כבר שבע שנים ששלי יחימוביץ' היא חברת כנסת מצוינת. שלב אחרי שלב, בעבודה קשה ובלי שום קומבינות, היא בנתה לעצמה מעמד של פרלמנטרית ואחר כך של מנהיגה. היא כבשה את מפלגת העבודה והחזירה אותה למשחק. וזה אחרי שאהוד ברק הבלתי נסבל חרב אותה לגמרי. היא גם עשתה מהפכה אמיתית בדיון על המצב החברתי בישראל. מחאת האוהלים, הדבר הכי חשוב שקרה בישראל בעשור האחרון, לא הייתה מתרחשת בלעדיה, ולא במקרה נמצאים כעת חלק מגיבורי הקיץ ההוא ברשימה שלה.
יותר מזה. יחימוביץ' מציגה בבחירות האלה את הרשימה הכי סקסית שהציגה מפלגת העבודה מאז ימי רבין. זו רשימה מגוונת, מאוזנת, ואין בה אפילו אדם אחד שעושה לך חשק להקיא עליו. ואם כל זה לא מספיק, היא גם גרה בתל אביב, בדירה צנועה, בסגנון פוליטיקאים של פעם, והיה חשוב לה לארח בביתה את כל חבריה השבוע ואפילו להראות שהיא בעצמה מבשלת. שזה עוד יותר קול, כי היא כבר עברה את השלב שאישה במטבח זה מעליב אותה.
אז איך יכול להיות שהדיבור עליה הוא כל כך גרוע? ולמה בעצם היא הגיעה למצב הזה שכל הקהילות שהיו יכולות להתגייס למענה ברגע הזה מעדיפות להביט הצידה, כאילו בדיוק מישהו מפריע להן להתרכז? האם מגיע לה היחס הזה של האדם הכי מרגיז בשמאל הישראלי, שדבק בה ולא מרפה? האם זה יגרום באמת לכך שבסופו של דבר המון קולות ינדדו ממפלגת העבודה לציפי לבני ומרצ? והשאלה הכי חשובה, האם היא הביאה את זה על עצמה או שאפשר להסביר הסברים?
לא מעניין אותה
אני חייב להדגיש שאני מאוד אוהב ומעריך את יחימוביץ'. בסיבוב הקודם אף תרמתי כסף לקמפיין שלה, שהתהדר בכך שכל התורמים הם לא עשירים אלא אנשים רגילים שתורמים סכום קטן . אני מדגיש את זה כי באותה מידה אני חש שאני נסחף כל הזמן לתוך המחנה של מתנגדיה. זה התחיל בראיון המפורסם שהעניקה לעיתון "הארץ" וממנו עלתה התחושה שיחימוביץ' לא מתעניינת בשום דבר שאינו המאבק על זכויות הפועלים.
הבעיה היא לא בכך שיחימוביץ' מאמינה שלעובדי קבלן מגיע יחס הולם, אלא בכך שהתקבל הרושם כאילו שאר העולם לא מעניין לה, אם תרשו לי במילים מעט בוטות, את קצה התחת.
כשלוחצים אותה לפינה, כמו שעשה לפני שבוע ניסים משעל, היא מדקלמת את המילים הנכונות "שתי מדינות לשני עמים לפי מתווה קלינטון, במשא ומתן". אבל בעוד המילים נכונות, המנגינה ששומע המאזין היא "נו באמת, לא נמאס לכם מכל הסכסוך המשעמם הזה? אנחנו מפילים סוף סוף את נוחי דנקנר הרשע, תנו ליהנות".
שזה לא כל כך נורא, אלמלא הרושם שנוצר הוא שמטרתה של יחימוביץ' היא לעבור את הבחירות בכיף ואז לקפוץ לממשלת נתניהו, שגם זה לא כל כך נורא. אלא שבתוך הממשלה, ככה לפחות היא משדרת, היא תתנפל על כמה תיקים כלכליים חברתיים, ובתמורה תיתן לנתניהו וליברמן להשתולל. תשאלו למה אני קובע לגביה את הקביעות הלא מחמיאות האלה? אולי כי יחימוביץ' הצליחה בשנה האחרונה לשמור על מדיניות "יש לנו רק דבר אחד שמעניין אותנו" בהצלחה יתירה מידי.
היא הייתה כל כך מרוכזת בעניין אחד, ששום דבר אחר לא הצליח להביא אותה לשחרר תגובה נזעמת. מילא עניני הסכסוך, אבל גם מתקפות שנאה על ערבים, מתקפות על חופש הדיבור והביטוי, אפילו בענייני הקהילה הגאה, היא עשתה את המינימום הנדרש ולא יותר. אולי ענייני הקהילה הגאה הם דרך טובה להסביר את הבעיה.
הרי ברור שיחימוביץ' מאמינה בשוויון זכויות מלא לקהילת הלהט"ב, והיו שנים שהיא גם הייתה בחזית המאבק. בשנה האחרונה היא מצליחה להימנע מכל עימות בעניין הזה או התבטאות משמעותית, בדרך כלל כשכבר מגיעים אליה היא מסבירה בכאילו הצטדקות ש"מה אתם רוצים? הרי ברור שאני בעד הקהילה". אבל בניגוד נניח לציפי ליבני שמצליחה לתת תחושה שהיא באמת בעניין, יחימוביץ' נראית כמי שגם ההומואים הפכו מבחינתה לטרחה.
מצביעים לקודקוד
וזאת אולי הסיבה שאין כרגע תחושת גיוס למפלגת העבודה. בטח לא בתל אביב, באזורים שהתגייסו בסיבוב הקדום בכוח רב ובהתלהבות לטובת ציפי לבני.
קל להגיד בואו להצביע למפלגת העבודה בשביל איתן כבל, מרב מיכאלי וסתיו שפיר. זה נעים ואף מתגמל. אבל בבחירות האלה, ולא ברור איך זה קרה, והאם זה טוב או רע, מצביעי מרכז נותנים פתק באופן אישי לקודקוד. שלי, ציפי או יאיר. מי שמצביע רעיונית יצביע ממילא מרצ או חד"ש.
אבל עוד לא מאוחר. יחימוביץ' היא אישה חכמה. אם היא תחליט שהיא רוצה שמאלנים, ועוד יותר מזה אם היא רוצה שהם יתגייסו עבורה, היא תמצא דרך לליבם. השאלה הגדולה זה האם היא תרצה.