עצירת המימון לאונר"א על ידי ממשל טראמפ העלתה שאלות רבות בנוגע לעתיד. במערכת הביטחון הזהירו מפני התחממות ומדינות המערב הודיעו שיעזרו במימון, אבל העתיד של סוכנות הפליטים הפלסטינים של האו"ם נמצא בסכנה וכך גם החלום של הפלסטינים למימוש זכות השיבה על חורבות ישראל.
מה צופן העתיד של אונר"א?
מנכ"ל אונר"א, פייר קראנטוהל, פרסם היום (ראשון) מכתב גלוי לעובדי הסוכנות ולפליטים הפלסטינים ובו הוא מתחייב להמשיך להפעיל את כל השירותים שארגונו מושיט ליותר מחמישה מיליון פליטים פלסטינים - חרף הפסקת הסיוע האמריקני בסך 365 מיליון דולר לשנה - שהיווה כשליש מתקציב הסוכנות. כבר כעת נמצא הסוכנות בגרעון של לא פחות מ-200 מיליון דולר.
בעזרת ירדן, המנכ"ל מתכנן לערוך החודש מבצע לגיוס כספים נוספים מהמדינות התורמות. אונר"א והפלסטינים מתכוונים להיאבק בחריקת שיניים על המשך קיומה של הסוכנות במתכונת הנוכחית. אין זו משימה פשוטה כלל וכלל. ממשל טראמפ קיבל את החלטתו לאכוף את שינוי המנדט, שלפיו פועלת הסוכנות, כך שלכל היותר יוכלו פחות מחצי מיליון פלסטינים ליהנות משירותי בריאות, חינוך, אספקת מזון וכולי.
למה מדינות ערב לא מתערבות?
הקושי של אונר"א להתמיד בדרכה הנוכחית נובע מהעובדה שגם מדינות המפרץ הפרסי אינן ששות לקחת על עצמן את העול הזה, בשעה שיחסיהן עם הרשות הפלסטינית וגם עם חמאס רחוקים מלהיות לבביים. סעודיה ואיחוד האמירויות, כמו גם יריבתן קטר, אינן להוטות לעימות עם ממשל טראמפ בסוגייה שמבחינתן היא משנית. הצעד הבא של האמריקנים יהיה להציע את המיליונים שנמנעו מאונר"א לארגונים אחרים: בתי ספר, שירותים סוציאלים, מרפאות ובתי חולים שלא באמצעות הסוכנות.
מי יתפוס את המקום של אונר"א?
בשלב הראשון יהיה כנראה בלתי אפשרי למצוא גרמים רציניים שיעוטו לקבל את הכסף במקום אונר"א, אבל בהמשך, כך מאמינים בוושינגטון, הצרכים הם אלה שיכתיבו את ההתנהגות. לפי התוכנית של ה"מידל איסט פורום", המכון האמרייקני בפילדלפיה שניהל את הקמפיין נגד אונר"א, השלב השלישי אמור להיות חתירה לשינוי המנדט של הסוכנות באמצעות תיקון ההגדרה של "מיהו פליט".
ב-8 באוגוסט מסרו אנשי המכון ובראשם פרופסור דניאל פייפס וגרג רומן את המתווה שעיבדו למשרד החוץ האמריקני ובו החישוב כי רק חצי מיליון פלסטינים ראויים להיחשב פליטים, מתוכם רק 20 אלף מחוץ לתחומי הגדה המערבית ורצועת עזה.
העברת תיקון כזה באו"ם אף היא תדרוש זמן רב, אבל בינתיים, כך רוצים להאמין האמריקנים, ילכו ויאזלו כוחותיה של אונר"א שממילא כבר מתכננת שורה של קיצוצים.
מה רוצים האמריקנים להשיג?
בקצה הדרך המהלך של טראמפ מכוון להביא לכך שאת השירותים שמספקת אונר"א ייקחו לידיהן ממשלות ירדן, הרשות הפלסטינית ולבנון, אלא שעד כה סירב המלך עבדאללה אפילו לשקול את ההצעה הזו שהגיש לו ג'רד קושנר.
מה המשמעות מבחינת ישראל?
מבחינת ישראל זו התחלה של קרב ממושך לכיווץ שאלת הפליטים הפלסטינים והחזרתה למימדים סבירים. צריך יהיה לגייס תמיכה רחבה לרעיון שבבסיס יוזמת טראמפ, ולא תהיה זו מלאכה קלה, אלא שטוב שהמאבק יתחיל עכשיו מאשר בעוד כמה שנים, כאשר באונר"א יספרו לא 5.5 אלא 7 מיליון ויותר פליטים פלסטינים.
מה משמעות המהלך מבחינת הפלסטינים?
מבחינת הפלסטינים זו כבר מלחמה על "זכות השיבה", בסיס הערך המרכזי של הלאומיות הפלסטינית. משכך הם צפויים להתחפר בעמדתם הנוכחית ולנהל מסעות תעמולה בגנות השינויים באונר"א. לעת הזו אין תמיכה נלהבת בעמדתם גם במדינות ערב, וגם במערב אירופה - עם כל האיבה לטראמפ -אין הממשלות יוצאות מכליהן כדי לשלם את הסכומים שחדלו לזרום מוושינגטון, זו אם כן מערכה ארוכה אבל חשובה מאוד.
החלום שטופח בישראל בשנות החמישים של המאה שעברה כי בעיית הפליטים הפלסטינים תדעך ותצטמק לעיתה - התבדה - שעל כן הכרחי לנסות לכווץ אותה בכוח.
האם צריך לחשוש מאזהרות מערכת הביטחון?
לאזהרות של מערכת הביטחון מפני סכנת רתיחה בשל המהלך האמריקני אין כרגע שום סימוכין בשטח. אין זה תפקידם של אלופי צה"ל לגונן על אונר"א או לבצע שירותי בלדרות מטעמה. מעבר לשאלה מה יעשו הפלסטינים מחר, יש שאלה חשובה פי כמה והיא: מה יקרה במורד הדרך בעוד שנים ספורות.
בלי אונר"א מצבנו יהיה טוב יותר מאשר עם סוכנות בינלאומית שמטפחת את החלום של מימוש זכות השיבה על חורבות ישראל. גם אלופים צריכים להבין שבהרבה מקרים מוטב להקדים את העימות במקום לדחות אותו.