"חוק הגיוס" מודל 2018 הוא פחות משחק על הפרטים, שכעת נידונים בין ליברמן לחרדים, אלא על הזמן שהחרדים מצליחים להרוויח. בואו נראה מה קרה על ציר הזמן עד כה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בשנת 1998, אחרי 50 שנים שההסדר של הפטור הגורף על שירות בני ישיבות עובד, בג"ץ קובע שאי אפשר להעניק פטור גורף ושזה לא חוקי. שנה לאחר מכן, מוקמת ועדת טל שיושבת ומנסחת את החוק שמאושר בשנת 2002. בכך "חוק טל" נכנס לתוקף.
10 שנים החוק עובד וב-2012 בג"ץ מחליט לבטל אותו. שנתיים לאחר מכן נחקק "חוק השוויון בנטל" של ממשלת נתניהו-לפיד-בנט. ב-2015 מתחלפת ממשלה ואיתה מתחלף החוק כשהחרדים מגישים את הגרסה שלהם.
עוד שנתיים חולפות ובג"ץ מבטל את "חוק טל" ב-2017 והנה הגענו עד הלום, ל-2018, לחוק הגיוס החדש שנמצא עכשיו על הפרק. וגם לגביו, בכלל לא ידוע מתי תושלם חקיקתו. אחת ההצעות שכרגע מונחות על השולחן אצל הסיעות החרדיות הוא לבקש מבג"ץ ארכה של 6-9 חודשים כדי לנסח את החוק החדש, שמי יודע מתי יבוטל.
שאלת השאלות כרגע היא מה יהיה אורך חיי המדף של חוק הגיוס הנוכחי. עובדה שאולי מתעלמים ממנה היא שהמשא ומתן לגבי החוק הוא לא רק פוליטי. אין שום נוסח שמועצת גדולי התורה יכולה לחתום עליו וששופטי בג"ץ יאשרו. מה שבעיני השופטים מספק, בעיני הרבנים הוא גזירת שמד. מה שבעיני הרבנים ראוי, בעיני בג"ץ פוגע בעיקרון השוויון.
לכן, כל המשחק הוא כמה זמן מצליחים להרוויח. זו האסטרטגיה החרדית. זו לא איזו כרוניקה מקרית. 20 השנים האחרונות מסמלות כרוניקה מתוכננת מראש של ההנהגה החרדית.
כעת מתקיים דיון פנימי בתוך הרחוב החרדי: האם להכניס שינויים מינוריים שיאפשרו לחוק להחזיק מעמד יותר זמן, או ללכת על שינוי יותר דרסטי ולקחת את הסיכון שבג"ץ ימהר לפסול את החוק. המשחק הוא לא על פרטי החוק, אלא כמה זמן החרדים קונים בדרך לחוק הבא.