מול הצעת ההחלטה שהניחה ירדן על שולחן מועצת הביטחון, יש לנתניהו שתי דרכי פעולה אפשריות: האחת - להמתין שהפלסטינים ייכשלו במאמציהם לגייס רוב של תשעה קולות, או שיוטל הווטו האמריקני. הדרך השנייה - להציג טיוטה של הצעת החלטה נגדית ישראלית, רצוי בשיתוף מדינות אחרות, כמו אוסטרליה וקנדה, וכך להוביל לתהליך של חיפושי פשרה דיפלומטית בין שני הנוסחים. זו הדרך העדיפה!
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
תזכורת: התקשורת העברית התעלמה, למיטב ידיעתי, מן התיקונים שהסכים אבו-מאזן להכניס בטיוטה המקורית שאנשיו שיווקו עד לאחרונה. כך, למשל, במקום לדבר על "ירושלים המזרחית" כבירת המדינה הפלסטינית, סוכם לבסוף עם הצרפתים לומר שירושלים תהיה בירת שתי המדינות. כלומר: הפלסטינים נסוגו מהתביעה שמזרח העיר כולה - ובמשתמע מכך גם השכונות היהודיות - תהיה בידי המדינה הפלסטינית.
ישראל יכולה להרשות לעצמה להעמיד למיקוח נוסח, שיתווה את העקרונות המוכרים שלה להסדר שיוביל לשתי מדינות לשני עמים: חילופי שטחים, סידורי ביטחון, תיאום כלכלי ועוד.
איך יגיב אבו מאזן להצעה?
בצד זה נתניהו יכול להציע משא ומתן ישיר - במקום ועידה בינלאומית כרצון הפלסטינים - עם תאריך יעד מומלץ לסיומו בעוד שנתיים-שלוש. הצעה כזו חייבת להדגיש את העיקרון (הכלול בהצעת ההחלטה הירדנית) שדרוש פיתרון מוסכם לסוגיית הפליטים.
ובאשר לירושלים, יכולה ישראל להציע חידוש: משאל עם בין תושבי חלקי העיר שמעבר לקווי 1967. אחר כך יתווכחו האם גם היהודים ברמות, פסגת זאב וגילה רשאים להצביע או רק תושבי השכונות הערביות.
הצפי שלי הוא שהרשות הפלסטינית תזדעק נגד הרעיון הזה - גם להם ידוע היטב שרוב ערביי מזרח ירושלים לא יוותרו על התעודה הכחולה, קל וחומר על הסיכוי לתעודת זהות ישראלית. כמאן יהיה קל פי כמה לנהל את המערכה המדינית.