העסקה הנרקמת לכאורה בין ישראל למשטרו של בשאר אסד, באמצעות ובערבות של הרוסים, משקפת היטב את הכישלון האסטרטגי של המדיניות שלנו בסוריה. בישראל רצו שאסד יופל ושותפיו האירנים יסתלקו משם, אבל הממשלה והמטכ"ל לא היו מוכנים לעשות את הנדרש כדי להאיץ את תנופת המורדים כשזה היה אפשרי. מאז בואו של חיל האוויר הרוסי, בספטמבר 2015, עברה היוזמה בלחימה לידי שרידי הצבא הסורי והמיליציות הקשורות לאירן - בראשן חיזבאללה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בזמן הקרוב יגיע שר הביטחון אביגדור ליברמן, שאינו חדל ממסע ההצהרות המיותרות היומיות שלו, לקרמלין כדי לאשר לחייליו של אסד לתפוס את "אזור ההשפעה" שכוננה ישראל מעבר לגבול עם קבוצת המורדים. התמורה? הבטחה עמומה שהאירנים לא יתקרבו לקו ההפרדה בגולן והבטחה עמומה נוספת שפוטין יפעל ליציאת האירנים וגרורותיהם מן המדינה.
אבוי למי שמשלה את עצמו להאמין שהבטחות כאלה ימומשו. אירן וחיזבאללה ימצאו אלף ואחת דרכים להמשיך לפעול, בסבלנות עקשנית, למען הפיכת הגולן הסורי בהדרגה לקו עימות ולמען התבססות צבאית בעומק סוריה. מי שמתיר לאסד לשוב - חזקה שידע מי יבוא עמו או בעקבותיו.
אם ישראל תחדל לתקוף מטרות אירניות בסוריה, קצב ההתחפרות שלהם בשטח רק יגבר. עם כל הכבוד, פוטין לא יעסוק בביצוע שיטור וגדודי המשטרה הצבאית הצ'צ'ניים ששלח לסוריה לא יבדקו מי עובר בכבישים ומה במטענו. אסד אינו רוצה להיות בובה של טהרן ורוסיה אינה רוצה להסגיר את סוריה לחמינאי - אך השאלה האם בכוחם לעשות מעבר למה שניסו עד כה.
ישראל בוחרת שלא לסמוך על האזהרה האמריקנית החריפה לאסד, לפיה ייזהר לשלוח את צבאו לגבול. ישראל בוחרת לחפש הסדר עם אסד בעודה מציגה עצמה כבת ברית נאמנה של הסונים באזור. ישראל בוחרת במטוסי הקרב של פוטין כמשענתה, ולא זוכרת כמה פעמים הפרו הרוסים הסכמים שעשו בסוריה בשלוש השנים האחרונות.