משרד החינוך פרסם בשבוע שעבר את נתוני הזכאים לתעודת בגרות. מהנתונים עולה כי כל תלמיד שני מסיים את התיכון ללא תעודת בגרות מלאה. נסים (מקס) כהן, סוציולוג חינוכי מפתח שיטת צמצום הפערים המואץ ומנכ"ל עמותת יכולות, אמר היום (שלישי) ל-N12 כי מדובר בנתון "בלתי נתפס". לדבריו: "מרבית התלמידים שאינם זכאים לתעודת בגרות מגיעים מהפריפרייה ומרקע חברתי חלש".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כהן משווה את מערכת החינוך בישראל לעסק ומסביר: "כל תלמיד בישראל עולה כ-20,000 שקל בשנה. דמיינו עסק, שמוצר הדגל שלו מיוצר במשך 12 שנים, דורש השקעה של כ-240 שקל וכל מוצר שני לא היה עומד בתקן והיה נפסל. (כל תלמיד שני לא זכאי לתעודת בגרות) האם סביר שבעל העסק היה מקבל זאת? אני בספק".
"כ-150 אלף תלמידים מתחילים את כיתה א' מידי שנה כשהם מלאי מוטיבציה ותקווה לרכישת דעת", אמר כהן. "הוריהם גם מלאי התרגשות וציפייה אך עבור חלק מהתלמידים, מרביתם מרקע כלכלי חלש, משהו משתבש מהר מאוד".
הוא הסביר כי אותם תלמידים מתקשים, מתחילים לצבור כישלונות לימודיים, חלק מתקשים בקריאה ובכתיבה ולמרות זאת, הם מועלים לכיתות הבאות. "המערכת כמו התלמידים ומרבית ההורים, עדיין נוטה לייחס באופן מוטעה את רצף הכישלונות לנחיתות קוגניטיבית או למשתנים אחרים - חוץ בית ספריים", הסביר.
"כל כישלון נוסף מחזק תפיסה שגויה זו, ובשילוב עם נטייה להרמת ידיים ולהשלמה, נוצר מעגל אכזרי שמוליד ייאוש בלתי נמנע בתלמיד, בהוריו ובמוריו, וגורל התלמיד נחרץ תוך איבוד האמונה בעצמו ובמערכת", טען. "למתקשים אין שבב שליטה על התהליך המייאש, ובהגיעם לתיכון הם לרוב, כאלטרנטיבה, מנותבים למסלולים 'סלחניים', לא רלוונטיים וחסרי אוריינטציה אקדמית המשכית, וכדי ליישב את הפער, לעתים יטענו כי הלימודים בתיכון אינם רלוונטיים לעתידם, ושהם יסתדרו היטב ללא תעודת בגרות".
מנכ"ל עמותת יכולות טען כי הנתון שמצביע על כך שכל תלמיד שני נכשל ואינו זכאי לתעודת בגרות – מעיד על כישלונה של מערכת החינוך. "תעודת הבגרות עדיין מהווה כרטיס כניסה לשוק העבודה, לאקדמיה, ולהשתלבות, וכך אי השוויון והפערים נמשכים", הסביר כהן. "כשצוללים לנבכי שיעורי הזכאות לבגרות בישראל, מזדעזעים מהחפיפה המתמשכת בינם לבין שיוך ורקע חברתי כלכלי".
אז מה ההסבר למתאם שבין ההצלחה בלימודים לבין רמת הכנסה, מקום מגורים, מוצא אתני, דתי או כל שיוך?
כהן דחה בתוקף כל ניסיון לקשר בין הרקע התרבותי לפוטנציאל הקוגניטיבי של התלמיד והסביר: "תנאי הסביבה ורקע התלמידים כגון, קשיים כלכליים ורגשיים והיעדר מודלים לחיקוי - בהחלט ניתנים למענה מספק, במסגרת פעולת בית הספר, תוך ביצוע שינויים והתאמות נדרשות במבנה ובאופן פעולתו המסורתי".
כהן קובע כי תלמיד בישראל יכול להצליח: "הניסיון שלנו עם עשרות אלפי תלמידים בבתי ספר מקיפים, יהודים, בדואים, דרוזים וערבים בפריפריה מוכיח זאת מעל כל ספק". עוד הוא אמר: "תוכנית 'יכולות סטארט', שמתמקדת בתלמידים מתחתית רשימת הציונים ומופעלת על ידי מורי בתי הספר בהכשרה והנחית יכולות, הניבה תוצאות מרהיבות ברצף לאורך שנים: כ-70% זכאים לבגרות".
"התוכנית בפעולתה האמיתית הנכונה והנחושה מקפיצה באופן משמעותי את שיעורי הזכות הבית ספרי עד ל-100%", טען. "כך קרה בפקיעין ובית ג'ן, שני ישובים פריפריאליים במדרג חברתי-כלכלי מהחלשים ביותר ושיעור הזכאים במקומות הללו בשנה שעברה היה הגבוה בישראל: פקיעין 98.7% הגבוה בישראל, ובית ג'ן-96.1%". הוא הוסיף: "לתוכנית יכולות סטארט - מעל 5,000 בוגרים חלקם כיום אקדמאיים, במקצועות חופשיים ופרופסיות".
כהן שהוא גם מפתח שיטת צמצום הפערים המואץ, פירט על תוכנית נוספת שיכולה תת מענה לנתון הנמוך של הזכאי לבגרות: "'יכולות חסם' – מתמקדת בתלמידי י"א ו-יב' שלא יזכו בבגרות בשל כישלון צפוי במקצוע אחד עד שניים. הפעילות מתבצעת על ידי מורי בתי הספר ובהכשרה והנחית יכולות מתמקדת במקצועות החסם ומובילה להצלחה". הוא טען: "לתוכנית יכולות חסם - במדידה רב שנתית מעל 93% הצלחה ומעל 15,000 בוגרים".
לסיום כהן הסביר כי הנתון הנמוך של הזכאים לבגרות קשור למדיניות המערכת ולאופן פעולתה. הוא טען שעבודה שיטתית ונחושה תחת מדיניות וסדרי עדיפויות שמקדמים ערכים של שוויון הזדמנויות ומימוש ההון האנושי יובילו לתיקון במערכת החינוך. "כל תלמיד יכול להצליח וכל בית ספר ורשות מקומית יכולים לעשות זאת", הוסיף.
עמותת יכולות בראשות גיל שוויד, נוסדה על ידי קרן רש"י וכיום היא עמותה עצמאית. העמותה פועלת בשיתוף משרד החינוך בבתי ספר בפריפריה הגאו חברתית עם אלפי תלמידים וצוותי בתי ספר מכל המגזרים, במטרה לשפר הישגים ולהעלות את שיעורי הזכאים לבגרות, לצמצם נשירה סמויה וגלויה, ולהקנות לצוותי הלמידה רכיבי פעולה פדגוגיים ודידקטיים מותאמים, תוך סיוע במשאבים פילנטרופיים מישראל ומחו"ל.