הכנסת ה-20 כבר שברה את שיאי הנטישה של הפרלמנט הישראלי - 27 חברי כנסת מתוך 120 בחרו עד כה לוותר על הזכות לכהן בה אחרי שכבר נבחרו, יותר משישית מהפרלמנט. בממוצע, כול 82 יום פורש חבר כנסת - שיא שלילי של כל הזמנים. בכנסת הקודמת לדוגמא היו רק שמונה פורשים, ובכנסת ה-15, שיאנית הפרישות עד כה, 20 ח"כים פרשו. אז מה גורם לחברי הכנסת לעזוב תפקיד נחשק עם משכורת מכובדת שעבדו כל כך קשה להיבחר אליו?
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
ארבעה ח"כים עזבו בגלל חשיפת פרשות מביכות, אחד - דוד אזולאי - פרש מסיבות בריאות ו-11 התפטרו לטובת תפקיד טוב יותר בגלל שינויים פוליטיים או מסיבות אידיאולוגיות. 11 עזבו בגלל החוק הנורבגי או הסכמי רוטציה.
מהנתונים שאסף ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה עולה שגם אם מפחיתים את מספר חברי הכנסת שפרשו מאילוצים טכניים כמו החוק הנורבגי, הכנסת הזו היא עדיין שיאנית ההתפטרויות בפער ניכר.
מה יכולות להיות הסיבות לגלי הפרישות?
1. ריכוזיות הממשלה - חברי כנסת רבים, בעיקר מהאופוזיציה אבל לא רק, מרגישים שהם לא מצליחים להשפיע ומעדיפים להתנסות במקומות אחרים.
2. הביקורת התקשורתית והציבורית - הפוליטיקאים היום חשופים יותר מבעבר, חוטפים קיתונות של בוז ברשת וחלק גם נאלצו לעזוב בעקבות פרסומים מביכים שהיו שם או באמצעי התקשורת.
3. כול הסקרים מראים שיש ירידה במעמד חברי הכנסת - פחות קופצים למים הפוליטיים מלכתחילה, ואחרים שכבר עשו זאת יוצאים מהם מהר משחשבו.