למן הרגע הראשון הטריד אותי האופן שבו התנהלה ממשלת ישראל מול חוק השואה הפולני. בארגז הכלים הדיפלומטי מצויים כלים רבים שבהם יכולה הייתה מדינת ישראל, המדינה היהודית, כפי שראש הממשלה נתניהו מתעקש שיקראו לה, להשתמש כדי להביע את שאט הנפש שאמורה הייתה לחוש נוכח החקיקה של ממשלת הימין בפולין, שהטילה עונש מאסר על מי שטען שהעם הפולני היה מעורב בפשעי הנאצים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
זה שנים ארוכות שהפולנים מתכחשים לחלקם בתהליך ההשמדה של היהודים בארצם, שמים עצמם לצד הקורבנות היהודים והופכים קורבנות בעצמם. היסטוריונים פולנים שטענו, חקרו והוכיחו שהפולנים בגדו, הסגירו ורצחו יהודים מבחירה - נרדפו. היו שלפני שנים נאלצו להגר ממולדתם כדי להישאר נאמנים לעמדתם מבוססת המחקר. מדינת ישראל שתקה.
בתחילת השנה חידדה ממשלתו של ראש ממשלת פולין המכהן מתאוש מורביצקי את שיניו של ״חוק מכון הזיכרון הלאומי״, הוסיפה הגדרה של שורת ביטויים אסורים והגדילה לעשות כשקבעה עונש מאסר בפועל על מי שמפר את הוראות החוק. ראש ממשלת ישראל נתניהו בחר שלא להתעמת עם הממשלה הלאומנית בפולין אלא לדון אתה בהכנסת שינויים בחוק ולקיים משא ומתן. לשם כך מינה את מי שהיה ראש המועצה לביטחון לאומי בפועל הפרופסור יעקב נגל ואת עורך הדין יוסי צ׳כנובר.
כששאלתי את פרופסור נגל מה היו ההנחיות שקיבלו מראש הממשלה כשיצאו לדרך, מה היו היעדים שהציב בפניהם נתניהו, התעקש שהדרישה הייתה אך ורק להביא לשינוי הסעיפים הבעייתיים שנוספו לאחרונה לחוק. המטרה הזו הושגה אבל התמורה שקיבל מורביצקי היא ניסוח הצהרה משותפת לו ולראש הממשלה נתניהו, שבעיני רבים, ובכלל זה הסמכות הלאומית העליונה לחקר השואה - יד ושם, מקבל את הנרטיב הפולני באשר לחלקם של הפולנים בפשעי הנאצים, או היעדר חלקם, ובוגד בזכר היהודים שנרצחו.
היו שחשבו שבעקבות הביקורת, על ראש הממשלה לחזור בו מההסכם ומההצהרה המשותפת. היו שראו בכך עוד מקרה של הדרך הקלוקלת שבה מנהל בנימין נתניהו את לשכת ראש הממשלה. בשיא הסערה אמר לי פרופסור נגל שההסכם טוב, עונה על הדרישות שהציב ראש הממשלה, ואת הביקורת של ההיסטוריונים ייחס ל"מאבקי כוח". השתכנעתי שלא מדובר בהתנהלות כאוטית, נטולת מחשבה, אלא במהלך שקול ומתוכנן, אסטרטגי.
בלשכת נתניהו הכחישו בסוף השבוע אמירה שלפיה ראש הממשלה מבקש לטפח את קשריו עם הממשלות הלאומניות ה"סוררות" באיחוד האירופי כחלק מהאסטרטגיה שהציב לעצמו - לבטל את הרוב האוטומטי נגד מדינת ישראל. לשם כך הוא מוכן להתפשר ולקבל גם מרכיבים מסוימים בנרטיב הפולני. היו שהשוו זאת לדויד בן גוריון, שחתם על הסכם השילומים, השוואה שאני דוחה מכל וכל שכן גרמניה המערבית לא התכחשה לאחריותה. היא ביקשה לקנות בכסף כפרה ומחילה אך לא את שיכתוב ההיסטוריה.
נוכח הביקורת שהושמעה נגד נתניהו על כך שתמורת הישגים מדיניים הוא סוחר בזכר היהודים שנרצחו יצא אחד מעוקביי בטוויטר נגד הצביעות של מי שמוכן להתפשר על חלקים מירושלים תמורת הישגים מדיניים ראויים בעיניו ומבלי להסס תוקף את נתניהו על כך שהוא מוכן ללוש את הזיכרון ההיסטורי, כפי שמבקשים הפולנים, תמורת מה שנראה כביסוס מעמדה של ירושלים המאוחדת כבירת ישראל, הפחתת הלחץ המדיני על ישראל ואולי העברת עוד שגרירות אחת מתל אביב לבירת הנצח המאוחדת.
לוותר על חלקים מירושלים זה בסדר, ולחתום לפולנים על הצהרה זו בגידה? הרי כמאמר שירו של אביגדור המאירי "אלפי דורות חלמנו עלי..". ההמנון הלאומי מדבר על הכמיהה לארץ ציון-ירושלים. ההערה הזו ראויה למחשבה והיא מוכיחה עד כמה ההוויה היהודית מורכבת, וכמוה הישראלית. עד כמה דרושה מלאכת מחשבת כדי להבטיח את השאיפה לשוב ולהיות עם חופשי בארצנו.