שר האוצר כחלון הבהיר אמש (שלישי) כי מבחינתו אין בעיה לחוקק את פסקת ההתגברות יחד עם חוק גירוש למבקשי המקלט, כפי שדרש נתניהו. אך מי שתוהה כיצד שינה כחלון את עמדתו ביחס לחקיקה שפוגעת בזכויות בית המשפט העליון, צריך לרענן את הזיכרון.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
משה כחלון ליהק את עצמו, או לוהק תלוי את מי שואלים, לתפקיד מגן בית המשפט העליון. אבל כבר בקיץ האחרון הוא חזר בו מהתחייבותו למנוע חקיקה של פסקת ההתגברות. לפי פסקה זו אם חוק מסוים נפסל על ידי בית המשפט ניתן לחוקק פסיקה מחודשת של החוק.
באוגוסט האחרון הייתה פסיקה בנושא המסתננים שקבעה שמדינת ישראל לא יכולה לכלוא אותם במתקני כליאה כשברקע אין תכנית של גירוש או העברה בהסכמה למדינה אחרת. בכך קבע בית המשפט שהמדינה לא יכולה למרר את חיי המסתננים ולגרום להם לעזוב על ידי כליאה בלתי מוגבלת.
כבר אז כחלון היה בעד לחוקק את החוק הזה ומשום מה, על אף שחלפו שבעה חודשים וישנה הסכמה של 67 ח"כים, החוק טרם חוקק. זאת ככל הנראה משום שלממשלת ישראל היו דברים דחופים יותר להתעסק בהם. כל זה מעלה את החשד שכל הסיפור של היממה האחרונה הוא בכלל לא דיון על פסקת ההתגברות אלא ניסיון למיצוב מחדש של מפלגות כל המפלגות בימין.
ראש הממשלה נקלע לעמדה נדירה ובעייתית מאוד מבחינתו. ציבור התומכים שלו אימץ את עמדות יריביו ונתניהו "נמעך" בין הלחץ מהפייסבוק ללחצים מכיוונם של כחלון ובנט שהתנגדו ליוזמה שלו. לפיכך ניסה נתניהו להחזיר להם את הכדור ולאתגר אותם באמצעות קריאה לחוקק את פסקת ההתגברות. אם אפשר לנחש, לא תהיה פסקה, לא תהיה התגברות ולא יהיה חוק.