התקיפה הלילה הייתה נקודתית, מדודה, וחסרת משמעות מעשית. למעשה, טראמפ ממשיך במה שכונה דוקטרינת אובמה, כלומר, בראש ובראשונה הוא משאיר את סוריה לרוסיה. פוטין יכול להמשיך לעשות ברוסיה כפי שהוא מבין ואסד יכול להמשיך לטבוח בבני עמו ככל שיחפוץ - ככל שהדבר לא כרוך בשימוש בנשק כימי.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אובמה לא השתמש בכוח צבאי כשאסד חצה את הקו האדום, אבל באמצעים מדיניים, הצליח להוציא מסוריה כמויות גדולות ביותר של נשק כימי. טראמפ באותה הדרך, אך באמצעים אחרים מונע היום מאסד את היכולת לשקם את האמצעים שנלקחו ממנו בתקופת אובמה, לפחות לזמן מה.
נקודה שראויה לציון בהקשר הזה היא הקואליציה שטראמפ הצליח לבנות. צריך לזכור, טראמפ מתנהל עכשיו בלי מזכיר מדינה, משום שטילרסון עזב ופומפאו עדיין לא מתפקד, טילרסון השאיר אחריו אדמה חרוכה במחלקת המדינה רבה כשבכירים ודיפלומטים עזבו או פוטרו. במקביל, היועץ החדש לביטחון לאומי ג'ון בולטון, נכנס לתפקידו רק בתחילת השבוע שעבר וכבר החל בתהליך של "טיהור" משלו. המשמעות היא שטראמפ נמצא ללא סביבה תומכת. מכיוון שכך, ההישג הדיפלומטי מרשים במיוחד.
ההישג המרשים התאפשר בין השאר בשל העובדה שבריטניה רואה עצמה פגועה מהתרת רסן רוסית על אדמתה, בכל מה שקשור להתנקשות במרגל הסובייטי לשעבר. הצרפתים מצד שני רגישים במיוחד לשימוש בנשק כימי מאז קרב 'ורדן' במלחמת העולם הראשונה, כשבמקביל שהנשיא מקרון מנסה לבסס את עצמו כמנהיג לאומי ובין לאומי משפיע.
מילה נוספת על התגובה הטורקית, שגם היא מופת של הליכה על הסף: הטורקים שנאלצים להשלים עם שלטונו של אסד בשל נחיצות הקשרים עם רוסיה, בירכו על המתקפה המדודה של הקואליציה בסוריה, ובכך גם באו חשבון עם אסד, גם שמרו על קשרים עם ארצות הברית, וגם לא הסתבכו עם הרוסים.
בסוריה עצמה, מה שהיה - הוא שיהיה - עד הפעם הבאה.