אותו".
בארקן נולד במרץ 1945 בנתניה בשם יהודה יחזקאל ברקוביץ', ולימים בחר לו את שם הבמה יהודה ברקן. כבר בגיל צעיר החל למתוח את בני משפחתו וחבריו הקרובים. בצבא שירת בהנדסה הקרבית וגם בלהקת פיקוד צפון, ממנה המשיך להרכב "להקת פיקוד דיזנגוף".
תפקידו הראשון בקולנוע היה בשנת 1967 בסרט "הוא הלך בשדות" ושנה לאחר מכן בסרט "הבן האובד". שיתוף הפעולה הפורה שלו עם מנחם גולן התחיל ב-1970, כאשר גילם את הדמות הראשית בסרט "לופו".
תור הזהב: התפקידים הראשיים - והמתיחות
בשנות ה-70' הפוריות השתתף בסרטים רבים: "הפריצה הגדולה", "מלכת הכביש", "כץ וקרסו", "שתי דפיקות לב", "הבריחה אל השמש", "הבלש האמיץ שוורץ", "לופו בניו יורק", "בואו נפוצץ מיליון" ו"מיליונר בצרות". שני הסרטים הזכורים והמצליחים ביותר בעשור זה: "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר", בו גילם תפקיד כפול של גבריאל ועזריאל לוי.
בשנת 1980 ביים בארקן את סרטו הראשון - סרט המתיחות "חייך אכלת אותה". בעשור זה לא רק כיכב על המסך אלא גם כתב, הפיק וביים. הוא כתב וביים את "המתיחה הגדולה" ולאחר מכן גם את "קומפוט נעליים", "ניפגש בסיבוב", "ניפגש בחוף", "ניפגש בספארי" ו"מצלמה בלי בושה" – שאת רובם גם הפיק. בארקן השתתף גם בסרט המתיחות "אוכלים לוקשים".
לאחר שכיכב בסרט "אבא גנוב" ב-1987 – שאותו גם הפיק – הוא גם השתתף בכתיבת והפקת שני סרטי ההמשך, שזכו גם הם להצלחה. בטרילוגיית "אבא גנוב" גילם את צ'יקו, הדייג הטברייני שנאבק ברשויות על מנת לקבל אישור לגדל לבד את בנו. ב-1990 כיכב בסרט "נשיקה במצ"ח", לצד מיכל ינאי – סרט שבו היה מעורב גם בכתיבה ובהפקה.
החזרה בתשובה, פשיטת הרגל - וההסתבכויות
בתחילת שנות ה-90' החל במסע של חזרה בתשובה, כשאחד הגורמים המזרזים לכך היה מלחמת המפרץ - שאותו ראה כ"נס" בשל מיעוט הנפגעים בעורף הישראלי. לדבריו, תחילת החזרה בתשובה הייתה עוד לפני שנות ה-90: "בסרט 'חגיגה בסנוקר' יש איזה קטע שאני יוצא מבית הרב, שנותן לי את ברכתו לקחת את יונה. אני פתאום עומד כחילוני לגמרי, מסתכל כלפי מעלה ואומר את הפסוק "ברוך הוא וברוך שמו". כבר אז הניצוץ היהודי התחיל", סיפר בעבר בריאיון ליונתן ריגר.
עם זאת, התהליך התחזק לדבריו ב-1991, לאחר שעירק ירתה טילים לעבר ישראל. "במלחמת המפרץ הראשונה נפלו 39 סקאדים על המדינה הקטנה שלנו, ואף אחד לא נפגע. ראיתי חבד"ניקים, ושאלתי אותם איך הם מסבירים את זה? הם אמרו לי שזו השגחה עליונה. אמרו לי שאם אני מניח תפילין אהיה מחובר עם המשגיח", סיפר באותו ריאיון.
על הקשיים הרבים שחווה אמר: "אני יכול לומר חד משמעית - אם אני לא הייתי בעולמה של תורה בתקופה הזו, אני כיהודה בארקן לא הייתי כאן. המכה הייתה כל כך חזקה שלא נותרו לי הרבה ברירות. מה שעזר לי זה הנושא של האמונה המלאה והידיעה הברורה כשאתה חוטף מכה אתה חוטף אותה לא כדי שזה יכאב לך, אלא כדי שתתעורר".
במקביל לחזרה בתשובה יצר את סרט המתיחות "גברת תפתחי זה אני" וגם הפיק וכתב את "מחפשת בעל על ארבע" - סרט שנכשל קופתית ודרדר את מצבו הכלכלי של בארקן עד למצב של פשיטת רגל.
מלבד ההסתבכות הכלכלית, הצרות המשיכו לנחות על השחקן כשבנו רועי נכנס לכלא ב-2007 בגין סחר בסמים: "חשתי הרגשה קשה, יותר מקשה. התורה החזיקה אותי. אני רק מקווה דבר אחד, וזה שדרך העולם התחתון והאיום שהוא טעם, הזבל הזה יפרה אותו. יהפוך אותו לעציץ פורח בעזרת השם", אמר בעבר.
ב-2011 הסתבך בארקן פלילית, כאשר הורשע בהעלמת מס של 1.6 מיליוני שקלים. בזמן הסתבכותו הפלילית הוסיף א' לשמו - מברקן ל-בארקן - בעצת רב.
הוא הודה והורשע ובפרקליטות דרשו מאסר בפועל, אך לבסוף נשלח לרצות עבודות שירות. כמו כן נגזרה על בארקן שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 100 אלף שקלים. לפי הרשעתו, בארקן השתמש ב"חברות קש" שהיו רשומות על שם אשתו ובניו, ובחלק מהמקרים הנפיק תלושי שכר וחשבוניות שהיו פיקטיביים. המשטרה הגיעה לבארקן דרך בנו שהסתבך שנים ספורות לפני כן: רועי ברקן היה רשום כעובד בחברה של אביו, ולו הונפקו תלושי שכר על כספים שלא שולמו בפועל, כדי לנפח את חשבון ההוצאות.
"צדקה הצילה אותי ממוות"
בריאיון לגיא פלג לפני מתן גזר דינו ניסה להסביר כיצד נקלע למצב: "מכרתי את הזכויות על הסרטים שלי ואמרתי לעצמי, 'או שאני מעביר להם את הכסף או שהם פוגעים בילדים שלי'". לדבריו, לא הייתה לו ברירה אלא להעלים ממס הכנסה כספים ולהעבירם לאנשי השוק האפור.
על האיומים שספג מאנשי השוק האפור אמר: "זה הגיע למצב שמגיעים אליי הביתה בשלוש בבוקר, שהילדים נכנסים לטראומות, זה דברים איומים - שהאישה באה ומאיימת להתגרש", נזכר. "אני הוכרזתי כפושט רגל, אבל את השוק האפור זה לא מעניין, הם רוצים לפשוט לי את הרגל ואת העור". בארקן אף סיפר כי בשלב מסוים, היה לו קשה לשאת את האיומים ולכן שקל לשים קץ לחייו. "צדקה הצילה אותי ממוות. בדקה ה-90 הגיע לי שליח והציל אותי".
לאחר פשיטת הרגל ב-1993, בארקן למעשה הפסיק ליצור קולנוע, למעט סרטים שהוכנו למגזר הדתי. עם זאת הוא המשיך לשחק בסרטים וסדרות כגון "צומת וולקן", "פלפלים צהובים", "כיפת ברזל", "אהבה בשלכת ו"אהבה בשלייקס" - וגם השתתף בתפקיד עצמו בכמה תוכניות.
ב-2014 התפרסם סרט תיעודי בשם "בלי בושה", שסיפר את מה שהתרחש מאחורי הקלעים ביצירת סרטי המתיחות - שמילאו אולמות מקיר לקיר במשך 15 שנים. "סוד ההצלחה של המתיחה תלוי בנמתח ולא במותח, ובתגובה שלו למתיחה", סיפר בארקן עם יציאת הסרט.
"תמיד השארתי לנמתח את האפשרות לתפוס אותי", הדגיש. "השוטר בקיץ היה עם בגדי חורף והפוך. זה היופי, זה לא מסובך לבוא שוטר שיבהיל את האזרח כי מה שהוא יגיד הוא יעשה. אם הוא ייראה לא סדיר ובכל זאת הנמתח אכל אותה - מגיע לו".
באותה שנה קיבל בארקן פרס על מפעל חיים מהאקדמיה לקולנוע, פרס שהיווה הכרה מאוחרת גם בחלק המוקדם של יצירותיו - סרטי המתיחות והבורקס שזכו לאורך השנים ללעג. "נכון, אולי קצת הגזמתי אז, אבל אני ממש לא מתבייש", סיכם אז. בסוף חודש ספטמבר 2020 הודיעה משפחתו כי חלה בקורונה ואושפז בבית החולים הדסה עין כרם. אשתו ביקשה שכמה שיותר אנשים יתפללו עבורו.
לאחר ההודעה כי נדבק בנגיף, שוחחנו עם אשתו אילנה בארקן שסיפרה כי הם שמו לב לתסמינים ראשוניים של שיעול וצינון קל במשך יום בלבד ולאחר מכן בארקן הרגיש טוב. אך כשהגיעה התוצאה של בדיקה הקורונה - "משם זה הידרדר לבעיה נשימתית". בסוף השיחה איתה, אמרה אילנה: "הוא אופטימי, כולנו אופטימיים, גם אני מאוד אופטימית".
"הוא עדיין מצליח להתבדח", העידה בתו דנה כשביקרה אותו בימיו הראשונים באשפוז. "עם הרבה חוש הומור, הקורונה לא לקחה לו את זה. מתישהו הגיעו ליצנים לשמח אותו וזה היה מאוד מרגש, דיברו איתו על זה שמבחינתם הוא אחד הקומיקאים המצחיקים ביותר וכמה הם למדו ממנו וזה מאוד שימח אותו".
כעבור ימים ספורים כבר דווח על הידרדרות במצבו ושהוא סובל מקשיי נשימה. בנו, רועי, העדיף לשמור על פרטיות המשפחה וביקש שימשיכו להתפלל עבור אביו. השחקנית ניצה שאול, חברתו הטובה של בארקן ומי ששיחקה לצידו בסרטים "חגיגה בסנוקר", "כץ וקרסו" ו"אהבה בשלייקס", סיפרה ל"חדשות הבוקר" על מצבו: "יהודה לא במצב הכי טוב. הוא לא מורדם, אבל עוזרים לו בנשימה עם חמצן".
שאול, שעיניה נצצו כשדיברה על בארקן, שיתפה בתקוותיה להחלמתו: "אני רוצה שהוא יבריא, אני כל כך אוהבת אותו. הוא איש מיוחד עם שאר רוח. יהודה בחר בדרך שלו והוא כל כך צנוע, לא כופה את דעתו, יש בו כל כך הרבה טוב. הוא שחקן נפלא, תענוג לעבוד מולו ולשבת ולהקשיב לו. הוא אדם מיוחד במינו והלוואי שיהיה בריא".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות