הטרוריסטים היהודים שהציתו את הבית בכפר דומא, רצחו את עלי דוואבשה בן השנה ופגעו אנושות בבני משפחתו, עשו מעשה טרור לכל דבר. אבל מעבר לסערה הישראלית שהגבירה את החום הפנימי ויצרה תגובות קשות בכל המערכת הפוליטית, צריך לומר שהאנשים האלה תקעו סכין בגב, בעיקר לציבור היהודי בשטחים - המתנחלים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
המעשה שלהם הוא סכין בגב מפעל ההתיישבות. והסיבה פשוטה - הימין האידיאולוגי בישראל, האנשים שמתיישבים ברחבי הארץ ומאמינים בצדקת הדרך של הקמת התנחלויות ומאחזים, מאמינים שבסופו של דבר המהלך הזה אמור, עם כל הבעיות המשוכות והתכניות המדיניות בעולם, להוביל לכך שיהודה ושומרון יישארו בשליטת ישראל, חלק בלתי נפרד מהמדינה.
ואז תשלוט התפיסה האידיאולוגית של הימין, של הקצה הכי ימני במפה שמיוצג על ידי אנשים כמו קרוליין גליק מהג'רוזלם פוסט, על ידי ציפי חוטובלי לפני שמונתה להיות סגנית שר החוץ ועל ידי רובי ריבלין לפני שהיה לנשיא המדינה והחליט לשמור על עמימות קונסטרוקטיבית ועל ממלכתיות ראויה. התפיסה שאומרת שמדינת ישראל תהיה מהים עד הנהר.
דו קיום או הפרדה?
לפי החזון הזה, האזרחים הערבים תושבי השטחים יהיו אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל הגדולה. לדברי אלה שמחמירים פחות, ואת הנציגות הפוליטית שלהם אפשר למצוא בדמותו של נפתלי בנט מהבית היהודי, ישראל תשתלט על רוב השטח, ועל מיעוטו, זה שכבר נמסר לפלסטינים, תהיה אוטונומיה חיה ובועטת שבה יחיו אזרחים פלסטינים שיהיו להם את כל הזכויות במסגרת הרשות הפלסטינית.
אלה גם אלה, אנשי הימין כולם, צריכים להוכיח מדי יום, לישראלים, לעצמם ובעיקר לעולם, שהחיים הכי טובים והכי פשוטים הם החיים בדו קיום, כלומר ערבים ויהודים זה לצד זה. שתי קהילות נפרדות, עם תרבות שונה, עם דת שונה, עם נרטיב שונה, אבל יכולות לחיות זו לצד זו.
הרי זה הטיעון המרכזי של המתנחלים עד היום. "תראו את אזורי התעשייה", הם אומרים. "בברקן, במעלה אדומים, שם עובדים ערבים ויהודים שכם אל שכם. אנחנו לא מחרימים את הערבים, אנחנו לא שונאים את הערבים, אנחנו עובדים יחד עם הערבים". קחו לדוגמא את רמי לוי בגוש עציון. מה הטיעון המרכזי? הנה, דו קיום אמיתי זה לא בתל אביב אלא בצומת הגוש, שבה אישה ערבייה פלסטינית קונה עגבניות, מלפפון וסולת לצידה של אישה יהודייה שקונה בדיוק את אותם מצרכים לקראת החג.
לכן מעשה הטרור הנורא הוא סכין בגב ההתיישבות וסכין בגב המתנחלים. שוב מופנה הזרקור אל העובדה ששתי קהילות מנותקות כל כך, שונאות כל כך, עם נרטיב שונה כל כך, אולי לא יכולות לחיות אף פעם זו לצד זו. שרק הפרדה, שבה תהיה מדינה אחת ליהודים או לרוב היהודים, ומדינה שנייה לפלסטינים או לרוב הפלסטינים המוסלמים, רק ההפרדה הזו יכולה אולי לייצר מצב שיביא להסדר ואולי בעתיד הרחוק הרחוק לשלום.
כששני טרוריסטים יהודים שורפים בית על אנשיו, הם עושים בדיוק את מה שהמחבל שרצח בסכין את בני משפחת פוגל באיתמר עשה. הם חותכים ותוקעים סכין בגב התחושה שאפשר לחיות ביחד בשטחים אחרי כל מאות ואלפי שעות ההסתה ההדדית, השנאה והשטנה, והתחושה של הפחד של כל אחת מהקהילות שהאחרת רק רוצה להשתלט עליה, לגרש אותה ולהשמיד אותה. לכן הרצח הזה, חוץ מהעובדה שמדובר בדבר מזוויע ונורא, פוגע במטרה העיקרית של הימין בישראל.