אם גם אתם התפתיתם אתמול ולחצתם "העבר" על תמונות העירום של ענת הראל, אז אתמול הטרדתם מינית אישה. וגרוע מזה, עשיתם זאת בפומבי לעיני כל, וקראתם לחברים להשתתף. זו לא רק הדעה שלי - זה החוק.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
בינואר 2014 אושר בכנסת חוק של חברת הכנסת יפעת קריב, שקובע כי "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו ולא ניתנה הסכמתו לפרסום מהווה הטרדה מינית שדינה בפועל עד חמש שנות מאסר". זאת אומרת, זאת לא פגיעה בפרטיות, זאת עבירת מין.
אז תגידו שיש לכם נסיבות מקלות? שהיא מפורסמת? שהיא טיפשה שהיא הצטלמה ככה, ושהיא שמרה את התמונות על המחשב? את זה תגידו לשופט. זה כמו לומר שאפשר להטריד מינית בחורה שהתלבשה בצורה פרובוקטיבית - היא אולי עשתה טעות, אבל אנחנו אלה שגרמנו לה את הנזק. וכן, גם נשים מפורסמות הן נשים, וגם להן יש זכות על גופן ופרטיותן.
אין לי ספק שכל מי שהעביר את התמונות האלה היום עשה את זה עם תחושה חמוצה. הוא לא עמד בפיתוי אבל הוא ידע שזה לא הדבר הנכון. זו הרי לא תמונת פורנו שעלתה ביודעין, אלא זו אישה שנכנסות לה למרחב הפרטי בלי הזמנה.
אז תגידו: "זה לא ריאלי, אף אחד לא עמד בפיתוי וגם היא לעולם לא תדע". אז אני טוענת שהרבה דברים היו פעם לא ריאליים והיום הם נורמה רווחת. מי היה מאמין שבאמת יהיה פינות עישון? או שילדים יידעו שאסור לקטוף פרחים?
אז אני מקווה שהילדות שגדלות עכשיו כבר ילמדו ממקרים כאלה. אבל בעידן שבו יש מצלמה בכל מקום, זה יכול לקרות לכל אחת, ומה תגידו אז? אז בפעם הבאה שהטלפון מצפצף ועל הצג מופיעה תמונות, תשאירו אותה מטושטשת, ותבהירו לצד השני שזה לא מגניב, לא חוקי, ובעיקר - לא מוסרי.