בפברואר 2001 זכה יו"ר הליכוד, אריאל שרון, בבחירות אישיות לראשות הממשלה והחל במלאכת הרכבת הממשלה החדשה. בשיאה של האינתיפאדה השנייה, בשיאו של מעגל הדמים הנורא, יצר שרון חידוש פוליטי: הוא הזמין גם את נציגי המפלגות הערביות לשולחן המו"מ הקואליציוני. כל זה לא הפריע לשרון להיבחר שוב לראשות הממשלה ולהפוך לראש הממשלה הפופולרי ביותר אי פעם בישראל.
המפלגות הערביות אמנם לא הצטרפו לממשלה אבל כאן החל דיאלוג פוליטי מרתק, ובעיקר גלוי, על שיתופי פעולה פרלמנטריים, ששכרו היה תוספות תקציב ותחילת תהליך לתיקון עיוותים ממסדיים ביחס למגזר הערבי. הציבור הערבי נהנה מפירות הנציגות הפוליטית שלו, בלי לוותר על עמדותיו.
אנחנו עדיין רחוקים לדעת מי ירכיב את הממשלה הבאה, אבל ברור שבמצעד המפלגות שיוזמנו למשא ומתן הקואליציוני יבלטו בחסרונן המפלגות הערביות. אלו יישארו מבודדות ולא נספרות, ולו למראית עין, בעת שמתגבשת הקואליציה שתוביל את הפוליטיקה הישראלית שנים קדימה. הציבור הישראלי לא מתעניין בגורל המפלגות "הערביות" (כשם הבלוק בסקרים, שאפילו לא מפריד ביניהן), אז שמנהיגיו יתעניינו?
מצב עניינים זה משקף, את הבידוד הפרלמנטרי של חברי הכנסת ממפלגות אלה בכנסת ישראל. כל זה מוסיף לתחושת הניכור והניתוק הגוברת והולכת של האוכלוסייה הערבית בישראל מן החברה הישראלית. סקר עדכני של "יוזמות קרן אברהם" מגלה כי למעלה מחצי מאזרחי ישראל הערבים לא מאמינים שהצבעה בבחירות הכלליות תשנה את חייהם במשהו. נתון זה משותף למי שמתכוונים להצביע בבחירות ומי שאינם.
עד כאן "עסקים כרגיל" ללא חידוש. האתגר העומד לפתחי יושבי ראש המפלגות הגדולות הוא זה: להכריז כבר כעת כי אם וכאשר יקראו להרכיב ממשלה, יזמנו לשולחן המו"מ גם את המפלגות הערביות ובכך ישקפו את היותם מפלגת שלטון של כ-ו-ל-ם. שהרי אם שרון יכול – אז למה לא?
לגלות את הקלפים
מהלך של הזמנת המפלגות הערביות למשחק הקואליציוני יכול להיראות כמס שפתיים לאנשי שמאל וכ"לא יעלה על הדעת" לאנשי ימין. כך או כך, יש בו פתח, ולא רק סימבולי, להשתלבות אמיתית של קרוב לרבע מאזרחי מדינת ישראל בקביעת סדר היום הפוליטי בבית המשותף. התדיינות כזו, במידה ותהיה רצינית, וגם אם לא תסתיים בכניסת מפלגות ערביות לקואליציה, יכולה להניב הבנה גדולה ומעשית של הצרכים המיוחדים לאוכלוסייה הערבית בישראל ולקדם שיתופי פעולה שמתקיימים באופן רגיל בין ממשלה ואופוזיציה ואינם קיימים במקרה המיוחד של המפלגות הערביות. היא יכולה גם לעודד מנהיגות משותפת חדשה, שתקדם את הדאגה לצרכי האוכלוסייה הערבית ואת ההשתלבות בחברה הישראלית לראש סדר בעדיפויות.
זה הזמן לגילוי קלפים של המפלגות הגדולות, באמירה בהירה: אנחנו רואים במפלגות הערביות מרכיב לגיטימי בדמוקרטיה הישראלית. יש לנו התקדים הנחוץ. בכל מו"מ קואליציוני שנוביל, הן תשותפנה, באורח רציני ואחראי.
אבי דבוש מנהל את תחום התכניות ב"שתיל". אייל ארד הוא הבעלים והמנהל של "ארד תקשורת" ושימש יועץ אסטרטגי לראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון.