שביתת האחיות, כמו שביתת המתמחים ושביתת הרופאים שקדמו לה, מייצגת ניסיון אחרון של האנשים שמטפלים בנו להציל את המערכת. האנשים שעדים באופן יומיומי לתוצאות ההפרטה של מערכת הבריאות בישראל אינם נוטשים את החולים כפי שמנסה לטעון הממשלה. הם אומרים לנו בקול רם וברור – המערכת הזו עומדת בפני קריסה.
אך קריסת מערכת הבריאות הציבורית אינה גזירת גורל. שירותי הבריאות הפרטיים אינם הכרח. הם תוצאה של מדיניות שגויה, שהעדיפה להגדיל את הרווחים של כמה על פני בריאותם של כלל אזרחי המדינה. נגד התוצאות הקשות של המדיניות הזו חייבים להפעיל צעדים מיידיים ורדיקליים.
ביטול הצורך בביטוח פרטי ובדמי השתתפות על שירותים רפואיים ייצרו הכנסה פנויה; במקביל להעלאת מסי הבריאות בהתאם לרמת ההכנסה, צריך להנהיג מחדש את "המס המקביל" על המעבידים (בגובה 5% מהשכר), ואשר יהיה מיועד כולו למימון שירותי הבריאות הציבורית.
איננו יכולים לקבל מצב בו תוחלת החיים הממוצעת ברהט נמוכה ב-8 שנים מזו שברעננה. על המדינה לגבש תכנית לאומית לצמצום פערי הבריאות בין הפריפריה למרכז, ובין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית. חייבים להקצות את התקציבים הנדרשים על מנת להקים מרפאות ובתי חולים בפריפריה, ולהגדיל את מספר האחיות, המתמחים והרופאים שם כדי להשוות בין רמת הטיפול בפריפריה החברתית והגיאוגרפית לזו שבמרכז ובמדינות אחרות ב-OECD.
לחזק את הנשים
מערכת הבריאות חייבת לאפשר איכות חיים גבוהה, מעבר לטיפולים חיוניים מצילי חיים. כולנו זקוקים לטיפולי שיניים, כולנו נזדקק בשלב כזה או אחר של חיינו לטיפול סיעודי, וכולנו זכאים לקבל סיוע נפשי בעת הצורך. כל אלה, כמו גם תרופות למחלות כרוניות, צריכים להיות זמינים לנו ללא תשלום נוסף, וללא תקופת המתנה.
על המדינה להשקיע בפיתוח וחיזוק מנגנונים של בריאות מונעת ובריאות קהילתית, תוך התאמתם לאוכלוסיות שונות – טיפות החלב, אחיות בתי הספר, רופאי משפחה ותוכניות תזונה וכושר. כל אלה יכולים להפחית משמעותית את הצורך בטיפול רפואי יקר וכואב.
אחת האוכלוסיות המרכזיות להן יש לתת מענה מיוחד היא נשים. על המדינה להכיר בצרכי הבריאות המיוחדים של נשים, ולהפסיק מנהגים מפלים הפוגעים בבריאותן, בין היתר בצורך לקבל היתר מוועדה של המדינה על מנת לבצע הליך של הפסקת הריון.
על המדינה להבטיח שהסביבה בה אנו חיים אינה מזיקה לבריאותנו. לשם כך קידמתי בכנסת את חוק אוויר נקי לדוגמא, שמאפשר למדינה להכריז על מפרץ חיפה, ירושלים, וגוש דן כאזורים מוכי זיהום ולהגביל את הפליטות מרכבים ומתעשייה שם.
לבסוף, על המדינה להבטיח, כי המערכת תמשיך לקבל את התקצוב הנדרש לה גם בעתיד, תוך מתן מענה להזדקנות האוכלוסייה, לגידול באוכלוסייה, לעלייה ביוקר המחייה ובשכר, ולשינויים הטכנולוגיים בציוד ובתרופות.
הצעדים הללו אינם דמיוניים. ניתן ליישמם מחר בבוקר. אך הבטחת הזכות הבסיסית לבריאות דורשת כי נתייצב מאחורי הנשים והגברים הנאבקים על בריאותנו. לא ניתן לממשלה לנטוש אותם, לא ניתן לממשלה לנטוש אותנו.