הבעיה היא לא רק בהחלטה עצמה, כי אם לא פחות מכך, בעיתוי בו התקבלה – פחות מיממה אחרי פיגוע טרור בלב תל-אביב ובעיצומן של הפגזות קשות על יישובי הדרום.
מבקריו של ראש הממשלה טענו כי מבצע "עמוד ענן" הוא בראש ובראשונה מהלך שעיקרו תעמולת בחירות, אך באופן פרדוקסלי, דווקא חתימה על הפסקת אש בעת הזו – עשויה להסב לו נזק אלקטורלי של ממש. ככה זה כשהאירוניה עובדת שעות נוספות.
תושבי הדרום סופגים מטח אחרי מטח כבר תריסר שנים – ברור ונהיר הוא כי זוהי מציאות שאף מדינה מתוקנת אינה יכולה ואינה צריכה לקבל. בפעם האחרונה שהחליטה ממשלת ישראל לצאת למבצע בסדר גודל דומה, בנימין נתניהו, אז יושב ראש האפוזיציה טען כי ממשלה בראשותו לא תעצור, אלא תמוטט את שלטון החמאס. כמעט ארבע שנים לאחר מכן מתברר בפעם המי יודע כמה שאצל נתניהו – הבטחות לחוד ומציאות לחוד. ב-2006 הייתה ססמת הבחירות של בנימין נתניהו "חזק מול החמאס". נדמה לי שאתמול התהפכו היוצרות .
נפתלי בנט הוא היורש הטבעי?
אמנם רק תרחיש מאוד בלתי צפוי ימנע מבנימין נתניהו לכהן כראש ממשלה גם אחרי הבחירות בינואר, ואולם, חשוב לזכור שבסופו של יום חלוקת המנדטים היא המשתנה הקובע – ולא מן הנמנע כי ההפרש הגדול עליו חולם ראש הממשלה מהמפלגה השנייה בגודלה – יתברר ביום הבחירות כהרבה יותר קטן מהמצופה.
סיום הלחימה ללא הכרעה של ממש, יעניק בטווח הארוך דחיפה מורלית מהותית לנפתלי בנט שינסה למצב את את מפלגתו תחילה כמפלגת הימין השנייה בגודלה, וככל שיחלוף הזמן, גם כיורשו הטבעי של ראש הממשלה בעמדת המפתח. הרוח החדשה והצעירה שנושבת במטה הבית היהודי עשויה להפוך אותם להפתעת הבחירות הקרובות – העניין הוא שהכתובת הייתה על הקיר כבר הרבה זמן, ואין זה מפתיע שעל פי לא מעט דיווחים, בחש נתניהו בקלחת בניסיון למנוע את בחירתו של מקורבו לשעבר.
מאז ומתמיד דאג ראש הממשלה למתג ולמצב את עצמו כמנהיג היחיד שיידע להתמודד טוב מכולם עם אתגרי הביטחון של ישראל אך בפועל המבצע הסתיים והאתגרים נשארו. נתניהו אמנם יוכל להגיד שהוא לא ניהל בשום שלב משא ומתן ישיר מול חמאס, אך שליחת המתווכים לא הופכת את התהליך לפחות בעייתי מבחינתו.
הפסקת המבצע, פועל יוצא של לחץ בינלאומי כבד מצדם של באן קי מון, הילרי קלינטון וגורמים דיפלומטיים נוספים, תגרום לראש הממשלה להצטייר כמי שנכנע מוקדם מדי לתכתיביו של אובמה. אני מאמין כי הסיבה העיקרית שבגינה חתם נתניהו על ההסכם היא הניסיון להציגו לנשיא ארצות הברית בתור אקט של פיוס בין שני המנהיגים המסוכסכים – וזאת בתמורה לגיבוי רחב יותר בסוגיה האיראנית באביב. כמות הפעמים שהזכיר ראש הממשלה את הנשיא אובמה בנאומו אמש לא הותירה כל ספק בדבר זהותו של האדם שהפעיל את כל כובד משקלו לטובת השלמתו של המהלך.
מלבד הרווח של "הבית היהודי", הרי שהגעה לרגיעה עקרה ללא ערבויות ממשיות, עשויה עוד להוביל את מאוכזבי הקו המדיני של ראש הממשלה היישר לידיהם של שלי יחימוביץ' ולפיד – וזאת עוד מבלי שהזכרנו את מאוכזבי האג'נדה החברתית שגם הם יכולים ליפול כפרי בשל לידיים של "יש עתיד", "מפלגת העבודה" וגם ש"ס.
רק סיסמת בחירות
מכלל המפלגות הציוניות, רק מרצ תומכת בהפסקה מיידית של האש והגעה להסדר מיידי. גלאון אולי תשבח את נתניהו על מנהיגות שקולה ואחראית, אבל עם השבחים שלה - לא הולכים למכולת.
מכלול הנסיבות הנוכחי – החל מהפיגוע בתל אביב והתמיכה הציבורית החד-משמעית כמעט בהמשך המבצע, דרך העובדה שרק לפני יומיים נהרגו חייל ואזרח ישראלי כתוצאה מירי הרקטות והמשך הירי המסיבי אל עבר יישובי הדרום, וכלה בפגיעה הישירה בבית בראשון לציון וגם התמונות הקשות של הטיפול ב"משתפי הפעולה" עם ישראל בעזה (כמשקפים את הברוטליות של הצד השני עמו ישראל מתעתדת להגיע להסכם) – כל אלה חייבו את נתניהו להמשיך את המבצע ולא לנצור את האש.
לבסוף, עם סיומו של מבצע "עופרת יצוקה" נדמה היה שהשתרש קונצנזוס יחסי בדבר היותו מהלך צבאי שהשיג את מטרתו – שיקום ההרתעה הישראלית לפרק זמן ארוך יחסית.
מעבר לכך, הרי שלמרות דו"ח ועדת וינוגרד שהצביע על הכשלים בניהולה של מלחמת לבנון השניה, מבחן התוצאה בפועל מצביע על שקט כמעט מוחלט מהצפון. החיזבאללה הוא אמנם לא המקבילה המדויקת של החמאס, אבל גם בעופרת יצוקה וגם במלחמת לבנון השניה היה זה אולמרט שקיבל את ההחלטות – ואם יחזור בקרוב לזירה הפוליטית הוא ידאג להזכיר לנתניהו ש"חזק מול החמאס" הייתה ונשארה רק סיסמת בחירות.