סבב האלימות הזה יסתיים איכשהו מתישהו. הכתובת הייתה על הקיר כבר כמה חודשים. מרגע שחמאס הוביל את צעדות השיבה ובהמשך את בלוני התבערה, היה ברור שבנקודת זמן מסוימת לא יהיה אפשר להמשיך במדיניות של הבלגה מתוך איזושהי תקווה שזה יסתיים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
ראשי צה״ל אותתו בתקופה האחרונה כי הסבלנות הולכת ואוזלת וסבב אלים נוסף בפתח, הגם שאיש אינו רוצה בו. היחידות הרלוונטיות השלימו את האימונים, התוכניות הושלמו - הכל בעצם מוכן.
אז אם שני הצדדים מצהירים שהם לא מעוניינים בהסלמה, איך הגענו בכל זאת לנקודה הזאת? המצב בעזה קשה מאוד - אבטלה גואה, תשתיות אזרחיות כמו ביוב מים וחשמל מרוסקות, אבו מאזן מקשה עוד ולא מעביר כספים וכל זה ברקע להבנת הרצון של חמאס להסלים את המצב. חמאס נדחק להפגין פעלתנות, שאם לא כן המצוקות שאזרחי רצועת עזה סובלים מהם יובילו את הזעם אליו. זה אחד ההסברים שאני שומע מפי גורמי ביטחון שמנסים גם כן להבין את כל המהלך הגדול הזה שנמשך כבר כמה חודשים.
ועל אף כל הדברים הללו, נכון לעצור רגע ולחשוב האם זו הסלמה בלתי נמנעת, והאם המדיניות שנקטה ישראל בחודשים ובשנים האחרונות הייתה מדיניות נכונה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כתב כבר לפני שנים ספר שבו ניתח את הדרך הנכונה להילחם בטרור. מסקנתו הייתה שצריך להפריד בין הטרור ובין האזרחים שמתוכם הוא צומח. פרושו של דבר הוא שללכת רק בדרך של מכות צבאיות זה לא מספיק. במקביל צריך להפעיל מול רצועת עזה מערך שלם של סיוע כלכלי-אזרחי כדי לפתור חלק מהמצוקות וליצור בצד השני גם מחירי הפסד - כי כשאין מה להפסיד יש עפיפון תבערה ולא יותר.
פעם אחר פעם הציעה מערכת הביטחון לנקוט בשורה של צעדים אזרחיים - מקבלת פועלים מעזה לעבודה בישראל, דרך שיקום מערכות כלכליות כאלו ואחרות ובכל פעם זה נדחה. מעגל הקסמים נראה כך: כאשר יורים אף אחד לא יפעיל מערכת אזרחית מקלה כזאת. כאשר שקט, אף אחד לא מוכן להתאמץ עבור הדבר הזה שהרי יש שקט.
מומלץ לראש הממשלה לקרוא את הספר שהוא עצמו כתב לפני שנים רבות. ההיגיון נשאר אותו ההיגיון וגם עכשיו בתום הירי הזה צריך לחזור ולבחון דרכים להקלות כלכליות אזרחיות. בצה״ל משוכנעים שזה נכס ביטחוני של ממש ולא רק נכס הומיניטרי.