כבר לפני חודשים אחדים נפלה ההחלטה בזרוע הצבאית של חמאס כי מוטב לתנועה לוותר על ניהול הממשל האזרחי ברצועת עזה כדי לקדם את חלומם של מוחמד דף ויחיא סינוואר להפוך את חמאס "לחיזבאללה של רצועת עזה".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
המגמה הזו נתמכת על ידי אירן, וכך יעץ גם חסן נסראללה לש'יח סלאח ערורי, האחראי לפעילות חמאס בגדה המערבית בפגישתם האחרונה בבירות. יש בצמרת חמאס כאלו שאינם מאושרים ממהלך כזה - אבל חייבים לזכור, שעוד בראשית השנה הצהיר היו"ר לשעבר של הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל בנאום שלא זכה לתשומת לב גדולה בקטר, כי חמאס שגה כשהשתלט ב-2007 על רצועת עזה, ושמר לעצמו בלעדיות בשליטה ברצועה.
חמאס אינו רואה יתרון בהמשך הנשיאה באחריות להספקת שירותים לאוכלוסייה, שמצבה הכלכלי הולך ומחמיר, ואין לו רצון להמשיך לנהל עשרות אלפי פקידים ולחיות בתוך המצור שהפעיל הגנרל א-סיסי על הרצועה. מבחינתם, מוטב לחמאס להתרכז בבניין הכוח הצבאי, ולהשאיר בידיו רק את המשטרה ומנגנון ביטחון הפנים, כדי למנוע התחזקות של יריביו הפוליטיים. על כן, התיר חמאס בשבועות האחרונים דריסת רגל לאנשיו של בכיר הפת"ח מחמד דחלאן ברצועה, בעיקר בפעילות סוציאלית במחנות הפליטים, ועכשיו החמאס מוכן להניח לאבו-מאזן - אם ירצה - לקחת לידיו את ניהול הממשל האזרחי ברצועה.
אבו מאזן עצמו איננו מתלהב מהרעיון, משום שכבר אמר כי אינו שש לשמש "קבלן משנה" של החמאס ולשאת באחריות לאוכלוסייה, בעוד חמאס נשאר השליט האמתי ברצועה. הלחץ המצרי על אבו מאזן לשגר את אנשיו לעזה מאלץ אותו להיכנס למו"מ עם חמאס, אבל התוצאה איננה ידועה מראש.
בינתיים, מרוויח החמאס הפשרה ביחסיו עם מצרים, עד כדי הרחבת שיתוף הפעולה נגד דאע"ש בסיני והגדלת מספר השעות שבהן פתוח מסוף רפיח למעבר. אבו מאזן נקלע למצוקה משום שאינו רוצה להיראות כסרבן פיוס. ומה עם ישראל? כמו שקורה בגזרות אחרות, גם כאן, ישראל נשארת מן הצד בלא לנסות להשפיע על כיוון ההתפתחות.