ילדים שעוברים חרם לא מחייכים כל כך בקלות, וגם לא סומכים על אנשים זרים. אבל ביום שישי האחרון משהו מזה קרה בכל זאת. הם יצאו למסע עם 60 מתנדבים, שהחליטו לעשות להם טוב. ולהוציא מהם לא מעט חיוכים. את היום הזה ארגנה הקבוצה "ים של חברים" שאותה הקימה שירי קליסברג לוי בעקבות החרם שעברה ביתה. "אנחנו מייצגים את כל הילדים שנמצאים במדינת ישראל ומרגישים לבד", אמרה.
"אימא שלי עושה את כל זה בגלל חוויה לא נעימה שאני עברתי. עברתי חרם, אני לא כל כך אוהבת לדבר על זה", סיפרה מאי, ביתה של קליסברג לוי שהוסיפה על דבריה: "זה לא הסתכם רק בבנות שניסו להרחיק את כל הילדים. פתאום לא להיות מוזמנת לימי הולדת. ואז את מקבלת ילדה שלא רוצה לקום בבוקר, ילדה שלא רוצה ללכת לבית הספר. ואני נשבעתי באותה שנה שאני אעשה הכול כדי לעזור לילדים אחרים שלא יגיעו למקום הזה".
את המסע פתחה קליסברג לוי בשיחת מוטיבציה למשתתפים. "הולך להיות כאן מסע מטורף. כי אף אחד בעולם לא יגיד לכם שאתם פחות שווים! לא יגיד לכם שאתם פחות טובים! כי אתם יפים ואתם מהממים ואתם חכמים וכל אחד טוב פה במשהו", אמרה בהתלהבות.
אחד המשתתפים במסע הוא תלמיד כיתה ז' אריאל יצחק פלאח מקרית מלאכי שסיפר כי עבר "חרם קשה מאוד בכיתה ה' עד ו'". פלאח הסביר כי "חרם קשה מאוד זה חרם שילדים לא רק לא מדברים איתך, אלא גם מציקים לך בהפסקות. הם הורסים לי את הציורים, לפעמים הם גם לוקחים לי את השיעורים שאני מכין, זורקים עליי חול, בוץ. שתביני שהגעתי למצב, הייתי צריך לשחק עם חברים של אח שלי הקטן וזה היה נוראי".
אחת האימהות שהגיעה למסע היא נרי וייכמן שסיפרה על ההתמודדות שלה כהורה לילד מוחרם מול בית הספר. "בעצם כשאתה פונה למערכת ואתה אומר שהילד שלך עובר בריונות - אין עם מי לדבר, הילד ממשיך לקבל ולספוג מכות. ובסופו של דבר, מתוך ייאוש, אתה מגיע למצב שאתה אומר לילד: 'תכה בחזרה'", סיפרה.
וייכמן הסבירה את עצמה: "כשזה הגיע למצב שאיימו על החיים שלו ואמרו לו: 'אתה היום יוצא מבית הספר ואתה מת', פה כבר הגענו למצב שאמרנו: 'או-קיי, מה שאתה רואה – תחזיר'". אימא אחרת, דביר מנצור מקרית ארבע, שיתפה: "אצלי כל יום היא באה ואומרת שלא שיחקו איתה ולא היו איתה. אני נחנקת, הולכת לחדר ונחנקת".
כבר שלוש שנים שביתה בת ה-10 של מנצור במצב הזה, אך האם מתעקשת להשאיר אותה באותו בית ספר. "דווקא כעסו עליי בבית הספר שהתראיינתי, שדיברנו. אמרו לי שהצגתי את בית הספר באור שלילי. חשבנו לאן לעזוב, אם להעזיב אותה בית ספר. מבעיות לא בורחים", הסבירה.
עכשיו כולם יוצאים לחודשיים של חופש גדול, אבל החרם, הוא לא לוקח הפוגה, הוא לא נשאר בגבולות הכיתה. זה הרי קורה גם בווטסאפ או בכל רשת חברתית אחרת, זה קורה גם אחר הצוהריים, בכל יישוב, בכל חברה. אנחנו, ההורים, התפקיד שלנו הוא להתעניין, לשאול, למנוע את החרם הבא.