העיר שדרות ספגה מכה אנושה ב-7 באוקטובר, ואת תמונות המחבלים המסתובבים ברכבי שטח ברחבי העיר גם הילדים ובני הנוער שהתגוררו בערב שמחת תורה בשדרות לא ישכחו לעולם. חלק גדול מאותם בני נוער מצאו את עצמם מפונים לעיר אילת, שם סמים, אלכוהול וזנות נמצאים עבורם בהישג יד, והיכולת לקחת פנייה לא נכונה בחיים קלה במיוחד.
בתוך שכונת הווילות בשדרות, קיימת היחידה המיוחדת סולטנה, שקמה בעקבות אירועי 7 באוקטובר, עבור נערים שביום אחד בחיים הפכו לנערים בסיכון. אותה הווילה, היא בית להרבה מאוד בני נוער היום. מי שאחראית על היחידה, היא לי קרן, תושבת נתיב העשרה שבערב 7 באוקטובר הייתה אמונה על החינוך לגיל הרך בקיבוץ כפר עזה ומרכז חייה היה בלב ליבה של התופת והטראומה.
"לפעמים אני סופרת את הנרצחים בלילה", סיפרה לי על התחושות מאז השבת השחורה. "20 נרצחים במושב שלי ועוד 70 בכפר עזה - זה היה אירוע מורכב מאוד. כשאני סופרת אותם, לפעמים אני נזכרת בעוד מישהו. זה לא משהו שהמוח האנושי יכול להתמודד איתו. בשבועות הראשונים שכבתי במיטה ובכיתי, עד שמנהל החינוך בשדרות, גיל חדש, הוציא אותי מהמיטה ונתן לי משימה - לאתר את בני הנוער האבודים שפונו לעיר אילת, ולא לשחרר אותם".
אחת הבעיות הקשות שצפו בעקבות 7 באוקטובר, היא ניכור חברתי ובדידות שחלחלה לבני נוער רבים בעיר, שמרגישים מפוחדים לעזוב את ביתם ללא אדם מבוגר. גם היום, עשרה חודשים אחרי אותו יום, מדריכי "סולטנה" יוצאים מספר פעמים בשבוע לאתר נערים ונערות שזקוקים לעזרה, ויש רבים כאלה ששבו לעיר. הלל תורג'מן, תושבת שדרות סיפרה על הפחד לעזוב את הבית ללא ההורים: "פתאום יש חשש שבכל רכב יש מחבלים, זה מפחיד. בלי ההורים שלי מאוד קשה לי לצאת מהבית, אני לרוב לא יוצאת לבד. אבל להגיע לסולטנה זה בסדר".
אחת התופעות המדאיגות שבהן ישנה עלייה דרסטית, היא בהחזקת נשק קר ואמצעים להגנה עצמית כמו סכינים אולרים וגז מדמיע. לי קרן הסבירה ממה נובעת התופעה: "הילדים האלה ראו בעיניהם ב-7 באוקטובר שגם הצבא וגם המשטרה לא היו שם כדי להגן, אז הצורך עלה אצלם". מספר מדאיג שהחל לצמוח בימי הקורונה והפך לבעיה מדאיגה, הוא כמעט 500 תלמידים שלא מגיעים לבית הספר. גם לזה, "סולטנה" מספקת לילדים פתרון. החניך שלומי פורטל סיפר על הקושי להגיע לבית הספר: "לא הלכתי לביה"ס, מבחינה חברתית לא היו לי חברים. רק כשהגעתי לכאן הרגשתי שיש באמת מישהו שאוהב אותי, ואז חזרתי ללכת לבית ספר אחרי שלוש שנים".
חבר הכנסת חילי טרופר, שבעברו ניהל בית ספר וכיום שוכר דירה בעיר שדרות, הגיע לסולטנה על מנת לייעץ למדריכים: "צריך להיזהר עם שיפוטיות כלפי החניכים. כשתלמיד נרדם אצלי בכיתה הייתי מתאכזב ושואל למה הוא לא אחראי. בשלב מאוחר יותר למדתי שעל התלמידים שלי, שעובדים בלילות באולמות אירועים ובשדה התעופה, והבנתי שהם יכולים ללמוד אותי משהו על אחריות".
הקשר האדוק שיש למדריכים ולצוות סולטנה עם החניכים, בא לידי ביטוי בסדנאות, מסעות בשטח וקבוצות תמיכה שונות שבהם החניכים לוקחים חלק. הילה תורג'מן, חניכה בסולטנה, הרעיפה שבחים על המקום שלדבריה הציל אותה: "צריך שאנשים יבינו שסולטנה מצילים בני נוער. כל נער שהגיע לפה, ניצל בזכות המקום הזה, שאפשר לברוח אליו במקום לברוח לדברים שלא נכון לברוח אליהם. כל מי שנכנס בדלת הכניסה לכאן - פתאום עולה לו חיוך".