לא פחות מ-42 פעמים חתמו נשיאי ארצות הברית על הצו שפוטר את מחלקת המדינה מיישום החוק שקיבל הקונגרס באוקטובר 1995 וקובע שעל הממשל להעביר את שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים מסיבות של בטחון לאומי.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
היום היה זה הנשיא דונלד טראמפ שחתם על אותו הצו בפעם ה-43. בדיוק כפי שעשו קודמיו בתפקיד, ביל קלינטון, ג'ורג' וו בוש, ואפילו ברק אובמה השנוא עליו כל כך. גם הפעם, כמו מאז הצו הראשון, תקף הפטור למשך חצי שנה בלבד.
הזמניות של הצו מאפשרת לאנשי הנשיא להדגיש שהדחייה היא זמנית ואינה משקפת את תפיסתו של הנשיא בנושא. טראמפ חזר ואמר שאחת ממטרתיו העיקריות במדיניות החוץ שלו היא להשיג את מירב הסיכויים לקיים משא ומתן מוצלח לשלום בין ישראל לפלסטינים תחת ניצוחו.
בהודעה שמיהרה לפרסם לשכת ראש הממשלה, נתניהו הולך על ביצים. מצד אחד הוא מביע את אכזבתו מהדחייה וטוען שהמהלך דווקא יפגע בחזרה למשא ומתן לשלום משום שיפיח תקוות שווא בפלסטינים. אבל מצד שני הוא מקפיד לשבח את טראמפ על ידידותו, על ביקורו כאן ועל התנהלותו באו"ם.
כדי להעריך מה מניע את הנשיא ואת החלטותיו חשוב לזכור שכמי שאוהב לשבח עצמו כאיש עסקים ממולח, חתם דונלד טראמפ את החוזים הגדולים והשמנים בערב הסעודית - לא בישראל ולא ברשות פלסטינית. וכאיש עסקים הוא עושה חישוב של עלות-תועלת שגרם לו להבין שהוא לא מתכוון לסכן את העסקה השווה מאות מיליארדי דולרים בצעד תקדימי ולא מניב כמו העברת השגרירות לירושלים.
במילים אחרות - מי שעושה את אמריקה "גרייט אגיין" הם הסעודים ולא טראמפ. בריאד הבירה לא בדיוק מעוניינים שטראמפ יעביר את השגרירות לירושלים, וכפי שאומרים הילדים - בעל המאה הוא בעל הדעה, בטח אצל טראמפ.
ככל שאנחנו מייחסים חשיבות להחלטה, שעומדת בניגוד להבטחת הבחירות המפורשת של טראמפ, בעולם מוטרדים יותר מהחלטתו טראמפ לפרוש מהסכם האקלים שנחתם בפריז, הסכם שנחשב בן הטיפוחים של קודמו ברק אובמה וביטולו היה אחת מהבטחות הבחירות הגדולות של טראמפ לבוחריו.
אבל אל תטעו: לא ירושלים ולא פריז הם הענן שמעיב על סביבתו הקרובה של הנשיא האמריקני. בוושינגטון דרוכים לקראת השימוע שאליו זומן ג'יימס קומי מנהל ה-FBI שפוטר על ידי טראמפ, בעניין טענתו שהנשיא הפעיל עליו לחצים כבדים לחדול מחקירת המעורבות הרוסית בנשיאות ארה"ב ובניסיון להשפיע על זהות הנשיא הנבחר.