איש הממסד / נמרוד מירום
האגדה הכי גדולה שאיציק שמולי הצליח לספר על עצמו היא שהוא "הוציא את הסטודנטים לרחובות". שמולי הוא אמנם יו"ר התאחדות הסטודנטים, גוף שמייצג כ-300 אלף סטודנטים מכל הארץ, עם תקציב שנתי של יותר מחמישה מיליון שקל. עד כאן הכל נכון. אלא שהסטודנטים שיצאו לרחובות בקיץ 2011 לא חיכו לשמולי שיגיד להם על מה למחות. האוהלים ברחבי הארץ קמו בלי גוף מרכז שייתן להם הוראות. הם היו תגובה ספונטנית למצב שהפך בלתי נסבל, ומאז לא השתנה באופן מהותי.
אלא שבקיץ ההוא שמולי היה במקום הנכון ועם הארגון הנכון שהציב אותו בלב המחאה. הוא התברג בצמרת, והפך באמצעות התנהלות נחושה למדי למבוגר האחראי בחבורה, לכאורה. האיש שדואג לאזן דרישות לא הגיוניות. האיש שתוך כדי ההפגנות הפך לסחורה פוליטית חמה ומחוזרת על ידי המפלגות. האיש שהחליט מיד בסוף הקיץ לפרק את האוהלים.
מאז גוועו ההפגנות עם בוא החורף ושובן של הרקטות מעזה, שמולי הצליח להסתבך תדמיתית אפילו כשעשה מעשה ראוי והקים כפר סטודנטים בלוד. הוא בחר לקחת תרומות דווקא מחברת אי.די.בי של נוחי דנקנר, אחד מהטייקונים נגדם לכאורה החלה כל המחאה החברתית מלכתחילה. גם בבית, בהתאחדות, לא חסכו ביקורת מהפרויקט: "זה מקסים ומצטלם יפה, אבל נראה שכל המטרה היא להאדיר את שמו של שמולי". אל מול הביקורת שמולי הוכיח שהוא כבר פוליטיקאי. ראשית הכחיש את עצם הכניסה לפוליטיקה, ובאותה נשימה ביקש "לא להפוך את המגזר העסקי לאויב הציבור".
בדרכו אל הצד השמאלי של המרכז הפוליטי, שמולי שתק כשדפני ליף הפכה לאויבת המשטרה ונעצרה באלימות. הוא מצא לנכון להגן על זגוגית הבנק שנופצה בהפגנה שנערכה יומיים לאחר מכן, ולא טרח להפגין סולידריות עם המפגינים שסבלו מנחת ידם של השוטרים ונעצרו בלי סיבה נראית לעין. רבים מהם סטודנטים.
שמולי הבין מהר יותר מכולם שלגרעין הקשה של המחאה יש טענות צודקות, אבל אין לו הרבה תומכים בציבור. מי שרוצה להגיע לתפקידים מרכזיים, צריך לתקוף את הממשלה במידה, ולהתכונן להתמקם בלב הממסד הפוליטי בתוך שנים ספורות. מקסימום, תמיד יהיה איזה מקום פנוי בדירקטוריון כלשהו.
גם שי שטרן מצטרף לעבודה?