בתקופה האחרונה אנו עדים לגל של אירועי אלימות חריגים בבתי ספר. משרד החינוך קיים היום (שלישי) דיון דחוף עם מנהלי המחוזות במשרד ובשבוע שעבר הוקדשה שעה בפתח יום הלימודים לשיח עם התלמידים על מניעת אלימות. מנהלי בתי ספר ששוחחו עם N12 העידו על אוזלת היד של המערכת במאבק בתופעה, היעדר פעילויות מניעתיות ועל ניסיונות השתקה - מצד הרשויות וההורים.
אביגיל סאמין, מנהלת תיכון מקיף "אריאל" ויו"ר שותפה בארגון 'מנהיגים', סיפרה: "אלימות בבתי הספר פוגשת אותנו בכל יום. משרד החינוך צריך לתת גיבוי למנהלי בתי הספר ולצערנו כיום אין הגנה מספקת על ההחלטות שלנו. אנחנו פועלים בהתאם לחוזר מנכ"ל שמחייב אותנו לפנות למשטרה".
סאמין טענה שצוותי החינוך נתונים כל העת למערכת לחצים אדירה: "מנהלים עלולים לשלם בתפקידם או בשמם הטוב אם הם פועלים נגד ילד אלים. אנחנו חשופים לאלימות ולניסיונות השתקה מצד הרשויות המקומיות או ההורים. אם רוצים למגר את תופעת האלימות צריך לאפשר יד קשה, להחמיר את הכללים ולתת למנהלי בתי הספר גמישות רבה יותר בטיפול במעשי אלימות. נדרשת הגנה על המנהלים והמורים כאשר הם ניגשים לטפל באירוע אלימות".
בת-חן פלד כהן, מנהלת בית הספר "אשל הנשיא", תיארה גם היא מציאות עגומה בשיחה עם N12: "בבית הספר נחשפנו לשני אירועים לא פשוטים של אלימות. אנחנו נוקטים ביד קשה מאוד. הענישה היא התחנה האחרונה אבל אין מספיק פעולות מניעתיות בתוך מערכת החינוך. לדבר על אלימות אפשר בלי סוף, אבל אין מספיק גורמי טיפול בתוך המערכת. העומס בכיתות גורם ללחץ על מורים שלא מתפנים לתת יחס אישי לכל תלמיד. כשמורה צריך ללמד 38 ילדים בכיתה זה לא דבר פשוט".
לדבריה של בת-חן, חלה עלייה באלימות לאחר מגפת הקורונה: "אנחנו מזהים החמרה באלימות תלמידים מאז החזרה מהקורונה. הסבלנות התקצרה ואנשים הרבה יותר בלחץ. זה מוביל לתגובות קיצוניות ולא פרופורציונליות. יש מעין לגיטימציה לכל העצבים האלה - אם אני עצבני אז מותר לי לשחרר. צריכה להיות כאן מהפכה חברתית - האלימות היא לא רק בבתי הספר. לא יספיק שנדבר עם התלמידים כדי לפתור את הבעיה. כדי למגר את האלימות צריך למנוע אותה - לאפשר רווחה טובה יותר לתלמידים ולמורים, לעבוד בתנאי לחץ מופחתים ולתת יחס אישי".
פיתרון נוסף שמציעה בת-חן הוא התערבות מצד הממשלה: "צריך לקדם חוק שיחייב הורים לתת טיפול לילדים אלימים. ילד אלים שלא מקבל טיפול ימשיך עם האלימות עד המקרה הבא. מי שנוקט באלימות קשה צריך להבין שזה לא נתון לוויכוח, הוא לא ימשיך ללמוד באותו מוסד חינוכי".
מנשה לוי, יו"ר פורום מנהלי בתי-ספר וחבר בארגון 'מנהיגים', אמר ל-N12: "משרד החינוך נרדם בשמירה. הוא לא מגיב ומסתפק בתגובה שבלונית של 'לעצור הכול ולהקדיש שעה לשיחה עם הילדים על אלימות' - ואז חוזרים לסדר היום עד האירוע האלים הבא. זה פשוט עצוב שהמשרד לא יוזם תכנית רב-מערכתית למיגור האלימות. הגיע הזמן שיתעוררו ויבינו שיש כאן אירוע חוזר, גלי אלימות שמחריפים מפעם לפעם בין כותלי בתי הספר".
"כמובן שמשרד החינוך לא יכול לפתור את כל בעיית האלימות בחברה הישראלית אבל בטווח השעות שבו התלמידים נמצאים בבית הספר, הוא חייב לעשות משהו בתחום הזה", הוסיף לוי. "הכתובת על הקיר - לא רחוק היום שבו ילד בתוך בית ספר ייהרג כתוצאה ממעשה אלימות, זה קרוב מתמיד. משרד החינוך לא אמור לדאוג רק לתכנים לימודיים אלא גם לחנך את הילדים כיצד להתנהג".
יואב פרידן, מנהל עירוני א' בתל-אביב, יו"ר משותף ארגון 'מנהיגים', אמר: "החברה הישראלית איבדה את הגבולות. האלימות נמצאת בכל מקום והיא זולגת גם לבתי הספר. משרד החינוך לא מגבה את הצוותים בהתמודדות שלנו מול האלימות. סוגיה שלא מדוברת היא האלימות המופנית כלפי מנהלים ומנהלות בבתי הספר. לא רק אלימות פיזית אלא איומים והפעלת לחצים. בשיחה שניהלנו בפורום מנהלי בתי ספר, אחת המנהלות שיתפה שהיה ירי לכיוונה".
"אין מנהל בית ספר אחד בישראל שלא חווה איומים או הפעלת לחצים באלימות פיזית או משפטית", סיפר פרידן. "איומים בהגשת תביעות, הפצת שקרים ברשתות החברתיות, איומים בהגשת תלונות שקריות, הקלטות סתר אסורות. למשרד החינוך יש מדיניות של שמירה על 'שקט תעשייתי', יש פחד מההורים והמשרד לא רואה את האחריות שלו להצבת גבולות - כך נוצר מצב שאין דין ואין דיין".