רוני דניאל על הבדלי הגישות של הקברניטים:
ההגדרה שיוצאת מלשכת ראש הממשלה וגם מלשכת שר הביטחון, מגדירה את המצב כצומת החלטות משמעותי. נכון לעכשיו יש בצומת הזה רק שתי אפשרויות - האחת להגיע להסכמה בקהיר. והשנייה לפנות לכיוון ההפוך ולהניע פעולות קרקעיות בהיקפים כאלה ואחרים, אבל על ידי כוחות גדולים מאוד שכבר מוכנים על שפת הרצועה.
השלישייה שמובילה - נתניהו-ברק-ליברמן - רואה את המצב עם הבדלי גישות. בעוד ראש הממשלה ושר החוץ לוחצים לקבל נייר הסכמות מפורט וכזה שיבטיח שקט ממושך, גישת ברק אומרת - אין שום משמעות לנייר כתוב, כך למדנו מניסיוננו, הוא יודע להצביע על הסכם המעברים ברפיח מ-2008 שהכיל בתוכו ארבעים ושניים סעיפים ונחתם בטקס תקשורתי, אבל אף אחד מן הסעיפים שבו לא מומש. אז מה הטעם בניירות?
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של רוני דניאל
גישתם של ראש הממשלה ושר החוץ מבקשת להגיע למסמך נוח מבחינתה של ישראל, כך שאם בעוד חודשים אחדים הגזרה תתחמם שוב, יוכלו לבוא לארצות הברית, לאירופים, גם לאו"ם, ולהראות על בסיס המסמך מה הוסכם ומה הופר.
זה מישור אחד של פעילות, אבל הזכרנו בראשית הדברים גם את הנציב השני, כלומר את עניין הפעולה הקרקעית. עדיין לא נפלה החלטה האם לעשות פעולה קרקעית ובאיזה היקף, ואת פרק הזמן הזה עד להחלטות, ממלא החמאס מצד אחד בירי מואץ, מנגד מוביל צה"ל שורה של הפצצות על מתקנים, על דירות מסתור, על מחסני תחמושת, על בורות שיגור, גם מן האוויר, ומצרף לכך ירי תותחים וטנקים לעבר עמדות תצפית של מערך הקרקע של חמאס שעד עכשיו לא נפגע.
גם ספינות חיל הים שותפות במאמץ האש הזה, שילווה עד לקבלת החלטה, בין אם הפסקת אש ובין אם כניסה קרקעית, שאז המטרות להפצצה יהיו מן הסתם שונות, כאלה שיאפשרו כניסה חלקה יותר (אם כי היא לעולם לא תהיה חלקה), לתוך הרצועה ולמרחבי השיגור.
האם הפסקת אש קרובה? לא ברור אם אכן היא תושג בשעות הקרובות, או שזה ידחה ליממה או שתיים. העניין הוא לנצל את הזמן הזה להמשיך בפגיעות מן האוויר שהן מאוד כואבות לחמאס ולג'יהאד על אף ההצהרות הפומביות כאילו לא ספגו פגיעה ממשית.
אהוד יערי על מה דרוש כדי להשיג הפסקת אש:
בתוך ים המילים המחפות לפעמים על מדבר של מחשבה כמה הערות על מה שמכונה אצלנו "עמוד ענן", וחמאס מכנה מבצע "לבנה משמיים".
יש סיכוי ממשי - לא ודאי - שבסיום הלחימה תתבסס תקופה ממושכת למדי של הפוגה. לא רק בגין עוצמת המהלומות של חיל האוויר, אלא גם בשל לחץ מצרי כבד על חמאס שלא לייצר תבערה.
אין צורך בשום מתווה או שום הסכם בין ישראל חמאס. דרושה רק הבנה על הפסקת אש בשעה מוסכמת ותו לא. ישראל תמשיך להקפיד על רצועת ביטחון מעבר לגדר הגבול. חמאס יצטרף לקבל זאת כעובדה.
גם אם חמאס ידבק בהפוגה, יש סימן שאלה לגבי יכולתו או מוכנותו לאכוף משמעת על הארגונים "הסוררים" ובראשם הג'יהאד האיסלאמי.
ההסכם העיקרי שנדרש כעת הוא בין ישראל למצרים, בערבות אמריקנית. הבנות על פעולה מצרית נמרצת, שלא כבעבר, לטפל בתשתיות הטרור בסיני ולעצור את הברחות הנשק לעזה. אפשר לבצע חסימה כפולה - לאורך תעלת סואץ ועל 14 הקילומטרים של ציר פילדלפי ולהביא להפחתה דרמטית בזליגת הטילים לרצועה.
לישראל צריך להיות אינטרס בהפיכת מעבר רפיח לצינור החיים של הרצועה לרבות כפרוזדור סחר. מהלך כזה ישבית את רוב המנהרות ויחסוך מישראל אחריות לאספקת מצרכים ודלק לעזה דרך ששת המעברים הקיימים.
חמאס חש גאווה על יכולת שיגור הטילים לו, אבל נמצא במצוקה מפני שאיבד כבר כמחצית מכושר הטילים שלו וספג אבדות כבדות ונזקים רציניים למערך הצבאי שלו ולמתקני הממשלה.
פעולה קרקעית תידרש יותר זמן מכפי שנותר לנו להתמיד בלחימה. פשיטות קרקעיות קצרות הן אפשרות, אבל אינן משקפות תפנית דרמטית.
הביקורת על חמאס גוברת בעולם הערבי. עיתונאים בכווית, ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית מרשים לצעמם לצאת נגד שיטת ירי הטילים לנגד ההסלמה שחולל חמאס.
ישראל חייבת לשקול, מיד בתום הבחירות, מהלך של ממש לקראת אבו מאזן בדמות הסדר ביניים נדיב בגדה המערבית, בחסות הנשיא אובמה. אפשר לעשות זאת.
נא לא לחפש "ניצחון" - רק הישגים, וקודם כל - שקט מתמשך.
אודי סגל על הכרעה בין שתי ברירות רעות:
ישראל ניצבת מול צומת הכרעה. מצד אחד המשך המבצע, הרחבתו, גם מהאויר וגם מהקרקע והיענות לדרישת הציבור, גם בדרום, גם בליכוד, ללכת עד הסוף וללמד את חמאס לקח. מנגד, קבלת התנאים להפסקת אש עכשיו ועצירת המבצע רגע לפני שנכנסים לעזה ולא ברור מתי יוצאים ואיך.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל
זאת הכרעה בין שתי ברירות רעות, כמו כל הכרעה מנהיגותית.
האפשרות הראשונה, שמתבצעת בינתיים בשטח, תוך הימנעות ממבצע קרקעי נרחב, נועדה להפעיל לחץ. הלחץ קיים, אבל, החמאס לא מתחנן להפסקת אש, לא נכנע ולא מרים דגל לבן. ספק אם יעשה זאת בכל מקרה. כניסה קרקעית תראה שלנתניהו יש אומץ, והוא לא נרתע אבל, תייצר מיד שתי בעיות.
מה תכלית המבצע? כרגע יש משימות מוגדרות עם קווי התחלה וקוי עצירה אבל המטרה היא לחץ, פגיעה, ועימות, לא מעבר לזה. יעד של שיתוק הירי הוא לא מעשי, הפסקת ההברחות או מיטוט החמאס זאת משימה ארוכת טווח - שתדרוש שהייה של שנה עד שלוש ברצועה.
הלחץ הדיפלומטי על ישראל יגבר, הלגיטמציה תתפוגג, תמונות הורגים רבים של הפלסטינים יסיטו את תשומת הלב , וכבר עושים את זה, מהטבח בסוריה ומהמשך התגרענות אירן, והבחירות ככל הנראה ידחו. אחרי כניסה, לנתניהו ברק וליברמן לא יהיה שום מרחב תמרון ציבורי ישראלי לצאת עם פחות מהפסקת ירי מוחלטת, כניעת חמאס, או מיטוט המשטר. לא בטוח שהצבא מסוגל לספק את היעד המדיני השאפתני הזה.
מצד שני- חמאס חושש מאד מכניסה קרקעית של צה"ל. כל ההישג של הכאילו הכרה בחמאסטן עם ביקורי המנהיגים והטורקי שבכה וראש הממשלה המצרי ילכו לפח.
באפשרות השניה, שקט יענה בשקט. עם הבנות עמומות שכל צד יוכל להציג כרשימת הישגים. החמאס בכל מקרה יכריז על ניצחון. הוא יאמר שהוא ניצח כי הוא הוכיח:
שיגור טילים לגוש דן וירושלים
המשך ירי מאסיבי- על אף הפגיעה במערך הרקטי.
רתיעה ישראלית מהסתבכות קרקעית בעזה, צהל מפחד להכנס.
והכרה דה פאקטו- חמאס מושל בעזה.
ישראל מצידה כבר החלה לשווק את הניצחון אם תופסק האש:
פגיעה בבכירים - בראשם געברי
פגיעה במערך הרקטות ארוכות הטווח אבל לא שיתוק.
ביקורת בינלאומית מועטה.
מצריים החדשה נרתמה לפיוס.
אצלנו יהיו רבים שיחושו החמצה. גם בתוך הממשלה. גם בציבור המצביעים. מצד שני מי כבר יכול לעקוף את נתניהו ברק וליברמן מימין? אבל ברמה המדינית יהיה מי שישאל איפה ההתרברבות ואיפה הביצוע? מה ילמד מזה חמינאי ומה יאמר אובאמה שישראל תדרוש מדיניות תקיפה ועימות צבאי מול אירן. החיים זה לא פיקניק. במיוחד לראש ממשלת ישראל. ההכרעה בקרוב. אבל לא בהכרח היום. הכל נזיל, ונתון למניפולציות.
שר בכיר אמר "איך אני יכול לשלוט במצב הרוח או המורל בתוך הראש של חמאסניק", זאת כנראה הבעיה. המבחן או הפיתרון יהיה אורך ההפוגה. בדיעבד נוכל לקבוע אם זה היה כישלון או הצלחה.
מבצע "עמוד ענן" - כותרות אחרונות:
חמאס מרים ידיים? "די למבצע בעזה"
28 פצועים בפיצוץ באוטובוס בתל אביב
הירי לדרום נמשך; צה"ל תוקף ברצועה